מבוא מתוך הספר מרפסות: עבר, הווה עתיד מאת: גלעד שביד || מדיה

מרפסות הן מרחבים ארכיטקטוניים המצויים תמיד בין לבין. מצב ייחודי זה, של בין פנים לחוץ, בין פרטי לציבורי, בין תרבות לטבע ובין קודש לחול, מזמן שימושים רבים ושונים, ומאפשר מגוון תחושות ייחודיות. ספר זה מתחלק לשלושה חלקים. בחלקו הראשון, לאחר הגדרת המרפסת, וסיווגה לסוגים שונים, בוחן המחבר את הסיבות המשוערות להופעת הסוגים השונים של המרפסת, ומתאר בקצרה את המקורות ההיסטוריים של המרפסות השונות. בחלק השני דן המחבר בהשפעות האקלימיות של המרפסות השונות, בתחושות שהן מעוררות, בשימושים הרווחים יותר והרווחים פחות בסוגים שונים של מרפסות, ובהשלכותיהם על עיצוב המרפסת, ובתרומות החברתיות השונות שיש במרפסות. בחלק האחרון, הקצר, של הספר, מנסה המחבר, לאחר דיון קצר בשינויים פיזיים מקובלים במרפסות, לעסוק בעתיד המשוער של המרפסת. עתיד זה מעלה שימושים אפשריים חדשים למרפסות, עיצוב חדש, וכן מעט סוגי מרפסות חדשים.

מבוא מתוך הספר מרפסות: עבר, הווה , עתיד מאת: ד''ר אדריכל גלעד שביד

מרפסות הן מהאלמנטים הארכיטקטוניים הבולטים במבנים רבים. אלמנט זה אינו רק נפוץ, אלא גם מגוון מאוד בצורתו, במיקומו במבנה ובשימושים שעושים בו. בתרבויות שונות יש למרפסות שימושים חשובים, שחלקם משותפים וחלקם ייחודיים. השימושים העיקריים קובעים את הצורה הכללית של המרפסת המקורית ואת עיצובה הבסיסי. שימושים אחרים מותאמים לה, ולעיתים משפיעים גם הם על עיצובה במועד מאוחר יותר. גם הבדלים אקלימיים וחומרי בנייה טיפוסיים לאזור נתון משפיעים על סוגי המרפסות הנפוצים, על צורתן של המרפסות ועל השימושים שאפשר לעשות בהן. כך למשל, בבנייה המסורתית בגיאורגיה יש מרפסות בולטות וארוכות, ועם גרמי מדרגות חיצוניים הם אמצעי הגישה לדירות. מרפסות כאלה משמשות בדרך כלל בבניינים בגבהים של בין שתיים לארבע קומות. בתרבות המוסלמית הים תיכונית יש שימוש רב במרפסות גג לשינה ולפעולות אחרות. בדרום-מזרח אסיה מרפסות טרסה מקורות משמשות להירגעות, לפנאי נינוח ולקבלת אורחים, ולעומת זאת בארכיטקטורה הצרפתית שבין המאה השבע עשרה למאה התשע עשרה רווחו מרפסות זיזיות קטנות וצרות מאוד. השימוש העיקרי במרפסות האלה היה לעיטור הבניין ולהצבת עציצי פרחים.



כריכת הספר מרפסות עבר, הווה, עתיד. קרדיט: הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון

