בית הכנסת הספרדי המרכזי החדש ע''ש הרמב''ם בחדרה || מאמרי דעה

בית הכנסת הספרדי המרכזי החדש ע''ש הרמב''ם בחדרה 2023 בעקבות ''הלכות הי'ד החזקה'' לרמב''ם. מאת נילי פורטוגלי, אדריכלית A.A Dip

בימים אלה הושלמה בנייתו של בית הכנסת הספרדי המרכזי ע''ש הרמב''ם במרכזה של העיר חדרה בתכנונה של האדריכלית נילי פורטוגלי. תכנית אשר זכתה בפרס ראשון בתחרות אדריכלים שנערכה ביוזמתה של עיריית חדרה. המגרש בבעלותה של העיריה כאשר המימון להקמת המבנה היה בידי עמותת המתפללים, עמותת הרמב''ם.

דגם בית הכנסת
החוויה הרגשית והרוחנית שאותה ניסיתי ליצור בבניין זה היא אותה חוויה שחשו המתפללים בבתי הכנסת שבהם נהג להתפלל הרמב''ם שהיו עבורי המודל לתכנון. כמו לדוגמה, בית הכנסת אבן דנן בפאס שבמרוקו, או בית הכנסת בן עזרא שבקהיר. זו אותה חוויה של רוממות רוח שבה - אנו חשים כשאנו נכנסים למבני דת ככלל ולבתי כנסת בפרט. חוויה שעל פי תפיסתי מעבר להיותה תמיד קשורה לקודים הצומחים ממסורת או מתרבות ייחודית ומקומית, זאת היא חוויה שבבסיסה קודים אוניברסאליים הקשורים והמשותפים לנו כבני אדם , וזאת מבלי קשר לאיזה דת או תרבות אנו שייכים. ומכאן ההסבר לכך שאנו כיהודים יכולים לחוות התרוממות רוח בהיכנסנו למקדש בודהיסטי או חוויה שבן תרבות המזרח מרגיש בבית כנסת יוסף קארו בצפת.


דגם בית הכנסת

בתכנון בית כנסת הרמב''ם נעשה על ידי שימוש בדפוסי התכנון המסורתיים כפי שמתוארים בכתבי ''הלכות היד החזקה'' של הרמב''ם. דפוסי תכנון אלה מאפיינים את בתי הכנסת הספרדיים בכלל ומן הסתם מאפיינים גם את בתי הכנסת בהם נהג להתפלל הרמב''ם. בהיותי דור שביעי למשפחה צפתית המתגוררת במקום מאז ראשית המאה ה- 19 הייתי קשובה לסיפורים המופלאים של גבאי בית הכנסת - הספרדיים שבעיר צפת, כדוגמת בית הכנסת ע''ש אבואב ובית הכנסת ע''ש יוסף קארו, באשר לפרשנות שקיימת גם על פיהם לדפוסים הפיסיים הבונים את בית הכנסת. דפוסים שאותם יישמתי בתכנון בית כנסת זה.
היצירות הגדולות בתחום האומנויות שהאדריכלות נכללת בתוכן, צמחו לאורך ההיסטוריה בחברות ששאבו את כוחן מהמסורת התרבותית והרוחנית [דתית] ומהמקום שאליו השתייכו. מקורות אלו שצפוי היה שיש בהם כדי להפריד בין תרבויות ועמים, הם דווקא אלו שיצרו את החיבור וההרמוניה ביניהן. אותו עץ המהווה סמל ל'חיים' בקבלה מופיע כסמל לשלם באומנות הטנטרה; החוט האדום שאותו עונדים הטיבטים על היד כאות למזל מופיע על עגלת התינוק שנולד במסורת היהודית, צבע התכלת שבו מסיידים בחגים את סמטאותיה של צפת הוא אותו הצבע המאיר את הסמטאות באיי יוון. אולם כיום אנו נמצאים בעיצומה של תקופה שבה הדת והלאומיות מנוצלות באופן ציני ליצירת קונפליקטים בין תרבויות, והאדריכלות גם היא אינה שמה לה כמטרה או מעמידה את האדם המשתמש כערך המרכזי ליצירה. ומכאן שהאיום שנוצר על הסביבה הפיסית והאנושית שאנו חיים בה הוא איום קיומי. במצב זה שנוצר ישנו צורך בתפיסת עולם חדשה , אשר במהותה חוצה תרבויות, זאת אשר תחליף את דרכי החשיבה והתפיסות הקיימות . תכנון בית הכנסת הזה מושתת ביסודו על תפיסת עולם רחבה שאליה משויכת עבודתי, התפיסה ההוליסטית והחוויתית] הפנומנולוגית לאדריכלות. תפיסה אותה אני מיישמת בבניינים אותם אני מתכננת. תפיסה הרואה באדם כחלק אורגאני מהעולם הפיסי [או הטבע] שבו הוא חי, וזאת כנגד התפיסה המכניסטית זו המכתיבה את הסדר בחשיבה המערבית ככלל, שבה נשבר הקשר בין האדם לסביבה. אדריכלות כפי
שאני רואה אותה נועדה בראש ובראשונה ליצור סביבה אנושית עבור בני האדם .לבניינים יש השפעה על חיינו ועל הסביבה הפיסית שאנו חיים בה, ולכן מבחנם הוא מבחן הזמן. אדריכלות המשקפת את רוח הזמן בלבד היא בעצם אדריכלות המשועבדת לערכים בני חלוף, כגון אָפנה ושיווק. אותם בניינים נפלאים המוכרים לנו מהעבר ושאליהם אנו רוצים לחזור שוב ושוב, הם אותם בניינים שלהם שורשים עמוקים בתרבות ובמסורת. ואפילו אם ניבנו ברוח זמנם, לרוח זו הייתה משמעות אחרת מהרוח של היום.


