ראיון עם האדריכל דר. יוסי קורי || ראיונות

האדריכל דר. יוסי קורי [41], נשוי ואב לשלושה ילדים, הוא בוגר שלושה תארים במחלקה לארכיטקטורה בטכניון. היום, הוא מלמד בשנקר ובעליו של משרד גאוטקטורה – המתמחה בתכנון אקולוגי. בין פעילות לקידום תכנון בר-קיימא, ובין מיזמים חינוכיים שנועדו לחשוף את דור העתיד לתחום, נפגשנו לראיון שמתחיל באדריכלות הרסנית וסופו באופטימיות.


יוסי קורי

מה אתה בעצם עושה ב'גאוטקטורה'?
''המטרה של המשרד היא מאד פשוטה: לייצר תכנון אקולוגי בכל תרחיש. תכנון אקולוגי זה הבסיס של כל תכנון אדריכלי. בעבודה שלי אני מתיחס לתכנון אקולוגי כאל נושא בסיסי שנשכח, הוזנח, לא תוגמל כראוי ולכן שמו אותו בצד. אחרי כמה דורות, הגענו למצב שהאדריכלות הפכה ממשהו בעל משמעות ותוכן לעבודה משמימה ובמקרה הגרוע אפילו הרסנית.

כשסיימתי את הדוקטורט והקמתי משרד עצמאי, המטרה שלי היתה לא להתפשר. כלומר, בעבודה המעשית היום-יומית, אני מנסה להחזיר את הערכים – כפי שאני רואה ומבין אותם – למהות האדריכלית. ובנייה בת-קיימא היא הבסיס של תכנון ערכי. תכנון אקולוגי הוא הבסיס ממנו צומחת האדריכלות, בניגוד למה שנהוג לחשוב, שזה משהו ש''מולבש'' על האדריכלות ה''רגילה''. ואני משלם על זה מחיר. כאיש מקצוע שמוכן לתכנן אך ורק פרויקטים אקולוגיים, זה אומר שאני מוותר על כל השאר, שהם רוב הבנייה בישראל. אבל יש גם יתרונות אדירים. הפרויקטים שאני עושה הם פרויקטים מדהימים ואיכותיים, עם אנשים נפלאים ומקצועיים.'


עצים אורבאניים - תפישה חדשה לגורדי שחקים אקולוגיים המאפשרים להחזיר את הטבע אל העיר. תכנון: גאוטקטורה

אתה מדבר על סולם ערכים אישי. מה משך אותך לעסוק דוקא בתחום האקולוגי?
''כשיצאתי מהתואר הראשון בטכניון, כאדריכל צעיר, הרגשתי שאין לי מספיק הבנה וידע, מבחינת הקשר של התכנון האדריכלי לסביבת החיים שלנו. אני חושב שרוב הסטודנטים לאדריכלות ועיצוב לא מצליחים להפנים את זה כחלק מתהליך הלימוד, בין השאר בגלל איך שמלמדים. זה לא נושא מהותי בבסיס הלימודים. התגלגלתי לזה בדרך עקיפה. רק במהלך הדוקטורט, כשעסקתי בתפישת העולם של פרדריך קיסלר [שתכנן את היכל הספר בירושלים], דרך ההגות שלו פתאום נפתחו לי האופקים. ממרחק הזמן, קיסלר דיבר אלי והבהיר לי שלאדריכל יש אחריות על הכתפיים. זה לא נגמר בזה שאנחנו עושים שני קוים שהופכים לקיר. יש לזה השלכות. הכוס הזאת שאתה שותה ממנה עכשיו מים יושבת על שולחן, שנמצא על הרצפה, שזה חלק מהנוף הכללי כאן ואי אפשר להפריד את כל זה מהוואדי שאנחנו רואים מחוץ לחלון. התפישה שהכל מחובר ושלכל מעשה תכנוני יש השלכות רחבות – היתה ממש מרעישה בעיני. כל תכנון הוא חלק ממכלול ולכל תכנון יש השפעה על התכנון שיבוא אחריו. התפקיד של האדריכל לא מצטמצם אלא מתרחב, כי כאדם, האדריכל הוא חלק מהמכלול. אי אפשר להפריד בין אדם לסביבה; הפרדה כזו היא פשוט אכזרית.''