בארצות הברית ובאוסטרליה נפוצה ה''וורנדה'' המודרנית – מרפסת מקורה מרווחת ומטופחת הצמודה בדרך כלל לחזית הקדמית בקומת הקרקע ומשמשת לפעילויות פנאי. בישראל, המשופעת במיוחד במרפסות מסוגים שונים, נפוצה בין השאר ''מרפסת השירות''. זו מרפסת קטנה, לרוב שקועה-מקורה, ובדרך כלל ממוקמת בחזית האחורית. במרפסת זו אפשר להציב מכונת כביסה ולתלות ממנה את הכביסה לייבוש. כמו כן אפשר להשתמש בה כמזווה או לאחסון חפצים.
בניגוד לחלק מרכיבי הבניין שהם בבחינת חלקים הכרחיים, כמו קירות, גגות, רצפות, דלתות, ובדרך כלל גם חלונות, המרפסת, כמו כמה רכיבים ארכיטקטוניים חשובים אחרים – דוגמת אח לחימום, ארובה, עמודים ומדרגות –אינה הכרחית. עם זאת, בדומה לרכיבים אלה, יכולה להיות לה משמעות רבה: ארכיטקטונית-אסתטית, פסיכולוגית-רגשית, אקלימית, חברתית ותפקודית מבחינות שונות. כאמור, ישנם סוגים רבים של מרפסות הנבדלים זה מזה בצורתם, באופן שבו הם מחוברים למבנה ובתפקודם. ריבוי פנים זה הופך את הגדרת המרפסת למאתגרת. לפיכך, ולפני שאעבור לגוף הספר, נראה שראוי להבהיר למה אני מתכוון כשאני אומר ''מרפסת''.
במילונים הגדרות המרפסת מתייחסות בדרך כלל לסוג או לסוגים מסוימים של מרפסות. באנגלית, למשל, אין מילה כללית למרפסת, בדומה למילה הכללית ל'גג'' [roof] יש מילים שונות המתארות מרפסות שונות. תופעה זו שכיחה גם בשפות אחרות. הסבר אפשרי לכך הוא שבתרבויות רבות שבהן התעצבו שפות היו מעט סוגי מרפסות. זאת ועוד, השימושים בסוגים האלה היו שונים זה מזה שינוי מובהק, ולכן לא עלה צורך במילה כללית שקושרת ביניהם. בעברית מדוברת – שפה שנוצרה בתקופה מאוחרת בארץ ישראל – המצב מעט שונה. בישראל של מאה השנים האחרונות יש מגוון רחב של מרפסות, לכן המילה 'מרפסת' יכולה לתאר מגוון רחב של מרפסות, אם כי לא את כולן. כמו כן, בעברית נהוג הצירוף מרפסת X ,למשל מרפסת גן, מרפסת גג ומרפסת שירות. מכאן עולה שבעברית יש מושג כללי 'מרפסת', שיש לו תכונות כלליות מסוימות אף שאין למונח זה פירוש מילוני מתאים שמתבסס על מקורות קדומים בשפה. כאמור, מבחינה מילונית גם בעברית ההגדרה ל'מרפסת' מוגבלת למדי.