תאור המבנה
הקשר החוויתי הרגשי והבלתי אמצעי שאני מנסה ליצור בבניינים שאני מתכננת, קורה בכל רמות הקשר שבין האדם למקום. החל מקנה המידה האורבאני בו הבניין תורם לחוויה של ההולך רגל במרחב הציבורי, דרך חללי הבניין עצמו ועד לפרטי המנורה והכורסה, כלומר, ברמת הקשר האינטימי ביותר שבין המשתמש למקום.ובשל כך תהליך התכנון שמתבצע על ידי כולל מן הסתם גם את כל הפרטים הקטנים המרכיבים את השלם והמהווים חלק המשכי ובלתי נפרד ממנו . בית הכנסת מתנשא לגובה שתי קומות מכיל 450 מתפללים, מתוכם 300 גברים באולם ההיכל ועוד 150 נשים בעזרת הנשים. בית הכנסת הספרדי שמקורו בארצות בהם שלטה תרבות האיסלם, הושפע במבנהו ממבנה המסגד. וזאת בניגוד לבתי הכנסת האשכנזיים שהושפעו ממבנה הכנסיות שבארצות אשכנז. ההשפעה הבולטת והניכרת ביותר היא בצורת הישיבה. בעוד שבבתי הכנסת האשכנזים הישיבה מקבילה לארון הקודש, צורת הישיבה בבתי הכנסת הספרדים היא מסביב לקירות ובמקביל ובמרחק שווה לציר המחבר את ארון הקודש והבימה.

תהליך התכנון
תהליך התכנון שלפיו תוכנן בית הכנסת שונה מהותית מתהליכי התכנון המקובלים. מאותו שלב שבו קבעתי את שפת הדפוסים לפרויקט , כל החלטה תכנונית לגבי המבנה הפיסי של הבניין התקבלה אך ורק בשטח עצמו. בניגוד לתהליכי התכנון המקובלים, שלפיהם נעשה התכנון במשרד ומועבר לשטח, כאן השרטוטים הם תיעוד בלבד של החלטות תכנוניות שמתקבלות באופן שוטף בשטח עצמו. הבניין שנוצר היה איפוא תוצאה של מפגש בין דפוסי התכנון המסורתיים, לבין המציאות הפיסית
הייחודית של הסביבה [המגרש] שבה ניבנה בית הכנסת זה.
רצף שערים מוביל את המתפלל מהמרחב הציבורי [הרחוב] לאולם התפילה. הראשון מביניהם תוכנן בגבול המגרש. שני עצי האקליפטוס שהיו נטועים במקום שאותם זיהיתי בשטח עצמו ושלהם הייתי קשובה בתהליך עבודתי היוו את ה''שער'' הטבעי של המגרש. מכאן עולה גרם מדרגות רחב שבסופו שלושה שערים המכניסים את המבקר לחצר. אלו הם ''שערי התפילה'' ,עצי האקליפטוס ה''שער'' הטבעי למגרש החצר מהווה את אזור החיץ שבין קודש לחול. במרכז החצר קיימת מזרקה. מים כאות לחיים, הם סמל אותו ניתן למצוא בכל הדתות סמל –החוצה תרבויות.