הצעה למרכז מבקרים בהחולה. תכנון: גאוטקטורה. כדורים מבטון

איך אתה מגדיר פרויקט בר-קיימא? איך אתה מודד אם פרויקט הצליח?
''המונח 'בר-קיימא' כולל אספקטים אקולוגיים, חברתיים וכלכליים. החל מתכנון של פסל סביבתי ועד לעיר שלמה, אלה האספקטים שצריכים להיות המחוללים של התכנון, ואסור להפריד ביניהם. תקנים ירוקים בבנייה, למשל, עוסקים בדרך כלל רק בהיבטים האקולוגיים. אבל יכול להיות פרויקט אקולוגי שיהיה לא כלכלי ולא חברתי, מבחינת המיקום שלו והקשר שלו לסביבה. פרויקט כזה איננו בר-קיימא. המהות של קיימות היא איזון.

אני אמנם עובד לפי אידיאלים, אבל אני לא אידיאליסט מנותק. כשאני בוחן פרויקט, אני לא מחלק ציונים. אני יודע שהמציאות מערערת את האיזונים. בסיטואציות מסוימות הכף נוטה לכיוון של בנייה אקולוגית ובאחרות – לכיוון חברתי יותר. אבל אם המתכנן שקל את כל ההיבטים, אז זה מה שחשוב. ההצלחה נמדדת בעיקר במאבק להכנסת כל המרכיבים השונים לפרויקט, גם אם לא מצליחים ליצור איזון.
בתכנון שנעשה על פי אידיאלים, אתה חייב תמיד להציב את הרף הכי גבוה. מבחינה פרקטית, תכנון מבנה אקולוגי לפי תקן ה-LEED מצריך למלא רשימת קריטריונים. בדיקות, סימולציות, יותר מאשר בתכנון רגיל. יכול להיות שבסוף, מתוך 100 נקודות אפשריות, השגת בפרויקט רק 80. אבל שאפת כמה שיותר גבוה. יש דברים שמורידים נקודות: התקציב, הרצון של הלקוח, המיומנות האישית ורמת ההבנה של המתכנן בבנייה אקולוגית. אבל חייבים לשאוף גבוה.
בארץ, זה די קשה. מעמד המתכנן עדיין לא במרכז. המתכנן אינו מנהיג, מוביל, או אפילו מתוגמל כראוי. להיפך, המעמד של אדריכלים בארץ רק הולך ונשחק. לכן קשה לצפות מרוב האדריכלים בכלל להתחיל לחשוב, איך תמורת שכר טרחה כל כך נמוך עושים משהו מעבר למינימום הדרוש.''


הצעה למרכז מבקרים בהחולה. תכנון: גאוטקטורה

אתה מנסה לשכנע לקוחות שיעשו תכנון אקולוגי?
''אני קצת פרימה-דונה...'', אומר קורי בחיוך. ''מכיוון שאני גם מלמד בשנקר וגם עובד כמתכנן עצמאי, זה מאפשר לי לא לקבל כל פרויקט. זה מאפשר לי לעבוד רק על פרויקטים איכותיים ומדהימים. וכשאני אומר איכותיים ומדהימים אני מתכוון לשני דברים: אחד, זה לגשת לתחרויות. אני ניגש מראש עם רעיון אקולוגי, ואם זה מוצא חן בעיני מי שמארגן את התחרות אז כבר זה יוצר מחויבות הדדית ביננו לנושא. המזמין יודע מה הוא רוצה, מה הוא מקבל, ושאני יכול לספק לו את זה. השני, זה לקוחות שמגיעים כי הם מחפשים בנייה אקולוגית. אין הרבה כאלה, אבל לא צריך הרבה – צריך את המעט שרוצים בנייה ירוקה הכי איכותית שיש.

