עיירה קטנה בשם ליונס בנברסקה, ארה''ב יוצרת קשר עם האמן מתיו מאזוטה כדי ליצור יחד פרויקט המשתף את כל קהילת העיירה. בשיתוף הפעולה הזה נוצר ''תיאטרון חנות'', מקום מפגש ותרבות לרווחת תושבי העיירה.
בתחילה הזמינה העיירה את הרמן כדי ליצור עמם מיצג אמנותי שיתופי וקהילתי. מאזוטה הגיע וכינס את תושבי העיירה לשיחות בסלון שמיקם ברחוב הראשי. התושבים סיפרו על תולדות העיירה ועל געגועיהם ל''דאונטאון'', מרכז העיר השוקק שאינו קיים יותר בליונס. בנוסף גילה מאזוטה כי אחת החנויות ברחוב הראשי איננה באמת חנות כי אם פסאדה [חזית] שמאחוריה חצר נטושה. מאזוטה בשיתוף עם תושבי העיירה הקים מנגנון הפותח את פסאדת החנות ומשמש כאמפיתיאטרון מתקפל, בו יוכלו לשבת התושבים ולצפות במסך. במקביל הכין אחד התושבים סרט על תולדות העיירה, בו לקחו חלק תושבים רבים המשחקים את עצמם, וכלל אף תפאורה, תלבושות וכלי רכב תקופתיים בהתאם.
בהקרנה חגיגית ישבו יחד התושבים לצפות בסרט, וכך הפכה חזית חנות נטושה בעיירה קטנה בנברסקה למרכז וללב הפועם של הקהילה החיה בה.