ראיון עם אדריכל ניר סיון || ראיונות

'...מצאתי שיטה בה אני משלב תוכנות מאדריכלות עם תוכנות מעולם העיצוב התעשייתי, כי יש בהן הרבה יותר חופש ואפשרות לגיאומטריה מורכבת - כך אני יכול ליצור צורות מסובכות יותר, לשלוט במתמטיקה שלהן ולהיות חופשי לפסל...'


האדריכל ניר סיון

האדריכל ניר סיון התחיל דרכו בישראל, למד אדריכלות ברומא וכעת הוא בעל חברת אדריכלות בינלאומית, שמעסיקה 10 אדריכלים.

איך הגעת לתחום האדריכלות?
אדריכלות זה מה שאתה חי. בגיל 15 מצאתי שזה נותן מענה לדברים שעשיתי כל החיים – תמיד בניתי, פיסלתי, ואהבתי לעשות משהו בידיים. רציתי למצוא דברים חדשים והבנתי שאדריכלות נותנת מענה לרצון שלי ליצור צורות, להיות יצירתי ולנהל תהליכים שונים. אם לצטט את רנצו פיאנו, זה מקצוע שבו בבוקר אתה יצירתי, בצהריים ביזנס מן בערב משורר ואחרי זה צייר.

גרתי בצפון, באיילת השחר ואז בקצרין ולמדתי במגמת אדריכלות בבית הספר. בגיל 18כשסיימתי את הלימודים, פתחתי עסק עצמאי לאדריכלות - עשיתי תוכניות אבל לא חתמתי עליהן, ועבדתי בשיתוף פעולה עם קבלן. בהמשך רציתי ללמוד לתואר באדריכלות ובחרתי באיטליה, גם בגלל האהבה שלי לארכיאולוגיה וגם כי הריחוק עוזר להתרכז בלימודים. אחרי הלימודים הקמתי עסק רשום, עבדתי בהרבה חברות גדולות ולפני שנתיים פתחתי את החברה שלי, שאיתה אני עובד בכל העולם.
עכשיו, אחרי 13 שנים שאני חי באיטליה הגעתי לארץ שלי, ישראל, כדי לבדוק אם יש פה עניין באדריכלות מהסוג שלי.

מהי בעצם אדריכלות מהסוג שלך?
אדריכלות בעיניי צריכה להתחיל מהפן האנושי, החם. כמו שבוחרים בן או בת זוג, גם כאן צריך להתמקד בהרבה דברים לפני שמגיעים לתוצר עצמו. אני אוהב אדריכלות פיסולית, צורות חופשיות עם השראה מהטבע, ואני תמיד עובד עם מודלים מדאס / נייר. מצאתי שיטה בה אני משלב תוכנות מאדריכלות עם תוכנות מעולם העיצוב התעשייתי, כי יש בהן הרבה יותר חופש ואפשרות לגיאומטריה מורכבת. כך אני יכול ליצור צורות מסובכות יותר, לשלוט במתמטיקה שלהן ולהיות חופשי לפסל. באופן כללי עולם האדריכלות נמצא בפיגור עצום בשימוש במחשבים, ורק בשנים האחרונות נכנסו תוכנות חכמות יותר לאדריכלות.


הפרויקט בריו: גל שמתחיל בבריכה, מסתובב ומתעקל בחופשיות. פיסול ב- 50 טון זכוכית ופלדה שיובאו מאירופה. פרויקט שמאוד מעניין אותי, כי הרבה אנשים יכולים לחיות את זה.

פרויקטים:
רוב ההתנסות שלי היא עם מבני מסחר ושדות תעופה, אבל גם מבני ציבור ופרויקטים קטנים יותר. מבחינתי זה לא קריטי מה גודל הפרויקט, אלא שיהיה לי חופש יצירתי. חשוב לי לתת ערך מוסף שיעורר רגש ושישתקף באיכות חיים טובה יותר, חשוב לי לא להיות מקובע מנטלית ולא להיסגר בפינות. קיבעון מנטלי זה דבר שצריך להשתחרר ממנו בכל התחומים - חשוב לעצור, לקחת חופשה ולשים את מה שחשבנו בצד ולהתחיל מחדש.

