ראיון עם משרד האדריכלים BEArchitects || ראיונות

''האנשים שמתקבלים ללימודי אדריכלות מתחלקים לשניים – עבור מחציתם הלימודים הופכים לסיוט והם פורשים באמצע. החצי השני שנשאר ונכנס לזה – מתמכר... זו מתנה אדירה, אתה לא מרגיש שאתה עובד עשרים שעות ביום, ולא צריך תחביבים... ''

ראיון עם האדריכלים רוני פרידמן ואפי אלי, בוגרי בצלאל שהקימו יחד את משרד BEArchitects. עוסקים בבניה פרטית, רוויה ומוסדות ציבור, ולאחרונה זכו בתחרות לתכנון המחודש של רחוב ויצמן בכפר סבא.


איך הצטלבו דרככם?
אנחנו שותפים מאז השנה הראשונה בלימודים בבצלאל, בשנת 2001, והתאחדנו שוב לפני כ-5 שנים.

ואיך מצאתם את עצמכם באדריכלות?
רוני: הרצון המקורי שלי היה ללמוד גרפיקה בבצלאל, מאחר ואני חוטא בציור. לתחום האדריכלות נחשפתי בעצם רק במבחני הקבלה - נרשמתי גם לאדריכלות כאופציה שניה, למקרה שלא אתקבל לגרפיקה.
לשמחתי התקבלתי לשניהם, ותכננתי ללכת על הגרפיקה, אבל במהלך הקיץ שיניתי את דעתי וברגע האחרון החלטתי ללמוד אדריכלות, ואני אוהב את זה כל יום מחדש, ברגע שנדבקים בזה חיים את זה כל הזמן.
אפי: הסיפור שלי מאוד דומה רק עם עיצוב תעשייתי.


משמאל לימין: רוני פרידמן, אפי אלי ושוהם שמחי

על הקמת המשרד:
רוני: במהלך הלימודים עבדנו הרבה במקביל אחד לשני, ואת פרויקט הגמר עשינו יחד. כשסיימנו את הלימודים עשינו תחרות וכמה בתים, אבל עבדנו במשרדים שונים כשכירים. דווקא כשבשלו התנאים להתחיל לעבוד יחד, אפי עבר עם אשתו לבלגיה וגם אני נסעתי לשבדיה ועבדתי שם בכמה משרדים.

אפי: במהלך הלימודים עשיתי חילופי סטודנטים בהולנד ואחרי מספר שנות עבודה במשרדים בארץ למדתי בבלגיה תואר שני באדריכלות בת קיימא. שם הגיע העניין שלי בנושא של איך להיכנס למארג קיים של מגורים ועיר עובדת, ומה עושים כשצריך לעבות את העיר. בערים באירופה שקיימות 400 שנה, יש המון רקע בשימור, בשיתוף הציבור, וגם מסקנות לגבי איך מתמודדים עם מה שהשאיר המודרניזם – שיכונים, ברוטליזם וכו', ובידע הזה אנחנו משתמשים במשרד שלנו היום - איך להתערב, איך לבצע תוכניות אסטרטגיות.

רוני: אני חזרתי לארץ ב 2009. אפי היה אז שכיר במשרד לבניה רוויה. החלטתי לקפוץ למים הפעם, ואפי הצטרף אלי עם הזמן. בהתחלה לקחנו כל פרויקט, כשהמטרה להתברג בתחום הציבורי-קהילתי, וגם בניה רוויה, במיוחד על רקע הניסיון שאפי צבר. אנחנו עובדים הרבה גם עם בתים פרטיים כי זה הכי זמין ונגיש, וניתן הכי הרבה למצות שם את המקצוע, משום שהעבודה היא ישירות מול הלקוח.


חלל מגורים פתוח בבית פרטי בשרון. הגג בגובה שנע בין 3.5-4 מטרים, שבור ל 3 זוויות, עץ צבוע לבן בשילוב תעלת בטון חשוף.
הויטרינה פונה לדרום עם פרגולה שמוטמעת בגג כדי למטן את השמש מכיוון דרום.  קרדיט: 'מבטים, הדמיות אדריכליות'

מה משמעות שם המשרד? מה צורת העבודה?
רוני: פירוש שמו של המשרד BE הוא ראשי התיבות של שם משפחתה של אמי – בנגטסון, ואפי השותף. זה קצר וקליט.
מבחינת חלוקת השטח במשרד - הבאתי איתי את הגישה הסקנדינבית. יש לנו חלל מרכזי גדול ועוד שני חללים קטנים וסגורים. לכאורה היה מתבקש שכל אחד מאיתנו ייקח לו משרד משלו. אבל אני הצעתי שנחלוק את החלל המרכזי, בלי תחושות של עובד- מעביד, ואת החללים הקטנים הפכנו לחדר ישיבות ולמטבח.

