ראיון עם קבוצת ארבע וחמישה // עיצוב תעשייתי || ראיונות

'התאגדנו לקבוצה על בסיס חברות וערכים משותפים ובעקבות ההבנה שהשלם עולה על סך חלקיו. תחומי העניין והעשייה שלנו נעים מעיצוב תעשייתי,  תכנון לייצור,  דרך מחקר חומרי ורעיוני ועד ייצור עצמאי'.


ראיון עם קבוצת ארבע וחמישה

נפגשנו עם קבוצת העיצוב התעשייתי 'ארבע וחמישה' בסטודיו שלהם בנמל יפו המתחדש.  תשעת המעצבים, שסיימו את לימודיהם בבצלאל לפני כ- שנתיים, יושבים בחלל תעשייתי גדול עם נוף לים, שבו הם עובדים, לומדים ומשתפים. החלל כולל סדנה, איזור עבודה וגלריה. 

חברים בקבוצה:
ארבע-  נעה הימלפרב, נעם טבנקין, שירה קרת, הדס שלם. וחמישה - עדי זפרן וייסלר, רון יוסף, איתי לניאדו, בועז מנדל וינון רטיג.

משאירים דברים פתוחים
כולנו התחברנו בבצלאל. המחלקה בבצלאל יוצרת מצב שכולם נהיים חברים, יש שם אווירה מגובשת, קצת כמו יחידה צבאית. בשלב מסוים לקראת סוף הלימודים החלטנו שאנחנו לא רוצים להיכנס לתלם של לעבוד במשרד ולעשות הדמיות כל היום. בייחוד שהבנו שאין הרבה משרות כאלה וגם באלה שיש השכר די נמוך ויש תקרת זכוכית- אתה לא יכול להתקדם לשום מקום. אתה יכול אולי להיות מנהל מוצר ושם זה נגמר.

הכל התחיל כשיחות סלון בינינו על מה בדיוק נעשה וזה המשיך בללכת ולחפש חלל מתאים. עד היום אנחנו עדיין מדברים על מה נעשה ואיך נעשה, לא החלטנו סופית, משאירים דברים פתוחים.

ינון: אני אישית ידעתי שאני רוצה לעשות משהו יצירתי בחיים, משהו הומני. בהתחלה חשבתי ללמוד אדריכלות כמו כל המשפחה שלי, אבל בסופו של דבר עשיתי מכינה לעיצוב גרפי שגרמה לי להחליט על עיצוב תעשייתי. רון: התלבטתי בין ארכיטקטורה לעיצוב תעשייתי, עברתי כמה פעמים בין המגמות ובסוף נשארתי בתעשייתי.

ארבע וחמישה- סיכות מחווה לאגף החדש במוזיאון תל אביב

תל אביב- אני מגיע
אחרי שהיינו בירושלים ארבע שנים החלטנו להחליף סיטואציה. בירושלים תחום העיצוב התעשייתי פחות מפותח וגם בזמן הלימודים בשביל כל בורג לא סטנדרטי צריך היה לנסוע לתל אביב. כך שמבחינתנו לא באמת היתה אופציה אחרת מלבד תל אביב.

על איזון ושותפות
העבודה מתחלקת בינינו פר פרויקט. יש פרויקטים שאנחנו מצליחים להכניס את כל התשעה לעבוד עליהם, ואז איתי מסדר לנו מערכת יעילה של יעדים וחלוקת העבודה בינינו- מרמת העיצוב עד לתכנון והיצור. המודל הוא כזה- אנחנו תשעה שותפים, אף אחד לא שכיר של האחר והשאיפה היא לפרק פרויקט כך שכל אחד יקבל שכר לפי כמות השקעתו בפרויקט. כל הכסף מתחלק בין השותפים והשאיפה היא לשמור על איזון בין העבודה שהושקעה לשכר. לכן אנחנו מנסים לשמור על איזון בחלוקה אבל לא בכל פרויקט כולם לוקחים חלק.


ארבע וחמישה- סימניה


ארבע וחמישה - מטילי בטון- מחזיק ניירות עבור חברת Mody

כובעים להחלפה
אם אחד מאיתנו הכניס פרויקט אז הוא ימשיך להיות זה שמתנהל מול הלקוח, אבל בעיקרון אין לנו כובעים שונים של שיווק / מכירות וכו'. אלה דברים שקורים מעצמם, כולנו יוזמים קשר עם לקוחות ולפי זה העבודה ממשיכה.
לדוגמא הפרויקט שעשינו עבור מוזיאון תל אביב, שנוצר בעקבות כך שהם הגיעו אלינו לתערוכה והציעו לנו לעצב עבורם מתנות/ סובנירים שיהיו מחווה לבנין החדש וימכרו בחנות המוזיאון.  זה היה הפרויקט הגדול הראשון שלנו והחלטנו להתמקד במבנה המוזיאון- הוצאנו קבוצת מוצרים שהם מחווה לפרויקט החדש. זה היה פרויקט קלאסי של פיתוח מוצר- הכנו סקיצות שהגשנו להם והם חיוו את דעתם ומשם עברנו לעצב את המודלים וכך הלאה.

לא מעבירים כרטיס
זה כיף לעבוד ביחד, אנחנו תשעה עצמאים וכל אחד אדון לעצמו ומחליט מתי להגיע ומה לעשות, אף אחד לא חייב דו'ח שעות לשני. כמובן שכאשר יש פרויקט עם לוח זמנים לחוץ אנחנו מגיעים הרבה יותר.

