שלוש תערוכות חדשות במרכז לקרמיקה עכשווית
|| פרויקטים
היכרות והתנסות ארוכת שנים עם החומר הקרמי ['החומר' בה' הידיעה] מייצרת חוויה גופנית מתמשכת המוטבעת בגוף, כשם שהגוף מוטבע בחומר. הגוף הוא השחקן הראשי, היוצר, וכלי העבודה.
''היפוך יוצרות''
רחלי מנשה דור
במכלול העבודות המוצגות בתערוכה מעבירה רחל מנשה דור את החיבור העמוק שלה לחומר ולטבע, ואת היופי והמורכבות של 'חוכמת הגוף' הנלמדת ומשתכללת עם הזמן. עבודות הווידאו אשר נוצרו במיוחד עבור התערוכה, ממקדות את המבט של הצופה ביחסי הגומלין ומערכת ההשפעות ההדדיות בין גוף היוצרת לחומר. מנשה דור בוחרת מצבים אינטימיים המוכרים לה מתהליך העבודה שלה בסטודיו, ומשבשת את אופני הפעולה האוטומטיים כדי לאפשר חשיבה עליהם מחדש. דרך הפעולות המטאפוריות שהיא עושה עם הגוף והדיאלוג הנוצר עם החומר, היא מספרת על חווית הקיום שלה כאישה בעולם, ומביאה לידי ביטוי חלקים שונים באישיותה.
בעבודה 'קערת ראש' משתמשת מנשה דור בטכניקת עבודה אפריקאית מסורתית ליצור כלים והופכת את ראשה לתבנית. דמותה משתקפת במראה כשהיא מעצבת את החומר על ראשה . החומר לובש ופושט צורות שונות. ניתן לחשוב על צורות אלו כמהדהדות את ההתנגשות בין איכויות גבריות ונשיות כפי שהיא חווה אותן בתוכה. ב'אגנא', עבודת הווידאו המשותפת עם היוצרת בתנועה טל דיין, מונכח האגן כמרכז הכובד הגופני והנפשי הראשי של האישה, כמיכל הזיכרונות של חוויות החיים הבסיסיות, וכמקום חיבור לאחר. העבודה 'Upside Down' היא ביטוי למאמץ הלולייני של הקיום היומיומי ושל המתח בין החומרי לרוחני.
בעבודה 'קערת ראש' משתמשת מנשה דור בטכניקת עבודה אפריקאית מסורתית ליצור כלים והופכת את ראשה לתבנית. דמותה משתקפת במראה כשהיא מעצבת את החומר על ראשה . החומר לובש ופושט צורות שונות. ניתן לחשוב על צורות אלו כמהדהדות את ההתנגשות בין איכויות גבריות ונשיות כפי שהיא חווה אותן בתוכה. ב'אגנא', עבודת הווידאו המשותפת עם היוצרת בתנועה טל דיין, מונכח האגן כמרכז הכובד הגופני והנפשי הראשי של האישה, כמיכל הזיכרונות של חוויות החיים הבסיסיות, וכמקום חיבור לאחר. העבודה 'Upside Down' היא ביטוי למאמץ הלולייני של הקיום היומיומי ושל המתח בין החומרי לרוחני.
רחל מנשה דור, צילום: נטע טילמן
סדרת העבודות 'דיוקן עצמי' העשויות גבעולי שיבולת שועל בדמות מיכלים, קושרות ולופתות הכל יחד ב'מורכבות אחוזה', ביטוי של האמנית המתאר את הניסיון לאחוז את כל אותם חלקים ומצבי קיום שלה יחד. בעבודות אלו אין גבול ברור בין הפנים והחוץ. הכל צומח ונבנה מלמטה. בתערוכה זו החומר הקרמי כמעט ולא נוכח כאובייקט בעולם הממשי. על פניו, שינוי המדיום מחומר לווידאו הוא מהלך של התרחקות ממנו. אבל זה גם מהלך של התפשטות והתרחבות הפותח את השיח הפנים-תחומי ומציע התבוננות מחודשת ורעננה על שדה פעולה עתיק.
כשם שהקדר מייצר בגוש החומר חור, ומרחיב אותו לאט לאט ליצירת מיכל, כך יוצרת עבורנו מנשה דור פתח למעשה היצירה הפרטי שלה, ומזמינה אותנו להיכנס ולמלא אותו במשמעויות ובהקשרים משלנו.
'לצאת מהקווים'
סדרת העבודות 'דיוקן עצמי' העשויות גבעולי שיבולת שועל בדמות מיכלים, קושרות ולופתות הכל יחד ב'מורכבות אחוזה', ביטוי של האמנית המתאר את הניסיון לאחוז את כל אותם חלקים ומצבי קיום שלה יחד. בעבודות אלו אין גבול ברור בין הפנים והחוץ. הכל צומח ונבנה מלמטה. בתערוכה זו החומר הקרמי כמעט ולא נוכח כאובייקט בעולם הממשי. על פניו, שינוי המדיום מחומר לווידאו הוא מהלך של התרחקות ממנו. אבל זה גם מהלך של התפשטות והתרחבות הפותח את השיח הפנים-תחומי ומציע התבוננות מחודשת ורעננה על שדה פעולה עתיק.
