ראיון עם המעצבת שרית שני חי || ראיונות

''...סביבה נכונה יכולה לגרום לילד לחוש ביטחון ושייכות. בחירת חומרים נכונים ומרחבים נדיבים יגרמו לילדים להרגיש בנוח עם הגוף ותנועתיו, חלל צריך להיות רחב ואם זאת לאפשר אינטימיות ואפילו התבודדות....'

בשנים האחרונות עברה המעצבת שני-חי מטמורפוזה מעניינת, את העיצוב האקסקלוסיבי, ללקוחות פרטיים יודעי דבר, היא המירה בעיצוב חללים ציבוריים בתפיסה הוליסטית. על אף ההפתחות לקהלי יעד חדשים, דבר אחד חשוב לא השתנה, הקו העיצובי של הסטודיו וטביעת האצבע האסטתית של שני-חי. אלו ניכרים בכל אחד מהפרוייקטים שהיא מעצבת - משלב התכנון האדריכלי, דרך תכנון וביצוע הריהוט ועד לבחירת אחרון הפריטים המשלימים.

במהלך הראיון מדברת שרית שני חי בקצב מהיר ולא עוצרת לנשום לרגע. את התשוקה שלה לעשייה אפשר לשמוע גם בדרך בה היא מדברת על פרוייקטים חדשים וישנים. אין ספק כי שני חי, נחשבת לאחת מחלוצות עיצוב הפנים בארץ. מתינוקות עד מבוגרים, מחדרי ילדים לחדרי ישיבות ומבתים פרטיים עד בתי ספר – מעטים החללים ששני-חי לא התנסתה בעיצובם, עם זאת, היא מזוהה בעיקר כמעצבת חדרי ילדים.


שרית שני חי. צילום: רוני כנעני

ספרי לנו כיצד ומתי התרחש המעבר מעיצוב חדרי ילדים ללקוחות פרטיים, לעיצוב חללים ציבוריים.

את חדר הילדים הראשון שלי עיצבתי לפני יותר מעשרים שנה לאחר הולדת ביתי הבכורה. כאשר הגיע שלב עיצוב חדר הילדים, הבנתי כי אין רהיטים שמוצאים חן בעיני. באותו רגע החלטתי שבזה אתמקד, דרך העיצוב אני גורמת לילדים להתייחס למה שיש לחלל להציע בדרך שאני מתווה.

המטמורפוזה לחללים ציבוריים החלה לפני 11 שנה, התחלתי בעיצוב גן ילדים פרטי ברמת השרון, מבחינתי זאת הייתה הגשמת חלום. שם חלה נקודת המפנה בין עיצוב במיקרו לעיצוב במאקרו.


 גן הילדים הראשון שעיצבה שרית שני לפני 11 שנה, צילום: עמית גרון

בתחילה אנשים נכנסו לחלל ואמרו: 'וואו, הגן הזה נורא סטרילי'. עד אז גננות השתמשו בתפיסה הקיבוצית של איסוף חפצים ישנים וגרוטאות ואני הצעתי אלטרנטיבה - עיצוב גן ילדים בצורה טוטאלית מא' ועד ת'. בזמנו עוד לא הייתה קיימת ההבנה כי עיצוב לילדים לא חייב להיות ילדותי או מרושל.  כשאנשים נחשפו לעיצוב החדש נוצר הרבה רעש סביב הגן המדובר והוא היווה פתח לפניות נוספות שהגיעו בהמשך מגופים כמו עיריות, מועצות,בתי חולים ועוד.


עיצוב לילדים לא חייב להיות ילדותי או מרושל, צילום: עמית גרון

את מעצבת בתי ספר, גנים, ואיזורים בבתי חולים. מדובר בחללים עם אחריות גדולה לרווחת המשתמשים בהם. מהן הנקודות שחשוב לך להתייחס אליהן בעיצוב חללים ציבוריים?

