בית דו משפחתי בשומרון

תכנון המבנה דרש התיחסות למספר מגבלות המוכתבות ע"י תנאי המגרש, התב"ע,וכיווני האוויר.

מנגד, הנוף עוצר הנשימה עד קו הים לכיוון מערב דרש התחיבות לניצול מקסימלי.

המגרש בגודל 290 מ"ר,משופע,צר וארוך.בשני צידיו(הכביש והמגרש הגובל), נמצאת הקרקע הטבעית כ-3 מטר מתחת לקרקע הקיימת הצמודה.הצד הדרומי צמוד לדו משפחתי. צידו הצפון-מערבי פונה לאזור סטרילי,בין גדר הישוב לגבול הקו הירוק,שטח אסור לבניה, מלא בצמחית בר ומטעי זיתים, שרק בדואים והצאן מורשים להיכנס בו.

הקומה העליונה שהיא קומת הכניסה קיבלה את הנוף ללא שום הפרעה וויזואלית מרגע פתיחת דלת הכניסה.

החשיפה לנוף גורמת הלם לנכנסים לבית והתמונה המרהיבה משתנה משעה לשעה ומעונה לעונה.

היה ברור שהסלון חייב ליהיות ב"שורה הראשונה" לנוף,אך מיכיוון שזה נמצא בסוף הבית,הוחלט לפצל את הסלון לשני אזורים, העיקרי יהיה לאירוח מול הנוף לצד מרפסת גג, והשני ישמש כסוג של מבואת כניסה עם פינת טלוויזיה המשקיפה בזווית לכביש.

בקומה התחתונה ממוקמים חדרי השינה שלהם פרטיות מוחלטת בגלל הפרשי הקרקע עם השטח הגובל.

כל חדר קיבל יציאה ל"מיני גינה" פרטית שבינהם חוצצת הצימחיה .

התב"ע חייבה שימוש ברעפים ב-50% לפחות משטח הגג.כמו כן הוגדר מיקום שביל הכניסה והחניה,מה שגרם לשטח להראות מנוגד לשביל הכניסה.על מנת לפתור זאת ,תוכנן קיר  אלכסוני שמרכך את הפניה החדה בין השביל לדלת הכניסה.חזית המבנה בזכותו מקבילה לכביש ונראת טיבעית ביחס אליו.

עם מגבלת הרעפים, נולד הרצון והאתגר, ליצור מבנה במראה עכשווי, שהרעפים יוכלו להשתלב בו בטבעיות, ולא להגרר לסגנון הכפרי, כדבר בלתי נמנע ,המיוחס לשימוש ברעפים.

כיווני האוויר אפשרו  למעט מהשמש  הנמוכה ממזרח לחדור בקמצנות בין הצל המוטל מהבתים הגבוהים יותר מהמבנה, הנמצאים על גבעת הישוב.החזית הארוכה פונה לצפון והיה חשוב להימנע מהאווירה הקודרת

שהאור הזה יוצר כשהוא בלעדי.

 מחלון הסלון שבכיוון צפון מערב, ישנה חדירת שמש מעטה בזמן השקיעה,דבר שרק מוסיף למראה עוצר הנשימה של הנוף.

המטרה היתה לגרום לשמש הדרומית הגבוהה לחדור לאזורי המעבר של הבית.לכן המבנה הורחק מהדו משפחתי  ואפשר פתיחת חלונות וחדירת אור טיבעי באופן מירבי .היתרון הנוסף הוא שדרך הפטיו שנוצר ניתן להגיע לשטח השרות(כ-30 מ"ר)הנמצא מתחת לחניה .