בכל מה שקשור לסקטור של הבנייה הפרטית, כמעט ואין אפילו צדיק אחד בסדום שמבין ודורש בנייה אקולוגית. אי אפשר לצפות מאנשים שאין להם כסף למימון הפרויקט, אנשים שצריכים לקחת משכנתא ולא יודעים איך הם יסיימו את החודש, שתהיה להם ראייה לטווח הרחוק בנושא הזה. וזה אבסורד! הם הרי אלה שהכי צריכים לבנות אקולוגי, כי זה חוסך להם בכיס בסופו של דבר. זאת ההשקעה הכי נכונה לעשות היום, אבל הם לא יכולים לראות את זה כי הם עסוקים בכיבוי שריפות. מי שכן אמור לראות את זה הם גופים גדולים, כמו אוניברסיטאות או גופים ממשלתיים, למרות שגופים ממשלתיים לא תמיד מצטיינים בראייה לטווח רחוק... גופים כאלה יודעים שתכנון אקולוגי יחסוך להם הרבה מאד כסף, בעיקר כשהם מודעים להוצאות התפעול של הבניין. הם גם יודעים מה קורה בעולם, ויש להם יכולת להשקיע טיפה יותר אם צריך. הם הלקוחות העיקריים.
לקוחות פוטנציאליים 'רגילים' שפונים אלי, ואני מבין שהנושא האקולוגי זה הדבר הראשון שייפול כשניכנס לסדר עדיפויות בתכנון, אז אני אומר 'לא תודה'. מצד אחד, צריך כמובן להיאבק על כל לקוח. אבל מצד שני, המציאות היא שלא שווה לעשות את המאבקים האלה. מפרספקטיבה של קידום הקיימות, אני מעדיף להשקיע בחינוך של מעצבים ואדריכלים.''


מוזיאון אום אל פחם לאמנות עכשווית. תכנון: גאוטקטורה בשיתוף פרח פרח ופלביו אדריאני

מי יוביל את השינוי? אפשר כבר לזהות שינוי בארץ?
''זה רק עניין של זמן עד שהשינוי יגיע. קודם כל, צריך שמישהו מהאלפיון העליון יחליט לשפוך כסף על פרויקט סופר אקולוגי ואחר כך זה יחלחל גם לשכונות בתקציבים נמוכים. יתחילו לראות את זה בשטח וזה יעבור מפה לאוזן. ציבור המתכננים המקצועיים כבר יידע מה לעשות.
מבחינת הרשויות, מתחילים לראות שינוי. יש דרישות לעמוד בתקנים, אבל זה עדיין ברמה של הנחתה מלמעלה. כלומר, הבניינים נבנים בצורה רגילה לחלוטין, ואז, במקרה הטוב, כדי לקבל טופס 4, מביאים בדקה ה-90 יועץ שמוצא בתכנון הקיים אספקטים ירוקים. אבל תכנון ירוק אמיתי זה תכנון שמתחיל מהבסיס. דוקא ההחלטות שמקבלים בשלב הראשוני הן המהותיות ביותר ויכולות לחסוך הרבה כסף. כשמלבישים את זה על פרויקט בדקה ה-90, זה לא עובד וזה לא רציני.

החינוך והמודעות לקיימות צריכים לבוא מכל הכיוונים... מראש הממשלה ועד הילד בגן. חייבים לרכז את מירב המאמצים בו-זמנית בכל השכבות. אנחנו לא יכולים לאבד סקטורים מסוימים בגלל שאין לנו כח אדם או יכולות. זה חייב לבוא מכל הכיוונים ובצורה של גלים; גל ראשון, שמשפיע על הגל השני שהוא כבר גדול יותר, וכך זה ילך ויגדל. התפישה שלי כמתכנן היא שכמו שצדק צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות, ככה גם הבנייה האקולוגית צריכה לא רק להיעשות אלא גם להיראות. אנחנו חייבים להרחיב את המודעות לנושאים האלה ולהגיע אל כולם. הגן הסולרי, כמו פרויקטים אחרים שאני עוסק בהם, המטרה שלו היא להפיץ את הבשורה. לחשוף את הילד בגן ובבית-הספר לנושאים האלה. הילד כבר יחנך את ההורים שלו, והיום זה באמת קורה בשטח.''