ד''ר אדריכל גלעד שביד. קרדיט צילום: רונית שביד

מילון אבן-שושן מתייחס למרפסת כאל 'גזוזטרה' ומגדיר: '1 .יציע כעין גזוזטרה לפני הבית. 2 .גזוזטרה מרווחת בקומת הקרקע'. גזוזטרה מוגדרת
באותו מילון ''רחבה הבולטת מקיר הבית ומוקפת במעקה''. מילון בן-יהודה מגדיר מרפסת ''נסר [לוח] שקבוע בכותל לפני הפתחים של העלייה [קומה גבוהה מקומת הקרקע], שעולים אליה בסולם וממנה נכנסים דרך הפתחים אל חדרי העלייה''. כלומר מדובר במשטח מבוא 13 [עשוי עץ מן הסתם] שצמוד לקיר החיצוני של הבית בגובה. אל המשטח עולים מבחוץ בסולם ונכנסים ממנו לחדרי הקומה העליונה דרך דלת או דלתות. בתלמוד מצוין שלמרפסת מתקינים מעקה. מעקה זה אמור להיות פונקציונלי ולא מקושט.
מכון המקדש נדרש רק למונח גזוזטרה. המכון מביא כמה פירושים. בין היתר, הוא מתייחס לגזוזטרה שבעזרת הנשים בהר הבית. מרפסת זו הייתה מרפסת גג מפוארת. ממנה יכלו הנשים לצפות בשמחת בית השואבה ולשמוע את הקריאה בתורה מפי הכוהן הגדול ביום הכיפורים. בפירוש נוסף מפרש המכון את המילה כמרפסת שבולטת מהקיר אל הרחוב בקומה גבוהה מקומת הרחוב, כלומר מרפסת זיזית. פירוש שלישי שמובא שם הוא מרפסת כניסה ארוכה בקומה השנייה או מעליה, שממנה נכנסים לדירות.
כאמור, בשפות לועזיות יש כמה מונחים המגדירים חלקים חיצוניים במבנה שיכולים להיכלל בהגדרות המרפסת שסקרנו. הגדרת המרפסת אצל
אבן-שושן מכוונת ככל הנראה למרפסת זיזית או בולטת-נתמכת [balcony ] בהסתמך על המילה ''יציע'' המכוונת למשטח מוגבה. לעומת זאת, הגדרה
מתאימה לכמה סוגי מרפסות. המתבקשים יותר הם מרפסת טרסה נמוכה מוקפת מעקה ומרפסת הוורנדה. לעומת שתי הגדרות אלה, הגדרת הגזוזטרה
אצל אבן שושן קרובה יותר למה שאנו מתכוונים בדרך כלל כשאנחנו אומרים בעברית מדוברת סתם 'מרפסת' [balcony ,[אבל גם למרפסות טרסה, נמוכות
וגבוהות. הגדרת בן-יהודה מתאימה למרפסת זיזית ארוכה [מסדרון חיצוני], שמשמשת ככניסה לכמה דירות, או מרפסת כניסה זיזית קצרה שמשרתת
דירה אחת. הגדרת מכון המקדש לגזוזטרה, שהיא המאוחרת מכולן, מוסיפה על המרפסת הזיזית, ומרפסת הכניסה הזיזית או הבולטת גם את מרפסת הגג
.[roof terrace] מאחר שההגדרות המילוניות למרפסת עמומות למדי וחלקיות, אני מבקש להציע להלן הגדרה מדויקת יותר ל'מרפסת' כאלמנט כללי. הגדרה זו נוגעת ליחסה העקרוני של המרפסת אל המבנה מבחינה פנומנולוגית: היותה מרחב ביניים בין פנים המבנה לחוץ.
מרפסת: ''מבחינה מורפולוגית מרפסת היא משטח מעובד, בדרך כלל בנוי, שהוא חיצוני לפנים הדירה או המבנה ולרוב מהווה חלק מהמבנה. משטח המרפסת צריך להיות מוגדר ומובחן מסביבתו. משטח זה שייך לדירה או למבנה ומתייחס אליהם תפקודית. המשטח מחובר למבנה באמצעות קיר אחד לפחות ודלת אחת למרפסת צריך להיות לפחות צד אחד שאינו סגור בקיר ולפחות חלק לפחות. מרפסת צריכה לאפשר לאדם אחד לפחות לעמוד בתוכה''. אחד שכן סגור בקיר.