כל המרבה הרי זה משובח
רוב הפרויקטים שאנחנו מקבלים הם כאלה שמצריכים את עבודתם של שלושה-ארבעה אנשים מהקבוצה, אבל השאיפה היא באמת לערב כמה שיותר אנשים. חלק מהעניין של הקבוצה הוא גם לדאוג אחד לשני לפרנסה.

ארבע וחמישה- סדרת מוצרים שפותחו עבור נמל יפו

פרויקטים מועדפים
אנחנו מעדיפים את כל מה שמצריך מחקר תרבותי, מה שיש בו עיצוב מוצר פר-אקסלנס. למשל כמו העבודה שעשינו במוזיאון. פרויקטים של פרופר עיצוב תעשייתי ואין הרבה פרויקטים כאלה בארץ.

מתגאים
התערוכה האחרונה שלנו 'נכון להיום' שהיתה פרויקט משותף שכולנו עבדנו עליו יחד ושבו הציגו יחד איתנו עוד חמישה מעצבים. זה פרויקט שעשינו יחד מההתחלה ועד הסוף. בנוסף אנחנו גאים מאוד בפרויקט המוזיאון- הכי הרבה אנשים מהקבוצה עבדו עליו יחד והוא גם היה הכי רווחי.

ביקורת עצמית
בגלל שאין איזשהו נחל של יוזמה מקומית שאפשר לקפוץ אליו ולהתברג בו, מה שקורה לפעמים בעולם, זה מביא לכך שמעצב צריך להיות גם יזם וזה משהו שקשה לנו, זה לא משהו  שלמדנו לעשות. כל צעד שאנחנו עושים היום אנחנו לומדים את זה וזה מאוד קשה. שיווק הוא דוגמא אחת של זה, זו באמת עבודה שונה מאוד ממה שאנחנו עושים בעיצוב. מבחינת השיווק עד היום תמיד הגיעו אלינו, אם בעקבות התערוכה, או אחרי הפרויקט של המוזיאון, בשום מקרה זה לא הגיע מאיתנו.


חלק מסדרת המוצרים עבור נמל יפו- מחזיק ספרים

ההימצאות בנמל
אנחנו לא בהכרח בהלימה עם מה שקורה בנמל, אבל כשפתחנו את התערוכה האחרונה שלנו זה במקרה יצא בזמן שהתקיימו עוד אירועים בנמל וכמובן שהרווחנו מהתנועה שהייתה פה. אנחנו כמעט ולא משקיעים בשיווק, אבל השהייה בנמל עוזרת מהבחינה הזאת.

פרויקט מעניין שעובדים עליו כרגע
פסטיבל WE - פסטיכנס לקולקטיבים יוצרים בירושלים,  אנחנו מציגים פס יצור של ספסל עם צורה שיודעת להתחבר לעצמה. רעיון של לערום כמה שיותר שרפרפים זה על גבי זה.

שאיפות
ינון: אני מעריך שכולנו רוצים להציג במילאנו, לעבוד עם לקוחות בחו'ל, להגדיל את מנעד הלקוחות ואת היקף הפרויקטים וגם לצבור מיומנות בניהול וייצור פרויקטים.
 

עציץ טרופית

טיפים למעצב המתחיל:
הטיפ שלנו הוא ליזום, לא לחכות שדברים יקרו מעצמם. ינון: אני אישית ממליץ לעבוד במשרד שנה ורק אחר כך להיות עצמאי. אני חושב שזה נכון וזה עוזר לך להבין איך הלקוחות עובדים. כמובן שלפעמים זה קצת מייאש, אבל אתה לומד דברים ולא נזרק ישר למים העמוקים של לקוחות וספקים.

סיפוק מהעבודה [1-10]
בעיקרון עשר. כמובן שזה תלוי בפרויקט, אבל אנחנו מאוד נהנים ממה שאנחנו עושים וזו גם הסיבה היחידה שאנחנו עושים את זה, כי כלכלי זה לא, כך שאם זה לא היה עשר לא היינו ממשיכים.


פחלילית- מנורת לילה בתוך פחית שימורים. בשיתוף עם דוד קלר

תפקיד המעצב בחברה הישראלית
ינון: יש הרבה מפעלים בארץ שיש להם הסתכלות מאוד צרה על מה שקורה אצלם במפעל ומי הלקוחות שלהם. וזה דווקא מקום שבו מעצב יכול להיכנס, להסתכל על טכנולוגיות היצור ולפתוח למפעל כזה תחום חדש של מוצרים שיוכלו לקדם אותו. לנו יש את היכולת להסתכל על משהו שנעשה במפעל ולנסות לחשוב על מוצר חדש שיוכל להביא אותו להצלחה בינלאומית. הבעיה בארץ היא שאין הרבה פתיחות ומצד שני אולי יש פתיחות והבעיה היא אצלנו כי אנחנו לא פונים מספיק. עיצוב זה גם משהו שנשמע יקר- אולי אם נקרא לזה 'ייצוב' זה ישמע יותר עממי וזול. אם המפעלים היו עובדים עם מעצב תעשייתי אולי אפשר היה להציל אותם, להפנות את התעשייה לכיוון חדש שיכול להיות רווחי יותר בשבילם.

איתי: המעצב מתעסק בטווח שבין חוויה לאובייקט, שאולי יש בה איזשהו משהו שקשור לעיצוב תרבות. למשל טקס תה. פריטים תרבותיים נותנים ניואנסים של תרבות ובישראל אין הרבה אוביקטים שמכילים תרבות, אולי כי בעיקרון זו לא מדינה עם הרבה מסורת. פה עושים הרבה מאפרות מקליעי רובים [צוחקים].


ארבע וחמישה- ערכת תה

ב- 31/08/2012, עורכים חברי הקבוצה מכירה מיוחדת במתחם.