קוביות סולריות מוארות בחושך בגן בבנימינה


הקוביות בגן הסולרי בבינימינה. תכנון: גאוטקטורה, עיצוב תאורה: בני טבת


הקוביות בגן הסולרי בבינימינה. תכנון: גאוטקטורה, עיצוב תאורה: בני טבת


הקוביות בגן הסולרי בבינימינה. תכנון: גאוטקטורה, עיצוב תאורה: בני טבת

מה זה הגן הסולרי? מה היתה המטרה של הקמתו?
'עוד לפני שהיה גן, בשנת 2009, ביקשו ממני לעצב מיצב אקולוגי שיתאים לפסטיבל שהתקיים לציון יום כדור הארץ. מה שניסיתי לעשות היה לקחת את המושג המרתק של כדור הארץ ולפשט אותו. מכאן הגיעו הקוביות הסולריות, כמעין הפשטה של הכדור. אנחנו חיים למעשה בתוך קובייה סגורה, ואין לנו אפשרות לצאת מחוץ לקופסה. הדבר היחידי שאנחנו מקבלים מבחוץ זה קרינת שמש. כל היתר – משאבים מוגבלים שנמצאים בתוך הכדור, או בתוך הקופסה שלנו, ועם זה אנחנו צריכים להסתדר. הקובייה שיצרתי היא עצמאית מבחינה אנרגטית: יש לה תאים פוטו-וולטאים, שאחראים על התאורה במשך הלילה; יש לה נגיעה מינימלית בקרקע [minimal footprint], היא לא תופסת מקום. זה היה מיצב סימבולי, שהתאים לאוירת הפסטיבל והעלה את המודעות לנושא. היו שם חבר'ה צעירים שמאד התלהבו, וזה בדיוק היה בשלב שהם ניסו להבין מה הם הולכים לעשות הלאה בחיים שלהם. החשיפה לנושאים של קיימות ולנושאים טכנולוגיים גרמה להם לקחת את זה צעד אחד הלאה ולהקים את הגן הסולרי.''
הגן הסולרי בבנימינה, נוסד על ידי יניב פילדסט באוגוסט 2009. 'המהות של הגן היא לימודית, חינוכית. מה שנוצר הוא מוקד משיכה ויזואלי, כמו מעין חייזרים שנחתו שם ומאירים בלילה, ואנשים עוצרים להסתכל. בגן יש תכנים שמציפים את המבקרים, החל מקומפוסט ועד לבנייה אלטרנטיבית אקולוגית מתקדמת.'

ישנה טענה ציבורית שבנייה ירוקה היא יקרה ולכן לא מתאימה לכולם. האם צריך לתמרץ אותה, כמו שמתמרצים חיזוק נגד רעידות אדמה בתמ'א 38?
''צריך קנסות – לא תמריצים! אבל קודם כל, מקומות שונים בעולם הוכיחו שבהחלט אפשר לבנות פרויקטים זולים ושל דיור בר-השגה שהם גם אקולוגיים.
צריך לנפץ את הסטיגמה שבנייה ירוקה היא יקרה יותר. פשוט עובדים מול הלקוח והוא אומר מה התקציב. מהתקציב גוזרים את הבנייה הירוקה המיטבית. אם יש לו יותר כסף, או פחות כסף, אנחנו כבר נעשה את התכנון בהתאם. לקוח שרוצה תכנון בתקציב סטנדרטי או אפילו למטה מזה, ברור שלא נציע לו להשקיע בכל מיני מערכות אקולוגיות מתקדמות. אבל כן נכין תשתית לתאים פוטו-וולטאים, תשתית למים אפורים, ודברים נוספים שהחזר ההשקעה בהם הוא באותו רגע גדול על הבן אדם ועל התקציב שלו. חשוב להגיד שיש דברים בתכנון ירוק, שלא רק שהם לא עולים שקל אחד יותר, הם אפילו זולים מתכנון סטנדרטי. למשל, ריצוף. גם בריצוף אקולוגי, שהכל מחומרים ממוחזרים, יש אלטרנטיבות של מחירים. לכל תקציב אפשר לתפור את הפרויקט הירוק המיטבי עבורו. זו צריכה להיות הגישה.