המשרד שלי תכנן עד היום שמונה שדות תעופה, שבכולם זכינו בתחרויות. שדה התעופה בסין למשל, הוא שדה תעופה קיים שהרחבנו לעוד טרמינל – מסוף נוסעים ושערים בינלאומיים. ההשראת לצורה הייתה מבוססת על השדה הקיים ועל הגיאוגרפיה של האזור שהוא מאוד הררי, ויש בו גם הרבה מקורות מים. היו לנו הרבה הגבלות בתצורה, אבל נתנו פיתרון שהמקומיים אהבו.


תכנון טרמינל בשדה תעופה בסין

דוגמא לפרויקט פרטי קטן שתכננתי, היא בוילה קטנה באיטליה, שבעליה קיבל אישור לסגור מרפסת, והציעו לו פתרון לא מקצועי לסגירה, בה היה מאבד את כל הנוף והערך המוסף שיש לבית להציע, דבר שקורה לפעמים באיטליה, בגלל האפשרות לעבוד ללא תואר אדריכל. אני הכרתי אותו ממש ברגע האחרון, ראיתי את הנוף ואמרתי לו שלא יסגור בשום פנים ואופן. הסגירה שביצעתי למרפסת היא חזית כפולה בסגנון דה סטיל. המסגרת הפנימית עשויה פרופילי פלדה והחיצונית מזכוכית מחוסמת. בפלדה יצרתי קומפוזיציה מעניינת שלא תאפשר חדירה לבית ובחזית הפנימית יצרתי עניין על ידי משחק עם מלבנים שיוצאים מהחזית וצבועים בחום וסגול, שמכניסים לבית גם אור צבעוני וגם צורות מעניינות. הצורות המשיכו גם בעיצוב הפנים – למשל בספריית הגבס המיוחדת, שמטעמי חסכון בוצעה ממדפים של איקאה שניסרנו והרכבנו בצורה מעניינת ובתקציב אפסי.


סגירת מרפסת באיטליה: חזית כפולה - פנימית מפלדה וחיצונית מזכוכית מחוסמת

לאחרונה אתה עובד הרבה בברזיל, איך העבודה שם לעומת ישראל או אירופה?
העבודה בברזיל שונה מאוד. באירופה ובארץ מדברים מאוד על הקטע העסקי ובברזיל לעומת זאת הדבר הראשון שהם רוצים זה ליצור קשר אנושי וחברי. מטרתן של הפגישות הראשונות היא רק היכרות ולא מה שיסופק והעלות של זה. אני חושב שזו גישה מאוד נכונה כי כשלא מכירים אדם ונכנסים איתו לחוזה יכולים להיות אחר כך יותר חיכוכים אם אין תקשורת טובה. זה לוקח קצת יותר זמן אבל בסופו של דבר זה שווה את זה.

פרויקט החלומות: מעניינת אותי היצירתיות והייתי שמח לעשות משהו שהרבה אנשים יראו. חזרתי עכשיו מאילת וגיליתי שאין שם היכל תרבות וזה משהו שהיה יכול להיות נהדר לעבוד עליו.


וילה באיטליה: הצורות של סגירת המרפסת חוזרות גם בעיצוב הספריה

מה צפוי לנו באדריכלות בעתיד?
נראה יותר מבנים פיסוליים וחופשיים. האדריכלות הולכת לכיוון של קווים שאומרים לנו משהו, שהם יותר יצירתיים, והטכנולוגיה עוזרת לנו בזה. כמובן שהכל מצריך מחשבה ותכנון, הטכנולוגיה היא רק אמצעי. בסופו של דבר נגיע להבנה של צורות מזמינות יותר, הבנין והרחוב הם חלק מהפסיפס וצריכים לתקשר ביניהם. 