פועל יוצא של ההגדרה הנ'ל הוא שחלל המרפסת אינו בהכרח חלל שהגדרתו חד-משמעית כמו חללים פנימיים טיפוסיים במבנה. מידת הגדרת חלל המרפסת ואופן הגדרתו תלויים במידה ניכרת בתכונות המרפסת המסוימת. המרפסות שחללן מוגדר מאוד הן המרפסות המקורות, ובראשן השקועות- מקורות. המרפסות שהגדרתן החללית החלשה ביותר הן מרפסות הטרסה. כאמור, המרפסת היא מרחב ביניים בין הפנים המוחלט לחוץ המוחלט.
המרפסת מתווכת בין הדירה או המבנה ובין החוץ. לרוב המרפסת מאפשרת ביצוע פעולות שונות שנוח יותר לבצען שם, ולא בתוך הדירה או המבנה,
לפחות בזמנים מסוימים. השאלה אם בצדדים הפתוחים של המרפסת, כמונח כללי, חייב להופיע מעקה היא שאלה עקרונית בעלת משמעות, שכן מעקה אינו רק בבחינת אביזר בטיחות בקומות שאינן קומת קרקע. למעקה יש עוד שני תפקידים אפשריים: האחד הוא הגדרת חלל המרפסת באופן ברור יותר. תפקיד זה חשוב יותר כאשר המרפסת נטולת קירוי; התפקיד השני והמשמעותי יותר הוא קביעת הגבול בין המרחב הציבורי למרחב פרטי. לדעתי, מעקה הוא רכיב הכרחי במרפסות שאינן שכן בהיעדר מעקה אפשר ליפול מהמרפסת, ולכן משטח בקומת הקרקע, מוגבה נטול מעקה משדר שאינו מיועד לשימוש בני אדם. בקומת הקרקע מעקה מתבקש, אם כי אינו הכרחי, במרפסות שפונות למרחב ציבורי, בעיקר כאשר מדובר במבנה פרטי, למעט כאשר מדובר במרפסת כניסה המוגבהת רק מעט מהרחוב. במבנה ציבורי, לעומת זאת, מעקה נדיר יותר, משום שהמרפסת היא חלק מהמרחב שמשמש את הציבור. במרפסות נמוכות בבתים פרטיים מעקה אינו מתבקש כאשר המרפסת פונה למרחב פרטי, כגון גינה. בכל המקרים מעקה הוא בבחינת הכרח להגדרת משטח צְ מוד מבנה כמרפסת
כאשר משטח זה אינו מופרד מהחוץ בדרך מובהקת אחרת, כמו שינוי מפלס. מעבר לתכונות הפיזיות הבסיסיות שצוינו, כדי שמשטח צמוד מבנה יוגדר
מרפסת הוא אמור להיקשר מבחינת השימוש העיקרי בו לחללי פנים במבנה או למבנה עצמו. לפיכך ארקדות חסרות מעקה בקלויסטר [cloister [ייחשבו
מרפסת משום שרק הדיירים או אורחיהם יכולים לעשות בהן שימוש. לעומת זאת, ארקדות עירוניות שמשתרעות לאורך הרחוב לא ייחשבו מרפסות של
ממש משום שהשימוש העיקרי בארקדות או בקולונדות עירוניות קשור למעבר בעיר, גם אם אפשר להיכנס מהן לחנות, לדירה או לחדר מדרגות. לכן הן
בבחינת חלק מבנה ייחודי שמשרת את הציבור הכללי, עם קשר למבנה הצמוד ובלעדיו. סטואות, שהיו אלמנט ארכיטקטוני חשוב ביוון העתיקה, היו קשורות
והן לשימוש במבנים שמהן הן בולטות, אבל בעיקר הן לשימוש באגורה לשימוש בהן בפני עצמן. לכן אפשר להגדיר אותן מרפסת ציבורית מיוחדת,
בעיקר מפני שהן חלל שהייה ולא חלל מעבר סתם. מאפיין מורפולוגי חשוב נוסף במרפסות הוא קירוי או היעדרו. קירוי, מלא או חלקי, יכול להופיע מעל כל סוגי המרפסות, ובחלקן הוא רכיב הכרחי. עם זאת, בהגדרה הכללית ל'מרפסת' אין מקום להתייחס לקירוי משום שבמרפסות טרסה, כולל מרפסות גג, קירוי כמעט אף פעם לא יהיה מלא, ובדרך כלל לא יהיה קיים כלל בצורה קבועה. גם מרפסות זיזיות הן פעמים רבות חסרות קירוי, ולעיתים זו דרישה ממש, למשל כדי שאפשר יהיה
