פרוייקט הבועה || ארועים

שני האמנים נשואים וחיים ביחד ויש להם שני ילדים: בת 20 ובן 14 , ארבעתם יסגרו עצמם בתוך חלל התצוגה בתוך מבנה בצורת בועה שקופה מבחוץ ואטומה מבפנים,ויגורו בתוכה לאורך קיום התערוכה. הצופים הנמצאים בחלל החיצוני בתוך אולם התצוגה ומחוץ לבועה יוכלו לראות את כל המרחש בתוך המבנה,לעומת זאת המשפחה הנמצאת בתוך מבנה הבועה לא יוכלו לראות מה שמעבר לקירות המבנה.
בתוך "הבועה" שיהיו בה אוביקטים ועיצוב ביתיים כמו מיטות, שולחנות, וידאו ומחשבים ישהו ארבעת בני המשפחה מנותקים מהסביבה החיצונית. יתעסקו בתעוד תמונות וסרטים מעברם.
מחוץ ל"בועה" יוקרנו סרטים על החיים החיצוניים שמחוץ לבתים. על הסביבה הבלתי יציבה ששוררת בעולם כיום.
היצירה מבטאת את ההויה הישראלית בכל השנים האחרונות. המשפחה ה"כאילו" מוגנת בתוך עצמה,היא שברירית והגבולות ה"כאילו"יציבים בין פנים בית ומשפחה ובין החוץ עם כל הסכנות יכולים לההרס בקלות.

בני המשפחה יוצאים מתוך "הבועה" אך ורק לצרכים בסיסיים כמו לשרותים, כשהם לובשים חליפת מגן, כדי שימשיכו להיות "מבודדים" מפגעי החיים בחוץ. בתוך" הבועה", לאורך כל התערוכה ,יתעסקו בני המשפחה באירגון תמונות מהעבר המשפחתי ,סרטי וידאו ותמונות שנלקחות באופן מתמיד לאורך כל חיי המשפחה כדי לתעד רגעים, לתעד גדילה של ילד, לתעד חיים כדי שנשכח את הרגעים הקשים ושהחיים שעברו ייראו לנו בעתיד רק נעימים ויפים. אך בהווה ב"לייב שואו" מתרחשים , בין בני המשפחה הסגורים בתוך המרחב המצומצם, דברים אחרים נוספים שהם לא רק חיוכים מיופייפים...

בתוך התערוכה יוצבו מחשבים המחוברים לאיטרנט והצופים יוכלו להתכתב בזמן אמיתי עם בני המשפחה הנמצאים בתוך הבועה. המשפחה הזאת לוקחת צ'אנס שעלולים לקרות דברים לא צפויים, לא נעימים לאורך התערוכה וזאת ב"לייב" לעיני הצופים וללא כל עריכה. חשופים מול עולם המציצנות והרייטינג.

"הבועה" , רגע לפני כניסת המשפחה..

ד"ר בלה נוביצקי ואביתר שטרן הכירו בזמן לימודיהם ב"בצלאל", מאז כל אחד מהם עסק באמנות בכוון שונה. בלה נולדה בברזיל ועלתה לארץ עם הוריה (רופא ופסנתרנית) ומשפחתה מתוך ציונות. מעולם של שפע מערבי, מוסיקה קלאסית וכלי בית מעוצבים הגיעה לארץ שעוד לא היה בה טלויזיה וטלפון בבתים. באמנותה התעסקה בנושאים תוך ביתיים יומיומיים דבר שאיפיין את האפשרות שלה להתנתק מהסביבה החיצונית וכל הלחצים של המציאות החיצונית הישראלית.
לאורך כל השנים עבדה באמנות טיפולית בנוער עם בעיות קשות,עם עבריינים צעירים ועם מופרעים קשה, כאשר האמנות הוותה מנוף רב עוצמה לחולל שינויים מרחיקי לכת בילדים אלו. עבדה עם ילדים מפגרים ואוטיסטים באמצעות האמנות.

אביתר נולד בארץ, בקרית שלום בתל-אביב, בן לניצולי שואה,. בן להורים שהתחילו מחדש בבניית משפחה משלהם לאחר שאיבדו את כל משפחתם בשואה. אביתר נולד וגדל בתוך עולם של אמונה בתחיה הלאומית של העם בארץ ישראל.
באמנותו הוא מתעסק בחומרים שקשורים לשורשים הלאומיים שלנו ושואל שאלות נוקבות על האמונות הבסיסיות שלנו כעם.

שני עולמות שונים לחלוטין נפגשו,התחתנו ויוצרים בשני כוונים לגמרי שונים. לפני כשנה החליטו שיש בסיס לשתף פעולה גם ביצירתם! למעשה האיחוד של שתי ההתעסקויות האמנותיות הכל- כך שונות מייצג את ההוויה הישראלית שלנו כאן ועכשיו! מצד אחד העיסוק המתמיד שלנו במה שקורה ומתרחש ומצד שני אסקפיזם,הסתגרות מפני החוץ.

לאחר סיום לימודיה בבצלאל קיבלה בלה מילגה מטעם שגרירות צרפת בישראל ללימודים ויצירה בפריס. לשם נסעו הזוג עם תינוקת בת 9 חודשים-דניאל. אביתר סיים את התואר השני ובלה את הדוקטורט. שניהם זכו כל אחד לחוד להצלחה אמנותית והציגו בתערוכות רבות בפריס ובכל אירופה.
ילדם השני-יהונתן, נולד בפריס. לאחר 10 שנים ששהו בפריס, ובלה החלה ללמד באוניברסיטה בפריס החליטו השניים שברצונם לחזור לארץ.
בישראל השתלב אביתר כמנהל פרוייקט חינוכי באוניברסיטת בר-אילן, המטפל דרך סטודנטים בילדים בעייתיים בכל אזור מרכז הארץ. במסגרת עבודתו יזם וניהל פרוייקטים חדשניים בחינוך דרך אמנות בשיתוף עם מוזיאון תל-אביב, דרך צלילה בים, שיט ועוד... יצר שיתופי פעולה ומשלחות סטודנטים בעולם.
בלה היתה מפקחת ארצית על כל נושא האמנות במערכת החינוך בארץ, מלמדת במוסדות להשכלה גבוהה בארץ ובחו"ל כמו "שנקר", המדרשה לאמנות בבית ברל, "בצלאל", ובחו"ל "לסלי קולג'" בוסטון, אוניברסיטת סורבון בפריס ועוד...
לפני חמש שנים הקימה עסק פרטי: את מכללת "ביטוי"- המרכז ללימודי עיצוב ,אמנות ואדריכלות, אותו היא מנהלת היום. המרכז ייחודי מסוגו בארץ בתפיסתו המיוחדת ההוליסטית והמקצוענית. את כל הידע שצברה בתחום עבודתה עם אנשים באמנות כמו גם התמחותה ומחקרה האישי בתהליכי יצירה בשפה החזותית בכל מקצועות העיצוב, האמנות והארכיטקטורה-מיישמת בלה עם צוות מורים מכל המקצועות הללו בשיטה מיוחדת שפיתחה במסגרת המכללה. המכללה התחילה בצורה צנועה בסטודיו בהרצליה מתוך פניות אישיות מהשטח ללמוד אמנות או להכין תיקי עבודות כדי להתקבל ללימודים גבוהים. לאחר שיצא שימעה בארץ התפתחה המכללה למרכז פעיל המגודד בו צעירים ובוגרים מכל הקצוות המעוניינים להגיע לביטוי עצמי דרך מקצועות האמנות.