לגבי התמריצים, כדי לעודד אנשים לעבור לבנייה אקולוגית, אפשר אולי לתמרץ בשנים הראשונות. למשל, אפשר להגיד שבמשך שלש השנים הקרובות, כל מי שיבנה או ישפץ באופן ,'ירוק', יקבל תמריץ מוגדר. אבל הפתרון האמיתי, כמו שעושים בכל העולם, הוא להצהיר שמתאריך מסוים זה הופך להיות הסטנדרט. העניין של תמריצים, גם בנושא של רעידות אדמה, למשל, זה מצחיק בעיני... זה כמו להגיד שניתן תמריץ למי שיבנה יסודות יציבים לבניין. לא צריך לתת תמריץ לדבר כזה! זה הבסיס, זו המהות. למה אנחנו צריכים לתת תמריץ למי שבונה נכון?! לבנות נכון זה לחסוך באנרגיה, זה לעמוד ביעדים בקנה מידה לאומי. מי שבונה מבנה שעלול לקרוס, או לצורך העניין, מבנה שאיננו חסכוני באנרגיה, הוא לא מקיים את הדבר הכי בסיסי. הוא צריך לקבל קנס, זו הדרך היחידה. לצערי, עם המצב הקיים היום, כשאין הכרח לבנייה ירוקה, אנחנו אולי נגיע מ-10 מבנים בכל הארץ למאות בודדות. זה טיפה בים. זה לא אפקטיבי.
יש גם המון מה לעשות עם מקומות קיימים, מבניינים בודדים ועד לשכונות שלמות. כל נושא הרטרו-פיט אפשר וצריך לעשות בו המון. אבל כל הדברים האלה, בלי שיהיה סוג של הכרח זה לא יקרה. צריך להיות תקן ירוק מחייב, לכל בנייה חדשה ולכל שיפוץ. תנאי שאם לא עומדים בו אז משלמים מס פחמן גבוה, שיהפוך את זה ללא משתלם. צריך שיהיה עדיף מבחינה כלכלית לקחת את היועצים הכי טובים ואת המתכננים הכי טובים ואת החומרים הכי טובים, כדי לא לשם קנסות. עד אז, זה לא יקרה.''


הקוביות בגן הסולרי בבינימינה. תכנון: גאוטקטורה, עיצוב תאורה: בני טבת

אי אפשר להתעלם מזה שכרגע, בנייה ירוקה משווקת כמעין טרנד. יש חסרונות לפופולאריות?
''הטרנדיות נובעת מזה שבפרויקטים מסוימים, אנשי השיווק שאחראים על הפרויקט הם אלה שמפמפמים את הנושא הירוק, כי הם מבינים ורואים מה קורה בעולם. הם אומרים ש'ירוק' מוכר יותר, ואז זה מעלה את הרף של התכנון ומתקבל הרושם של תכנון איכותי. אבל כנראה שיש חוסר תקשורת מסוים בין אנשי השיווק ליזמים... לא תמיד הפרויקט מספק את הסחורה הירוקה שמפורסמת במודעות. הבעיה היא שזה עלול להוביל למצב בו אדם קונה בית 'ירוק', משלם עליו יותר, מאמין שזה עולה יותר בגלל שזה ירוק, ובסוף אותו אדם מופתע כשהוא משלם את אותו חשבון חשמל וצורך את אותה כמות גדולה של מים וכו'. הוא חושב שהבניין הרגיל שהוא גר בו הוא באמת בניין ירוק, ומזה הוא מסיק שבנייה ירוקה זה שטויות במיץ עגבניות.
הדרך היחידה לדעת אם אכן מדובר בבניין ירוק היא לבדוק אם הבניין עומד בתקן מוגדר. בבנייה לפי תקן, יש מחויבות של היזם, של המתכנן, ועד אחרון היועצים – כולם מחויבים לספק מראש יעדים ואחר כך גם להוכיח שזה עובד.''