אני שמח על הביקור שלי בארץ כי אני חושב שזו נקודת זמן נכונה לזה והרבה דברים טובים קורים כאן. אני אוהב את מה שעשו בחולון ואת הטיילת בתל אביב. למרות הריכוזיות אנשים יודעים מה הם רוצים והם יקבלו דברים עם מגע אנושי יותר, משהו מזמין ולא כזה שמונחת מלמעלה בלי קשר לסביבה ולקליינט. הטרנד היום הוא יותר של הבנה סוציאלית, וכשיזמים יפתחו את הראש הם יבינו שכשהעיניים רואות דברים יפים הלב לא שוכח. 

בארץ מתנהל בימים אלה מאבק האדריכלים, מה דעתך על כך ומה המצב באיטליה?
באירופה הרישוי מבוסס על תקופת סטאז' או על מבחנים – אחד מהשניים. בישראל דורשים את שניהם ואני לא מבין מהי כוונת המשורר. באיטליה יש חוק שמתיר לאנשים בלי תואר לעסוק באדריכלות. זה דבר בלתי נסבל אבל כרגע זה קורה - אנשים אחרי תיכון נכנסים לשוק הזה ויש להם זכות חתימה עד 4 קומות. זה מוריד את הרמה ומכניס עבודות שנעשו בצורה רעה. מבחינת מעצבי פנים – הרבה אנשים קוראים לעצמם אדריכלי פנים – אנשים עם יכולת לבחור וטאץ' אבל למעשה הם קוראים מגזינים. ויודעים לבחור ריהוט טוב מקטלוגים, אבל אני לא חושב שמגיע להם טייטל של אדריכלים או מעצבי פנים. מעט מאוד מעצבי פנים יודעים לעשות קאסטום מייד. להרחיב פוטנציאל, להמציא – שזו מילת מפתח בכל עיצוב, פתרונות שנותנים סיפוק היום ומחר כי הם רב רובדיים ועם עומק והומצאו במיוחד עבור הקליינט הספציפי.


הרחבה של מרכז מסחרי בריו, ברזיל. דוגמא קלאסית לפיסול אדריכלי שמושך אנשים ומראה את הקונספט – גל של 1500 מ''ר בצורה חופשית בהשראת העיר ריו.

טיפ לאדריכל מתחיל:
מהרגע הראשון בלימודים ניסיתי לחשוף את הפרויקטים שלי לתקשורת. אני מפרסם הרבה כי התקשרתי לחברות וביקשתי לפרסם את עצמי. הגעתי להרבה השקות ואירועים ויצרתי קשרים שיצרו את זה שהתחילו להתקשר אלי. תמיד חשוב לנסות, לא לוותר, לחפש אפילו באינטרנט חברות יזמיות או שוק שמעניין ולפנות בלי להתייאש. צריך להאמין בדרך. היזם הברזילאי שדרכו הגעתי לפרויקט בריו למשל, הגיע לכנס עם אדריכלים חשובים וכשאחרים ויתרו אני התקשרתי ויצרתי איתו קשר - קודם כל חברי ואז עסקי.

אתה לבוש בחליפה, מה שמאוד שונה בנוף הישראלי. האם תמיד אתה מקפיד על לבוש מחויט?
בתקופת הלימודים, כשלמדנו לשרטט בעפרון היינו רוכנים מעל השרטוט, ואם עשינו זאת טוב הצלחנו לא ללכלך את החולצה ואת הידיים. עד היום זה נשאר לי כסמל לכך שאם אתה עובד נכון אתה נשאר נקי. לכן אני תמיד לבוש בחולצה לבנה וחליפה, שלא כמו כל העדר האיטלקי בו כולם לובשים שחור- חולצה וסוודר.

כל הצילומים בכתבה באדיבות Nir Sivan Architects