ראיון עם ניר פורטל || ראיונות

'...יש חוק ברזל שאני משתדל ליישם תמיד, וזה לא לעשות ויתורים במשרד. לא להחליט מראש שלקוח לא יקבל רעיון מסוים כי זה יראה לו משוגע מדי. אני משתדל שזה לא יהיה פקטור בהחלטות שלי, אני לא אומר 'לא' בשלב שאפילו עוד לא הדגמתי משהו ללקוח. חשוב לממש את האמת אדריכלית שלך, ושמי שמקבל את החלטה יבחר בסוף אם להגיד לא...'

המשרד של ניר פורטל, הבעלים של משרד 'פורטל אדריכלים', ממוקם ברחוב הצורפים שביפו העתיקה. חלל הסטודיו צבעוני, רחב ומלא במזכרות מהפרויקטים הרבים אותם תכנן. נפגשנו לשיחה על עיצוב מסעדות, השראה, שינויים לאורך השנים והקושי הסיזיפי שהתחום טומן בקרבו.


אילוסטרציה ניר פורטל

מדוע המשרד ממוקם דווקא כאן?
המקום נבחר כי יש לי משיכה לא מוסברת ליפו. גם לפני היציאה שלי לעצמאות, כשעבדתי כשכיר זה היה ביפו. אחד המשרדים בהם עבדתי [כהן ליפשיץ אדריכלים] היה ממש בבנין הסמוך, וכשחיפשתי מקום למשרד משלי התייעצתי איתם, והם הציעו לי את החלל הזה, שהיה מחסן והיה שייך להם. המחיר שנתנו לי עזר לי להתחיל - שיפצתי לבד ונכנסתי. המשרד כולל כיום 7 עובדים, ואנחנו נמצאים במיקום הזה משנת 2001.

איך הגעת לתחום האדריכלות?
אבא שלי היה מנהל עבודה, ואולי הייתה השפעה מסוימת לאיך שהוא דיבר על אדריכלים ולביקורים שלי באתרי בניה, אבל בעקרון נמשכתי לאדריכלות מאז שאני זוכר את עצמי משחק בלגו, ותמיד הייתי מונחה מטרה למקצוע. כבר בתיכון בחרתי ללמוד במגמת אדריכלות.

למדת אדריכלות בבצלאל, איך אתה מסכם את תקופת הלימודים שם?
הלימודים היו סיוט. למצוא את עצמך במסגרת שמורכבת מ- 45 חברה מוכשרים בטירוף, עם לחץ של תחרות סמויה ושל המוסד, הופך את התקופה למאוד לחוצה נפשית. בנוסף הייתי צריך לממן את עצמי, אז לא היו לי חיים סטודנטיאליים. משנה א' עבדתי במשרדי אדריכלים במשרה כמעט מלאה כשרטט בשעות היום וכמנקה בשעות הלילה, ובימי שישי הייתי מנקה בתים פרטיים וחדרי מדרגות.


חלל הסטודיו ומזכרות מפרויקטים שונים, כולל הכלב המשרדי שבכלל שייך לשכנים. צילום: ליאת גלבוע

איך הגעת להתמקד דווקא בתחום העיצוב המסחרי?
כשסיימתי את תקופת הלימודים הרגשתי שיש חלל עצום שאני לא מכיר. היה לי כבר הרבה ניסיון במשרדים, ואף אחד מהם לא טיפל בפרויקטים בצורה הוליסטית, עם התייחסות לעיצוב פנים. הרגשתי שאני צריך להשתלט על הרתיעה של אדריכלים מלגעת בחללי פנים והחלטתי ללכת להתמחות במשרד שעוסק בעיצוב פנים [דנה ודורון מיכאלי]. שם החלו אצלי הניצנים של התאהבות במקום הזה, שנוגע הכי לעומק בחומרים ובחוויה האמיתית שנמצאים בה.

התחרטת שלא הלכת מראש לתחום של עיצוב פנים?
מעולם לא התחרטתי על לימודי האדריכלות. זה תמיד היה חלק מההכשרה הכוללת. זה תמיד היה רצון לתת מוצר מושלם שלא נעצר בשום גבול סמוי או ברור.


Roll box. צילום באדיבות פורטל אדריכלים

מה היה הפרויקט העצמאי הראשון שלך?
מסעדת ים בורגר בהרצליה פיתוח. כשיצאתי לעצמאות כבר הייתי מוכר בשוק ממשרד קודם שעבדתי בו, ודרך איש קשר משותף שכרו את שירותי. במקביל כבר התחילו פניות נוספות אלי, וכשהפרויקט של ים בורגר הסתיים כבר הייתי במשרד הזה, עם עוד 3 עובדים.

מה נחוץ כדי להצליח בתחום הזה?
בנישה הזו צריך תעוזה. בכמה היבטים - תעוזה יצירתית, רצון וצורך לחדש כל הזמן, זה שוק שמגיב בכל רגע לטרנדים, חוויות ושינויים, וצריך להיות ער למה שקורה ולהגיב לכך ללא היסוס, ועם אמת אדריכלית צרופה.

איך אתה נשאר מעודכן בטרנדים?
זה נורא נגיש היום. מספיק רפרוף בפייסבוק או באתרי אינטרנט ואתה חש את מה שקורה מסביב. אני עוקב אחרי האתריםDezeen Restaurant and bar award, Retail design blog.