מימין: החצר, משמאל: עצי האקליפטוס ה''שער'' הטבעי למגרש. קרדיט צילום: נילי פורטוגלי

שערי התפילה

במרכז ההיכל נמצאת הבימה ה''יושבת'' על גבי 8 עמודים כמניין 8 ימי חנוכה. מעל למרפסת הבימה נבנתה כיפה ובהיקפה 12 חלונות כמניין 12 השבטים.קיר ארון הקודש מופנה לכיוון ירושלים. במרכז האולם 4 עמודים כמניין ''ארבע אמהות''. עמודים אלה מחלקים את חלל האולם ל- 9 חלקים כמניין ''9 ירחי לידה''. בדלת הכניסה הראשית קבועה מדרגה אשר באמצעותה יורדים ונכנסים אל אולם ההיכל, וזאת על פי שנאמר ''ממעמקים קראתיך אלוהים''. הישיבה בבתי הכנסת הספרדים [בדומה למיסגד] היא מסביב לקירות ובניצב ובמרחק שווה לציר המחבר את ארון הקודש והבימה קירות הבניין, חוץ ופנים, עשויים מטיח לבן תוך שילוב פרטים העשויים מאבן חול, אבן שמקורה ממישור החוף הסביבה הגיאוגרפית -הטבעית שבה נבנה בית הכנסת.


החצר

הישיבה בבתי הכנסת הספרדים [בדומה למיסגד] היא מסביב לקירות ובניצב ובמרחק שווה לציר המחבר את ארון הקודש והבימה:


קרדיט צילום: נילי פורטוגלי


קרדיט צילום: נילי פורטוגלי


קרדיט צילום: נילי פורטוגלי

נילי פורטוגלי אדריכלית ידועה; מרצה בכירה; חוקרת וכותבת, ובימאית.

נילי פורטוגלי

עבודתה הרב תחומית בפרקטיקה ובתאוריה משויכת לזרם החשיבה ההוליסטי - פנומנולוגי.
כיהנה כמרצה בכירה באקדמיה בצלאל ירושלים, ובפקולטה לאדריכלות בטכניון. פרסמה רבות בתחום האדריכלות;
ספרה הראשון The Act of Creation and The Spirit of A Place/ A Holistic-Phenomenological Approach to Architecture/ Edition Axel Menges Stuttgart/London נבחר כספר השנה ע'י אגודת האדריכלים הבריטית [R.I.B.A].
ספרה השני יצא לאור בהוצאת עם עובד: תפיסה הוליסטית באדריכלות, מרכז למוסיקה וספריה ע'ש פליציה בלומנטל כיכר ביאליק, תל אביב. דו-לשוני [עברית-אנגלית] וספרייה', כיכר ביאליק ת-א ורבים אחרים.
ספרה השלישי שיצא לאור: And the alley she whitewashed in light blue/ The secret of all those timeless places where one feels »at home« Film * Architecture * Art’ / Edition Axel Menges Stuttgart / London
בוגרת בית הספר היוקרתי לאדריכלות ה A.A בלונדון; לימודי תואר שני באדריכלות ובודהיזם באוניברסיטת ברקלי ולימודי קולנוע נבחרים באוניברסיטת תל-אביב.
שותפה לעבודת מחקר ב'מרכז למבנה סביבתי', ברקלי עם פרופ' כריסטופר אלכסנדר. בין הבניינים הידועים שאותם תכננה: מרכז פליציה בלומנטל למוסיקה בכיכר ביאליק תל אביב, בית הכנסת המרכזי ע'ש הרמב'ם ועוד.
סרטה 'ואת הסמטה היא סיידה בתכלת' שאת תסריטו כתבה, ביימה, ערכה, ועיצבה אומנותית.


לפרטים מלאים אודות עבודתה הרב תחומית: www.niliportugali.com