נבחרת סטודנטים בראשות אדר' דר. יוסי קורי ואדר' חן שליטא עלתה לשלב השני בתחרות הסולר דקתלון 2013.
''תחרות הסולר דקתלון היא האולימפיאדה של האדריכלות. זו תחרות מדהימה בין מוסדות מכל העולם , שמתקיימת פעם בשנתיים. בכל פעם בוחרים 20 נבחרות שהגישו הצעה לייצור מבנה מגורים הכי אקולוגי שיכול להיות, ואנחנו נבחרנו להיות מבין ה-20 האלה. הרעיון הוא לייצר מבנה שהוא passive house; מייצר יותר אנרגיה ממה שהוא צורך, שזה חוד החנית של האדריכלות היום. במהלך התחרות באמת בונים את כל המבנים, וזה מדהים. מקימים מעין כפר סולרי, כשהקריטריונים לשיפוט הם ברורים, מדידים ונוקשים. הזוכה הוא המבנה שמקבל את מירב הנקודות ב-10 קטגוריות שונות של קריטריונים.

יחד עם אדר' חן שליטא, ארגנו בקיץ האחרון קורס שהיה קול קורא לסטודנטים מתחומים שונים להצטרף ולהציע מועמדות לנבחרת. התחרות תתקיים בסין, בשנת 2013, ורק לפני חודש הודיעו לנו שעשינו את הבלתי יאומן ונבחרנו להשתתף! זו הפעם הראשונה שישראל עולה לשלב הזה. עכשיו, אנחנו כמובן שואפים להוביל ולזכות בתחרות. זה לא יהיה קל, אבל אין ספק שזו חוויה מרתקת ומלמדת. לאחר התחרות, המבנה שנקים אמור לחזור לארץ. המטרה שלנו היא שהוא ישמש, כמו הגן הסולרי, כמקום לימוד. אנשים יוכלו לבוא ולראות איך בונים מבנה מגורים של 100 מ''ר, שאינו צורך שום דבר מהסביבה. בדיוק כמו הקוביה בגן הסולרי, המטרה של המבנה היא לא להיות נטל על הסביבה שלו. הוא יודע לדאוג לעצמו, ואולי בעתיד גם שכונות וערים ואולי אפילו כל האנושות יהיו סוף סוף עצמאיים ובוגרים וידאגו לעצמם, במקום להיות תלויים במשאבים חיצוניים.
הנבחרת מורכבת מסטודנטים מדהימים, שמגיעים משנקר, אונ' תל אביב, המכללה למנהל, ויצ''ו חיפה ואורט בראודה, כשראש הקבוצה הוא יונתן פרידמן מויצ''ו. הסטודנטים מגיעים מתחומי אדריכלות, עיצוב פנים, לימודי סביבה, הנדסת מכונות וחשמל, והם תלמידי תואר ראשון, שני ושלישי. אנחנו מקבלים מימון ממשרד התשתיות, וחברת שיכון ובינוי תמכה בנו עוד מההתחלה.
עכשיו, כשנבחרנו להשתתף, כמובן שיש הרבה חברות שמעוניינות לתת לנו חסות, מהן יגיעו הטכנולוגיה והחומרים. בימים אלה אנו מגבשים את התכנון, כשהשלב הבא זה תכנון סכמטי, ואחריו תכנון מפורט שייעשה בסדנאות בסין. זה אירוע נפלא עבורנו וכמובן עבור הסטודנטים, ובשנה וחצי הקרובות אנחנו הולכים למשימה מאתגרת ומיוחדת.''


ניסוי בבלוני הליום מצופים בתאים פוטוולטאים לצורך יצירת שיבולי אנרגיה שלא גוזלים שטח קרקע. תכנון: גאוטקטורה בשיתוף ד'ר פיני גורפיל

יש לך טיפ לאדריכל מתחיל, שמחוייב כמוך לתכנון אקולוגי – איך משכנעים יזם פוטנציאלי?
''אם בא לקוח ואומר 'בוא תתכנן לי גורד שחקים, שכונה, בית', לא חשוב מה, והוא בכלל לא בקטע הירוק, לאדם כזה פשוט צריך לדבר דרך הפרמטר הכלכלי של משוואת הקיימות. צריך להראות לו פרט אחרי פרט איפה זה חוסך לו בכיס. בכל ההיבטים של בנייה אקולוגית יש מרכיב של חיסכון או של החזר השקעה. מה שיגרום לבנייה מקיימת למשהו שהוא מעבר לטרנד, משהו שהוא כאן כדי להישאר, זה השיקול הכלכלי. הבנייה המקיימת של שנות ה-60, שהיא אידאליסטית ואלטרנטיבית לשוק, היתה בשוליים ותישאר בשוליים. המחולל הוא כלכלי, גם אם החשיבות היא חברתית ואקולוגית. אנחנו לא בחברה אוטופית שמקדמת שמירה על העולם וצדק חברתי, אבל באמצעות השיקול הכלכלי, רוב היזמים יבינו מהר מאוד שבנייה ירוקה היא כדאית. כבר היום אפשר לראות פרוייטקים בארץ שמובלים על ידי יזמים, שדורשים מהמתכננים בנייה ירוקה, לא כי הם מאמינים גדולים בסביבה – אלא פשוט כי הם מבינים כמה זה חוסך להם. זה הכיוון המעשי.''