את חלל המשרד אנחנו חולקים עם משרד אדריכלים נוסף - שחר רוזנפלד, וכשיש פרויקטים גדולים הם מבוצעים במשותף – כשאנחנו עובדים יחד אנחנו קוראים לעצמנו '2442 אדריכלים' [שזו הכתובת של המשרד]. גם זו גישה שהבאתי משבדיה – צוות תכנון שמתאחד למטרות של פרויקטים גדולים.


סקיצות ידניות של בית בטבעון ששקוע בחורש טבעי. תהליך העבודה כולל תמיד שרטוט ידני לפני מעבר למחשב.

על השתתפות בתחרויות:
להשתתף בתחרויות זה דבר שדורש המון זמן, מאמץ ואורך רוח. עד כה השתתפנו בתחרות אחת אחרי הלימודים, עוד כמה כשהיינו בחו'ל, תחרות הכניסה לירוחם ועכשיו התחרות של תכנון רחוב ויצמן בכפר סבא.


פריגבוד - מבנה רב תכליתי בשבדיה, במסגרת תחרות

איך הגעתם להשתתף בתחרות של כפר סבא?
רוני: עברתי לגור בכ'ס בגלל אשתי. וככל שעבר הזמן התחיל להציק לי הפער בין היחודיות של העיר לבין הרחוב הראשי שאמור לייצג אותה, ויש פער אדיר בין רחוב ויצמן חסר הזהות לעיר עצמה. אני זוכר שכל הזמן במשפחה הזכרתי את זה, אפילו ברמה טרחנית! ואז פתאום ראינו ידיעה שעושים תחרות על תכנון מחודש של ויצמן, אז לא יכולנו להתעלם מזה...

שהם שמחי, אדריכל שכיר במשרד, היה שותף מלא בצוות התחרות. היחודיות בפרויקט היא מערכת השבילים שתכננו – שעובדת כמו נחלים בטבע שזורמים לנהר מרכזי. כל כפר סבא מרושתת בשבילים ובפארקים שזורמים בצורה רציפה ולא קשורים למערך הרחובות. זה כמו ללכת בקיבוץ - לא חווים בכלל את העיר כשהולכים בו.


מתוך פרויקט התחרות לתכנון רחוב ויצמן בכפר סבא

מכאן הגיעה הגישה שלנו שמשהו מזה צריך להעביר לרחוב ויצמן. כחודשיים וחצי הקדשנו כמעט כל לילה לעבודה על התחרות, ובימים המשכנו בעבודה השוטפת. את הידיעה שזכינו קיבלנו מאדריכלית העיר, שהתקשרה ובישרה לנו על כך.

זכינו במשותף עם משרד אדריכלי נוף, ונאמר לנו שההצעות שלנו משלימות זו את זו.
כרגע הפרויקט זוכה לחשיפה, ואנו מקווים שהוא אכן יבוצע ויהיה לנו הפוטנציאל להגיע לעירייה ולהשפיע על התהליך.
בעירייה הביצוע ממתין לענייני אישור תקציבי וכן להטמעת מערכת ה- BRT, מערכת הסעה המונית, על בסיס אוטובוסים ארוכים, כמו המטרונית בחיפה.


הדמיה של הבית במושב בשרון. קרדיט: אליסה אטלסוב

ספרו על פרויקט שאתם גאים בו במיוחד?
סיימנו בימים אלה פרויקט של בית פרטי עבור זוג, שתהליך התכנון בו היה מאוד מעניין. הבית, בשטח של 250 מ''ר, נבנה בשטח מיוער במושב בשרון. העצים הכתיבו את התכנון והמעברים בין האגפים, והבית הוא כמו לשים כף יד פרוסה בין העצים - תוכנן מתוך רצון לשמור ככל הניתן על החורש הקיים ולטשטש את הגבולות שבין פנים לחוץ.

