פתח דבר מתוך הספר שאלה של מקום - ארכיטקטורה בין הפואטי לאתי מאת: עדנה לנגנטל || מדיה

פתח דבר מתוך הספר שאלה של מקום: ארכיטקטורה בין הפואטי לאתי מאת: עדנה לנגנטל

על הסף

הפנומנולוגיה מתארת כיצד תופעה מופיעה ובודקת את משמעותה הספציפית מתוך מעורבותו ויחסו של האדם לעולמו. תרומתה של המחשבה הפנומנולוגית לשיח העכשווי בארכיטקטורה, שיח הנוגע ליסודות הקשר שבין האדם לבין הסביבה הפיזית – המקום, היא העומדת לבחינה בספר זה.

שיח הפנומנולוגיה בארכיטקטורה נובע מהגותו של הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר [1976-1889], בתיווכו של ההיסטוריון ותיאורטיקן הארכיטקטורה הנורווגי כריסטיאן נורברג-שולץ [2000-1926]. נורברג-שולץ יצא נגד מחיקת ההיסטוריוגרפיה של הארכיטקטורה שעמדה בלב לבו של השיח המודרניסטי, אשר סייעה בהעלמת שאלות בין-תחומיות שהפכו את החוויה הסובייקטיבית לאבן הפינה של ההבטחה המשחררת של העיצוב הארכיטקטוני. בחיבוריו הנציח מוסכמות עיצוביות מודרניסטיות וגיבש אותן לכדי אמיתות אוניברסליות באמצעות הסוואתן תחת קריאה של היידגר.

אחת הסיבות לדחיקת הפנומנולוגיה מן הארכיטקטורה, אולי המרכזית שבהן, קשורה להבנה השגויה של דברי היידגר. בעוד הארכיטקטורה ביקשה לרתום את הטכנולוגיה למעשה היצירה, היידגר הובן כמי שמבקר את האצת הטכנולוגיה ומטיף לעולם קדם-טכנולוגי. אולם הבנתו של היידגר את השפעת הטכנולוגיה על היומיום, וסוגיית הטכנולוגיה לאור שאלת ההוויה, ניסיונו לברר במסגרת המטפיזיקה את שאלת היֵשים ואת זיקתה למהות האדם, אינה יוצאת נגד הטכנולוגיה עצמה, אלא מבקרת את ראייתה כפתרון אולטימטיבי לשאלת המקום.

תחילה אציג אפוא את קריאתו של נורברג-שולץ את היידגר, ובהמשך אדון בביקורות שהופנו כלפיו. אעקוב אחר דחיקת הפנומנולוגיה מהשיח הארכיטקטוני תוך קריאה חוזרת בכתבי היידגר ודיון בביקורתו את הטכנולוגיה ובגישתו הנוסטלגית לעולם הקדם-טכנולוגי והתעשייתי. לאחר דיון בקשרים בין ארכיטקטורה לפנומנולוגיה ובכשלים במחשבה הפנומנולוגית בעניין זה, אתאר את ההתפתחות ההגותית של הפילוסוף עמנואל לוינס [1995-1906]. בעוד המחשבה ההיידגרית נשענת על הפואטיקה כצוהר להבנת ההוויה, והיא מחשבה אסתטית ביסודה, מחשבתו של לוינס רואה באתיקה צוהר להבנת המקום הייחודי של האחר.


כריכת הספר, קרדיט: הוצאת מגנס

הגותו של נורברג-שולץ הובילה, בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20, מהלך ראשון של אימוץ המחשבה הפנומנולוגית בשיח הארכיטקטוני, הפרשני והתכנוני. אף שניסיונו כשל בחלקו, הוא ראוי לבחינה מחודשת, שכן דרכו אפשר להבין את הצורך במבט מחודש על האובייקט הארכיטקטוני.
קריאה בכתביו תבהיר את הרקע ההיסטורי שהצמיח ניסיונות של תיאורטיקנים וארכיטקטים להיחלץ מהנחות יסוד, שרווחו מסוף המאה ה-19 עד אחרי מלחמת העולם השנייה, אשר נתנו לטכנולוגיה קדימות בעיצוב יחסיו של האדם עם הטבע עד כדי ניכור לסביבה. יתר על כן, הנחות יסוד אלו מלוות גם כיום את העשייה הארכיטקטונית, בפרט בהקשרים שבהם ניתנת קדימות לפתרונות טכניים בהגדרת המעטפת של מבנה, עיצובו וייצורו, על פני הבנת המבנה כמייצר מרחב ייחודי ומשמעותי. מכאן נובע אפוא הצורך לשוב ולעיין בהגותו של נורברג-שולץ, שהחידוש בה, כמו גם הבעייתיות, נעוצים ב אופן קריאתו את היידגר.

נורברג-שולץ מזדהה עם ביקורתו של היידגר את תפיסת העולם המודרנית, שהתעצבה לאור ההשתלטות המדעית והטכנולוגית של האדם על הטבע. את הבנייה ואת הארכיטקטורה רואה נורברג-שולץ ככלואות בתפיסת הבית כאובייקט פונקציונלי, ובביקורתו של היידגר הוא רואה פתח לדרך חדשה של עשייה ארכיטקטונית המבטיחה לרפא את האדם מחוויית הניכור ולחברו חזרה לעולם. ובדומה לנורברג-שולץ, שהבין את הרלוונטיות של המושגים השתכנות ומקום לארכיטקטורה, הכיר לוינס בצורך לחשוב על מושגים אלה מחדש והציג חלופה למושגיו של היידגר.

הספר פותח אפוא בהתחקות אחר המהלך החשיבתי של נורברג-שולץ כנקודת מוצא לדיון בשאלת הבית, ההשתכנות והמקום בארכיטקטורה, תוך כדי קריאה בטקסטים של היידגר. הדיון בממדים האתיים בשיח הארכיטקטוני ייערך תוך כדי תנועה בציר שבין היידגר ללוינס.

עדנה לנגנטל / שאלה של מקום: ארכיטקטורה בין הפואטי לאתי / הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים

קישור לדף הספר באתר הוצאת מאגנס
https://www.magnespress.co.il/book/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D-7159