מסעדת פיצל'ה. צילום באדיבות פורטל אדריכלים

סיכום טרנדים בשנה האחרונה:
הטרנדים מושפעים מהמיתון שאנו צוללים לתוכו, ומושפעים מתקציב דחוק. הטרנד הנוכחי כפי שאני רואה אותו הוא ראסטיק דיזיין – לוק של יד שניה, גס, לא מעובד, בעל מראה משומש, שמשתמש באיכויות של החלל בו הוא נמצא. שימוש זהיר בחומרים לא יקרים, שמצליחים לייצר חווית חלל ייחודית. בחו'ל רואים את זה קורה בעוצמה הרבה יותר גדולה מאשר בארץ. בחו'ל יש גם תחושה של התאהבות בטרנד הזה ובאיכות שלו גם במקומות שאין בהם בעיה תקציבית.

הצבעים הם ברובם מונוכרומטיים, והבסיס לכך הוא הרתיעה של אדריכלים מלהעיז עם צבע - כי בחירה בגוון לא נכון יכולה להרוס את כל העיצוב של המקום. אז זה פשוט ללכת על בטוח. אני צופה שהטרנד הזה ימשך בשנה הבאה. זה לא טרנד שכאן כדי ללכת . כבר יש לו מקום של כבוד בפנתיאון העיצוב.


מסעדת פיצל'ה. צילום באדיבות פורטל אדריכלים

איזה פרויקט הכי היית רוצה לתכנן?
אנחנו משתתפים עכשיו בתחרות לעיצוב מוזיאון הגוגנהיים בהלסינקי. יש אלפי משתתפים מהעולם ובסוף יבחרו בפרנק גרי [צוחק].
יש שם מבנים שמקיפים את אתר התחרות, שהם בעלי חשיבות רבה לעיר והם היו רוצים לשמר את המסורת הזו, כלומר לעשות שימוש נרחב בעץ למעטפת ולשלד של המבנה.

פרויקט מאתגר:
מסעדת 'הזקן והים' היתה פרויקט מאוד מורכב, שנמשך תשעה חודשים. הפרויקט היה מורכב גם מבחינת הגודל שלו וגם מבחינת המיקום שלו בנמל יפו – שהוא מקום לשימור מחמיר. במסגרת ההגבלים אסור היה לגעת בשום קיר / תקרה/ קונסטרוקציה של המבנה המקורי, ובמסגרת זו נדרשנו לבנות קומה נוספת של 400 מ'ר שלא נוגעת בכלום, כמעט מרחפת.


ג'פניקה סניף רחובות. צילום: יואב גורין

לקוח שהפתיע:
היה לקוח שביקש לפגוש אותנו במושב אמונים בדרום. המושב נראה מוזנח מאוד, קשה יום. בביתו הפרטי הלקוח רצה להקים מסעדה, באמצע המושב. המלצנו לו נגד המהלך ולמרות המלצתנו הוא הקים את המסעדה. לימים זו הפכה להיות המסעדה הכי מצליחה בדרום – רטטוי. המסעדה מתפרסת על 4 דונם מרהיבים ביופיים, והפכה לנווה המדבר של המושב הזה.  היא חוללה מהפך והפכה את המושב למרכז קולינרי שהרבה מסעדות אחרות נפתחו בעקבותיה. זה סיפור הצלחה מטורף לנוכח המלצתנו נגד המהלך, ושאף אחד לא יגיע.


דאבלין בר, הרצליה. צילום באדיבות פורטל אדריכלים

חוק ברזל
יש חוק ברזל שאני משתדל ליישם תמיד, וזה לא לעשות ויתורים במשרד. לא להחליט מראש שלקוח לא יקבל רעיון מסוים כי זה יראה לו משוגע מדי. אני משתדל שזה לא יהיה פקטור בהחלטות שלי, אני לא אומר 'לא' בשלב שאפילו עוד לא הדגמתי משהו ללקוח. חשוב לממש את האמת אדריכלית שלך, ושמי שמקבל את החלטה יבחר בסוף אם להגיד לא.

לדוגמא אנחנו מתכננים עכשיו אולם אירועים בקרית ענבים. בחרנו לעשות מעטפת מאוד מורכבת, בהשקעה מאוד גדולה ביחס לכל מעטפת אחרת שניתן היה לבצע. בחרנו להשקיע ולהציג את הפרויקט ללקוח במצגת תלת מימדית שמראה מצבי יום ולילה למרות ההשקעה הגדולה. ואכן הלקוח אהב את זה וקיבל את ההצעה.


מסעדת סושי One ברמת החיל. צילום: יואב גורין

איזה חלק במקצוע אתה פחות אוהב?
המקצוע סיזיפי לעיתים רבות. יש תחושה של גלגול פרויקט במעלה ההר - אתה מסיים אותו ושוב מתחיל מהתחלה, ואם אין להט וצורך חיים ליצור, זה יכול להיות מקצוע בלתי נסבל.

איך אתה דואג להישאר רענן ולהוט?
יש לי ריטואל של התחדשות, לא רק בהקשר של פרויקט. אני כל הזמן מוצא את עצמי נלהב ממשהו אחר. זה יכול להיות סוג של פרויקטים חדשים שאני נכנס אליהם, או עובד חדש במשרד שמכניס התלהבות מחודשת, או אפילו חומרים חדשים שנחשפים. זה לאו דווקא מגיע מהפרויקט. 

טיפ למעצב מתחיל:
מאוד חשוב לבנות את עצמך נכון בהכשרה שאחרי הלימודים. לפני שיוצאים לעצמאות צריך להרגיש קרקע מאוד בטוחה מתחת לרגליים ולצאת למהלך הזה בצורה בוגרת.