הדמית סקצ'אפ של הבית, שתוכנן תוך התחשבות בעצים הקיימים בחלקה


צילומים של הבית במושב - העצים קובעים את המעבר בין האגפים השונים

פרויקט מעניין נוסף שעשינו בשנת 2011, הוא מרכז נוער עבור עיריית ת'א במרכז בארבור ביד אליהו. היה שם ניסיון לבנות מרכז נוער שמשרת רק ילדים בגיל החטיבה-תיכון ואמור לשמש גם כבית לשעות אחה'צ שכולל חדרי לימוד. מדובר במבנה נטוש שהעיריה איתרה, והוסב באופן שחצי ממנו הוא מעין בית לבני הנוער, והיתה חשיבה ליצור משהו שיוכל לתפקד כסלון, אבל יחזיק מעמד לאורך שנים. ההחלטה שלנו היתה לבנות שם במה, ליצור חלל דו מפלסי עם פופים, כאשר המפלס הגבוה מגיע עד לחלקו התחתון של החלון. כדי להעצים את התחושה עיבינו את הקיר ויצרנו כוך שאפשר לשבת בתוכו.


מרכז נוער בתל אביב

המלצה לסטודנט מתחיל לאדריכלות:
אני ממליץ למי שחושב על התחום, שידע שאם הוא באמת נגוע בזה, אז שלא ינסה להלחם בזה. האנשים שמתקבלים ללימודי אדריכלות מתחלקים לשניים – עבור מחציתם הלימודים הופכים לסיוט והם פורשים באמצע. החצי השני שנשאר ונכנס לזה – מתמכר.

זה מקצוע שמתפתחים בו מאוד לאט. אני עשרים שנה במקצוע ועדיין יש לי תחושה שזו רק ההתחלה. זה מקצוע כ'כ עמוק, שנושק להרבה תחומים ועוסק בכל כך הרבה דברים, שכל פעם צריך ללמוד את הלקוח שעבורו מתכננים [למשל תכנון בי'ח]. זה מקצוע שגורם לך להיות במצב למידה כל הזמן.


ספרית מטה יהודה - בחזית יושם פתרון הצללה למניעת כניסת שמש ישירה מהחזית המערבית.

הרבה אדריכלים מדברים על כך שמקצוע האדריכלות הוא ממכר, איך אתה מסביר זאת?
אם נדבקת בתכונה שאתה רוצה לחלום דברים, אתה כבר לא יכול להשתחרר.
מה שמעניין אותי זו האינטראקציה עם הצד השני – עם הלקוח. מה שאתה מדמיין מול מה שרוצה הצד השני. הלקוח מספק לך את הצורך לדמיין וליצור מציאות חדשה. אתה חי בעצם רק בצד הדמיוני של הפרויקט, כי כשהפרויקט מוכן אתה נפרד ממנו. אותי למשל לא מעניין בכלל התכנון של הבית שלי [שנבנה בימים אלו ונקנה דרך חברת בניה].

מה שבעייתי במקצוע בארץ הוא שהתחום פרוץ, יש המון הנדסאים ובוגרי בתי ספר לעיצוב וכל אחד יכול לגבות על העבודה איזה סכום שהוא רוצה. יש בעיה של מחיר פתיחה מאוד נמוך שקשה לשבור אותו ולצאת ממנו החוצה ולשרוד.

יש מחשבות על חזרה לשבדיה?
לא. בשבדיה הסיכוי להקים משרד עצמאי הוא קלוש. יש שם חברות ענק, וכל משרד כולל את כל בעלי המקצוע הנושקים לתחום. שם לא הייתי יכול להגיע לסיפוק של היצירה העצמאית.

שביעות רצון מהמקצוע:
מהשנה הראשונה ללימודים מתחילים לחשוב רק אדריכלות – אתה כל הזמן בתוך זה וזה ממכר. זה ממשיך באותה עוצמה מאז שהקרוסלה הזו התחילה להסתובב. מצד אחד זו מתנה אדירה, אתה לא מרגיש שאתה עובד רוב שעות היום, לא צריך תחביבים. אבל מתסכל שמאוד קשה להתפרנס מזה פה, ביחוד כשאני משווה את זה ליכולת ההשתכרות במקצוע בשבדיה. זה הדבר היחיד שקשה בתחום בארץ.