ניסוי בבלוני הליום מצופים בתאים פוטוולטאים לצורך יצירת שיבולי אנרגיה שלא גוזלים שטח קרקע. תכנון: גאוטקטורה בשיתוף ד'ר פיני גורפיל

תגדיר את לו'ז השינוי. איפה נהיה בעתיד?
''לצערי, הלו''ז הריאלי הוא שבעצם לא ישתנה כלום. המצב רק ילך ויידרדר, יהיו לנו הצלחות בודדות פה ושם, וזהו. הסיבה לזה היא היעדר מנהיגות ברמה הציבורית. אנחנו חייבים מנהיג כלשהו, ראש ממשלה אולי, שישים את הנושא הזה בראש סדר עדיפויות לאומי וינחית מלמעלה לשרים הרלוונטים שבנייה ירוקה היא הכרח. כמו שמחייבים את כולם לשים ממ''דים, כי פעם בכמה שנים יש מלחמה ויש סיכוי קלוש שהטיל ייפול בדיוק על הבית שלך, אז צריך להבין שיש סיכוי הרבה יותר גדול שניכנס למשבר אנרגיה ולמשבר מים ולתסריטים שהמחיר הכלכלי שלהם הרבה יותר כבד מתרחישים בטחוניים כאלה ואחרים. תעשיית הבנייה יכולה לתת לזה מענה אמיתי באמצעות תכנון ירוק. אבל כדי שזה יקרה, צריך להיות הכרח וצריכים להגדיר יעדים ברורים. וזה יעבוד רק אם זה יגיע מהרמה המנהיגותית הגבוהה ביותר.
אני לא אדם פוליטי ואין לי שום שאיפה לעסוק בתחומים האלה. אני מדבר בתור מתכנן שפונה אל מתכננים אחרים: זה לא צריך לרפות את ידינו. אפילו שהעתיד קודר, עלי זה לא משפיע. אני, יש לי את הנאיביות ואת האופטימיות המובנית שבתוכי ואת המוטיבציה והרצון לייצר ירוק בכל מחיר. כל פרויקט, החל מהפסל הסביבתי הקטן ביותר ועד לבניין פורטר ללימודי הסביבה שהוא בתקן leed פלטינום [בניין בקמפוס אונ' תל אביב, בתכנונו של קורי, בשיתוף עם אקסלרוד-גרובמן אדריכלים וחן אדריכלים], כל דבר כזה מקדם אותנו בעוד צעד ועוד צעד. אלה דברים שאתה פשוט חייב לעשות ולהתמיד, גם אם אתה לבד, גם אם מצטרפים אליך עוד שניים שלושה, גם אם מצטרפים אליך רק עוד 200 או 1,000. פשוט להתמיד ולתכנן בצורה שהיא מקיימת. אין דרך אחרת.''


בית ספר פורטר ללימודי הסביבה. תכנון: גאוטקטורה בשיתוף אקסלרוד-גרובמן אדריכלים וחן אדריכלים


בית ספר פורטר ללימודי הסביבה. תכנון: גאוטקטורה בשיתוף אקסלרוד-גרובמן אדריכלים וחן אדריכלים


בית ספר פורטר ללימודי הסביבה. תכנון: גאוטקטורה בשיתוף אקסלרוד-גרובמן אדריכלים וחן אדריכלים - חלל פנים

התמונות באדיבות משרד גאוטקטורה