אני מאמינה כי למרחב המעוצב בצורה נכונה, יש את הכח וההשפעה לגרות את החושים, לפתח את המחשבה ואפילו ליצור זכרונות נעימים יותר. זאת אכן אחריות גדולה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בחללים ציבורים בכלל וחללים המוקדשים לילדים בפרט. סביבה נכונה יכולה לגרום לילד לחוש ביטחון ושייכות. בחירת חומרים נכונים ומרחבים נדיבים יגרמו לילדים להרגיש בנוח עם הגוף ותנועתיו, חלל צריך להיות רחב ואם זאת לאפשר אינטימיות ואפילו התבודדות.

הקונספט, הפונקציונליות, הארגונומיה, שיטת החינוך והאווירה, הם הדברים הראשונים שעומדים לנגד עיניי ושאליהם אני צריכה להתייחס בכובד ראש כשאני ניגשת לעיצוב החלל.


בית הספר בטמרה, עיצוב שנולד מתוך דיאלוג. צילום:  טל ניסים

כיצד את מתחילה את תהליך העבודה שלך על פרוייקט חדש? מהי נקודת המוצא שלך?

כשנגשים לעבודה על חללים ציבוריים חשוב להכיר היטב את האילוצים והבעיות שיש בחלל עוד לפני שנגשים לעיצוב שלו. עיצוב טוב הוא כזה שבא ופותר בעיה לכן אני מתחילה בהבנת הנתונים: המימדים הפיזיים, התקנים הדרושים, סוג החומרים המתאימים כמה הם עמידים לשימוש ומענה לבעיות בטיחות.

התהליך מתחיל בדו שיח. חשוב לי להיות קשובה לחזון החינוכי, לשוחח עם המנהלים והמחנכים, להבין את הלך הרוח שלהם, את המרחבים הפדגוגים הדרושים ומהי האידיאולוגיה והזהות של המקום. כיום יש מגמה עולמית ליצור חללים שבהם יש קשר סמביוטי בין אובייקט לסביבה ליצירת חלל הרמוני. ככל שיותר ילדים ייחשפו לסביבות המעוצבות בצורה הוליסטית כך יווצר קשר נכון ומכיל בין הילד לסביבתו הימיומית.

אורנומנטיה מופשטת וקונספט עיצובי הקשוב לחזון החינוכי וזהות המקום , צילום טל ניסים

מהו לדעתך השוני בין כיתות שעוצבו בעבר לנעשה כיום בתחום?

במאה השנים האחרונות שיטת החינוך התפתחה והשתנתה ועימה גם עיצוב מוסדות הלימוד.
ארגון הכיתה היה שמרני ופוריטני בהתאמה לדרכי הלימוד. כיום כאשר שיטת הלימוד היא לא בהכרח פרונטלית החלל יכול לאפשר ישיבה לא פורמלית למשל ישיבה קבוצתית או למידה דרך התנסות ותנועה בחלל.חשוב להבין כי גם לחידושים הטכנולוגיים יש השפעה על העיצוב. נכון להיום סביבת הלימוד צריכה להיות חוויתית ולעודד יצירתיות.

השאיפה הגדולה מבחינתי לעתיד היא כמה שיותר ילדים יוכלו להחשף לסביבה חינוכית, המעוצבת על הצד הטוב ביותר, ללא קשר למיקום גיאוגרפי, סטטוס חברתי או מצב סוציו-אקונומי. עוד נקודה שחשוב להתייחס עליה היא שיטת החינוך המשלב שהולכת ומתפתחת בשנים האחרונות.

פינת יוגה בבית הספר המשלב, ביכורים. צילום: רוני כנעני


חלל רחב אך כזה שמאפשר אינטימיות ואפילו התבודדות. צילום: רוני כנעני

שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרת חינוך רגילה הוא מהלך שכולם יוצאים ממנו נשכרים. הייתה לי הזכות לעצב את בית הספר המכיל בתל אביב. בית הספר משלב בתוכו 25% ילדים מיוחדים, פועל יוצא מכך הוא שעיצוב החלל הפדגוגי צריך להיות מונגש ברמה הכי יומיומית למגוון רחב של ילדים בעלי צרכים משתנים. בפרוייקט השתמשתי הרבה בפינות מעוגלות, חומרים רכים ופתרונות חדשים המתאימים לסביבה שויונית, כמו חללים קטנים או כוכים אינטימיים שניתן להכנס אליהם בקלות עם כיסא גלגלים.


