|
ראיון עם האדריכלים דני לזר ודפנה מתוק מדני לזר אדריכלים // מדור ראיונות
ראיון עם האדריכלים דני לזר ודפנה מתוק, שותפים במשרד דני לזר אדריכלים שהוקם בשנת 1985, ומועסקים בו כיום 10 עובדים. המשרד עוסק במגוון רחב שלפרויקטים. בנוסף לעבודה במשרד מלמדים לזר ומתוק ארכיטקטורה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2014 זכה לזר בפרס רכטר לאדריכלות.
 בנין המחלקה לפיזיקה באונ' בן גוריון
מה דעתכם על טרנדים באדריכלות? דני: אתה רואה את זה הרבה בעבודות סטודנטים – הם מאוד רגישים לטרנדים. כבר אסור לחלונות להיות בשורה אחת מלמעלה למטה- בהתאם לטרנד הם חייבים לקפוץ מצד לצד בחפיפות לא רגולאריות. תמיד היו טרנדים באדריכלות, אבל כשאין תפיסת עולם מגובשת, אז מה שנשאר זה רק טרנדים. דפנה: כשאנחנו מתכננים אנחנו שואלים את עצמנו האם נאהב את זה גם בעוד כמה שנים. דני: אופנתיות בלבד עלולה להיות קצרת מועד. בניינים עומדים על תילם תקופה ארוכה יותר מטרנד. אנחנו מנסים שתהיה בתכנון אמת שהיא מעבר לטרנד, כדי שהוא שיחזיק מעמד. צריך להכיר את מה שקורה, להשתתף בשיח המקצועי אך לגבש עמדה אישית ביחס אליו.
 הגשר המקשר בין תחנת הרכבת לאוניברסיטה. צילום: דני מיכליס
ממה אתם הכי נהנים במקצוע? דפנה: אני אוהבת את השלב ההתחלתי – כשלומדים את המקום. במסגרת העבודה אנחנו גם מכירים הרבה מקומות שלא היינו נחשפים אליהם במצב אחר, כמו ריחניה, עילוט, תמרה, טוראן, סחנין ועוד מקומות בהם אנו מעורבים בתכנון. דני: אני נהנה מתהליך התכנון כולו. מגיבוש הקונספט ועד לעיבודו ופיתוח פרטי הבניין. אני נהנה גם משלב הפיקוח. כשהרעיונות שהיו בראש או על הדף, הופכים ומתגבשים להיות ממשיים. כמובן שכל זה הולך עם הרבה קשיים. קשיים שיש לך עם עצמך, קושי להחליט, קושי להוציא מעצמך את הטוב ביותר. קושי להתמודד עם הגורמים הנוספים המעורבים ולשתף איתם פעולה, קושי לשכנע או להשתכנע. אני אוהב לעבוד מול בעלי מלאכה, במיוחד נגרים ומסגרים עם תרבות מקצועית. כשמוצאים כאלה, אפשר ללמוד מהם הרבה.
>>>להמשך קריאת הראיון לחץ כאן<<<
|