להקים סוכה במרפסת. קירוי מלא מחזק מאוד את הגדרת חלל המרפסת ומגביל אותו בגובהו. במרפסות חסרות קירוי לגמרי החלל מוגדר בדרך כלל על פי התחתית, כיכר העיר הראשית בעיר היוונית מהתקופה הקלאסית והמרחב הציבורי החשוב ביותר בערים האלה.
והדפנות, אם יש כאלה, מסמנות את תחומו לצדדים. מלמעלה החלל פתוח לשמים, ולכן הוא אינו מוגדר מכיוון זה ולכאורה נמשך בלי גבול. למרות
זאת בדרך כלל האדם מרגיש שחלל המרפסת משתרע לגובה מוגבל. אם יש קירוי שמקביל לתחתית מתקבל חלל מוגדר היטב, אף על פי שלפחות דופן
אחת שלו חדירה חלקית או במלואה. לעומת זאת, כאשר הקירוי אינו חופף למשטח הרצפה והוא קטן ממנו או גדול ממנו, ובעיקר אם צורתם הגיאומטרית
כמשטחים שונה, הגדרת החלל בעייתית יותר משהייתה אם לא היה קירוי. גם כאשר יש קירוי שגובהו רב מאוד ביחס לרוחב המרפסת, הגדרת החלל נפגעת.
יש גם מבנים חסרי דפנות שאין בהם אלא משטח נפרד מסביבתו, או משטח נפרד עם קירוי שנתמך בעמודים. אף שלעיתים מבנים כאלה מוגדרים
כמין מרפסות, למשל הלוג'יה המנותקת בפירנצה ששימשה שוק, לדעתי אין לקבל הגדרה זו. מבנים כאלה יש לכנות ''במה'' כאשר מדובר במשטח
מוגבה בלבד, 'פוויליון' כאשר מדובר במשטח מקורה, ומשהו אחר, למשל ''שוק מקורה פתוח'', במקרה של הלוג'יה האמורה בפירנצה. החריג הכמעט
5 לדעתי, הוא 'מרפסות תצפית' וטרסות מנותקות. מרפסות התצפית יחיד, המנותקות הן משטח – לעיתים מקורה קירוי קל, ובדרך כלל לא מקורה
– שצמוד לדרך [לעיתים לשביל] או לכיכר, ומופרד מהן הפרדה מובהקת. השימוש העיקרי במשטח זה הוא תצפית לכיוון מסוים. עם זאת, מרפסות
כאלה משמשות גם לשהייה. מרפסת תצפית היא מונח שהועתק על סמך דמיונן של מרפסות אלה למרפסות אחרות, ומשום שלעיתים יש מרפסת
תצפית גם בצמוד למבנה או כחלק ממנו. הטרסות המנותקות צמודות לאלמנט קדוש כלשהו, ולא למבנה.
ההגדרה הכללית שנתתי למרפסת מתאימה בין היתר למרפסות הטרסה הנמוכות [terrace [ששימשו לכל מיני מטרות במבנים הבנויים הקדומים
ביותר שיש לנו תיעוד ארכיאולוגי שלהם. בהסתמך על המחקר הארכיאולוגי, מרפסות טרסה פרימיטיביות [כלומר משטחים מפולסים, מסותתים, כבושים
או מרוצפים, מחוץ למבנה בצמוד לו] מופיעות לראשונה בתרבות הנאטופית בגליל, בכרמל ובאזורים נוספים כבר לפני כ-12 עד 15 אלף שנים, עם מבני
6 כלומר במבנים הבנויים הראשונים שיש לנו עדות פיזית האבן הראשונים. עליהם יש גם סוג מסוים של מרפסות. מתבקש שגם במערות שבהן התגורר
האדם עוד קודם לבניית בתים נעשה שימוש במרפסות טרסה דומות. משתמע מזה שאף שמרפסות אינן חלק הכרחי בכל מבנה, במבנים מסוימים הן היו
הכרחיות. עוד משתמע שבגלל אופיין המיוחד, המערב בין פנים לחוץ או קושר ביניהם, מרפסות היו חשובות כבר בזמנים קדומים מאוד.

ד''ר אדריכל גלעד שביד / מרפסות: עבר, הווה , עתיד / הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון

קישור לדף הספר באתר הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון
https://store2.ariel.ac.il/books/study-books/balconies,%20verandas,%20terraces,%20loggias,%20and%20other%20outer%20architectural%20spaces.html