חלל פדגוגי מונגש, למגוון רחב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. צילום: רוני כנעני

השפה העיצובית שלך מאוד מופשטת, מינימליסטית ועם זאת נוסטלגית, איך הילדים מגיבים אליה?

מבחינתי אין הבדל מבחינת השפה העיצובית אם מעצבת לילדים או למבוגרים. ילדים הם יצורים חכמים, הם מצליחים לזהות מוטיבים בחלל גם כשהם אבסטרקטיים, הם עוד לא 'התקלקלו' בדרך שהם צורכים דימויים ולכן הם פתוחים לשפות עיצוביות שונות.
באשכול גנים שעצבתי בתל אביב, ונבנה על מתחם שוק הפירות והירקות הסיטונאי, החלטתי שהקונספט העיצובי ישען על ההסטוריה של המקום. הקונספט עבר הפשטה צורנית וזיקוק עד שהפך לצורות גיאומטריות עם איזכור מינימלי לפרי כפי שאנו מכירים אותו.


לובי שואב את השראתו מהתפוז שעבר הפשטה לצורות גיאומטרית. צילום: דודי מוסקוביץ'

הלובי המרכזי של האשכול עוצב בהשראת התפוז. כמעצבת היה לי חשוב ליצור הקשרים תרבותיים רחבים דרך התפוז, כאלה המתאימים ספציפית לעיר תל אביב: נחום גוטמן ושביל קליפות התפוזים, אריק איינשטיין והשיר על ילד שישן בתוך תפוז ועוד. התוכן עובר בין השורות דרך עיצוב העכשווי והגיאומטריה. כרהיט התפוז הפך להיות איגלו כתום וגיאומרטי שמאפשר להתנתק. הפרי הפך אייקוני, סימבולי והילדים יכולים לצקת לתוכו את התוכן שהם בוחרים.


התפוז הפרך לאיגלו המתאים למשחק או להסתתרות . צילום: דודי מוסקוביץ'


עיצוב טוטלי אפילו למשחקים ולרהיטים הפזורים בחלל . צילום: דודי מוסקוביץ'

במשחקיה חדשה שאני מעצבת למלון בירושלים היה לי חשוב להתייחס לנקודת המבט של ילדים כתיירים. הקונספט מבטא את זהות העיר יוצאת הדופן, ירושלים. העיר הופשטה לסמלים ומוטיבים שילדים יכולים לזהות ולזכור.

העיצובים שלי מאוד גרפיים, אני משתמשת בסמלים, אייקונים, גריד ופלטת צבעים מצומצמת, בסיסית וראשונית. זה סגנון משאפשר המון חופש פעולה למי שמשתמש בחלל ולא משנה אם הוא ילד או מבוגר.


עיצוב מינימליסטי, גרפי עם צבעוניות בסיסית,  סגנון המאפשר חופש פעולה גם לילדים וגם למבוגרים. צילום: דודי מוסקוביץ'

נראה שכבשת כל פסגה אפשרית שמעצב יכול לחלום עליה, מה התוכניות שלך לעתיד?

אני עומדת להוציא ספר, בהוצאת זמורה ביתן, המסקר את העשייה שלי לאורך השנים, זאת נקודת ציון מרגשת מאוד עבורי.
מבחינתי הכי חשוב שאוכל להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת, לא לאבד את התשוקה לעשייה, ושכמה שיותר ילדים יוכלו להינות ממנה

למי היית הכי רוצה לעצב חדר?

לאחיין שלי!! בנו של אחי גיל [האמן גיל מרקו שני]. הוא כבר בן שנתיים ועדיין לא צלחנו את התהליך!