כשם שהקדר מייצר בגוש החומר חור, ומרחיב אותו לאט לאט ליצירת מיכל, כך יוצרת עבורנו מנשה דור פתח למעשה היצירה הפרטי שלה, ומזמינה אותנו להיכנס ולמלא אותו במשמעויות ובהקשרים משלנו.
'לצאת מהקווים'
משתתפים: שמחה אבן חן, שמאי גיבש, יעל נובק, אליה לוי יונגר, רונן ימין, עינת כהן, נצה בר, שי ג'רסי ועדי טל, רני גילת, שירה סילברסטון
אוצרת: עינב ברנס אליאסוב
המושג 'לצאת מהקווים' קורא לכולנו, כאנשים פרטיים וגם כחברה לחשוב מחדש, לאתגר מוסכמות, למרוד, לערער ולשנות את גישתנו אם כלפי מנהיגות, הוראה, התפתחות מקצועית ותפיסות חומריות. אנו חיים בעולם של שינויים טכנולוגיים מואצים, מה שלא היה אפשרי, הופך לישים כמעט מידי יום. אך אי אפשר לחזות מה יהיה העתיד, שכן יש קפיצות לא ליניאריות המשנות את יכולותינו והתנהלותנו ולכן קשה יותר להיערך לשינויים, מה שהיה מוגדר וברור משתנה בקצב מואץ ומצריך חשיבה גמישה להגדרת גבולות מתאר חדשים.
שימחה אבן חן, צילום: אילן אמיחי
בנוסף העולם נעשה 'מקום צפוף', מתקיימת קישוריות בין אנשים שחוצה מדינות ויבשות מה שמאפשר לנו לחיות במעיין כפר גלובלי שנחשף לעולמות ותרבויות אחרות על בסיס יום יומי. הגירה, נדודים, עקירה, סכסוך הפכו למושגים יום יומיים אך כל אחד מהם הוא זרז לחשיבה על 'יציאה מהקווים' בוא בזמן שמושגים וערכים שגורים כמו אחווה, משפחתיות, סולידריות, היסטוריה, חברויות והליכה משותפת מקבלות ביטוי חדש.
שירה סילברסטון. צילום: יעל האן
התערוכה מבקשת להעז, למתוח ולפרוץ את גבולות החומר, השפה האישית, הטכנולוגיה והקונספט ולתת ביטוי אחר מערער, מאתגר ובוחן מציאות מחדש. העבודות המוצגות בוחנות דרכים חדשות ליצירת שפה צורנית באמצעות תהליכים המתרחשים במהלך השריפה, או במפגש לא קונבנציונלי בין חומרים קרמיים שונים שבדרך כלל נעשה בהם שימוש נפרד. בנוסף, נבחנים בתערוכה מושגים אישיים וקולקטיביים תוך כדי התבוננות פנימית מחד והתבוננות אקטואלית חיצונית מאידך. מושגים כמו שבור ושלם, מסורתי ועכשווי, הטבע כמטאפורה לתכונות אנושיות, ותרבות הצריכה מקבלים פרשנות לא קונבנציונלית בתוך השדה הקרמי ובכך הם 'יוצאים מהקווים'.
''יחד לחוד''
אתי גורן, רעיה שטרן
המושג 'לצאת מהקווים' קורא לכולנו, כאנשים פרטיים וגם כחברה לחשוב מחדש, לאתגר מוסכמות, למרוד, לערער ולשנות את גישתנו אם כלפי מנהיגות, הוראה, התפתחות מקצועית ותפיסות חומריות. אנו חיים בעולם של שינויים טכנולוגיים מואצים, מה שלא היה אפשרי, הופך לישים כמעט מידי יום. אך אי אפשר לחזות מה יהיה העתיד, שכן יש קפיצות לא ליניאריות המשנות את יכולותינו והתנהלותנו ולכן קשה יותר להיערך לשינויים, מה שהיה מוגדר וברור משתנה בקצב מואץ ומצריך חשיבה גמישה להגדרת גבולות מתאר חדשים.
שימחה אבן חן, צילום: אילן אמיחי
בנוסף העולם נעשה 'מקום צפוף', מתקיימת קישוריות בין אנשים שחוצה מדינות ויבשות מה שמאפשר לנו לחיות במעיין כפר גלובלי שנחשף לעולמות ותרבויות אחרות על בסיס יום יומי. הגירה, נדודים, עקירה, סכסוך הפכו למושגים יום יומיים אך כל אחד מהם הוא זרז לחשיבה על 'יציאה מהקווים' בוא בזמן שמושגים וערכים שגורים כמו אחווה, משפחתיות, סולידריות, היסטוריה, חברויות והליכה משותפת מקבלות ביטוי חדש.
שירה סילברסטון. צילום: יעל האן
התערוכה מבקשת להעז, למתוח ולפרוץ את גבולות החומר, השפה האישית, הטכנולוגיה והקונספט ולתת ביטוי אחר מערער, מאתגר ובוחן מציאות מחדש. העבודות המוצגות בוחנות דרכים חדשות ליצירת שפה צורנית באמצעות תהליכים המתרחשים במהלך השריפה, או במפגש לא קונבנציונלי בין חומרים קרמיים שונים שבדרך כלל נעשה בהם שימוש נפרד. בנוסף, נבחנים בתערוכה מושגים אישיים וקולקטיביים תוך כדי התבוננות פנימית מחד והתבוננות אקטואלית חיצונית מאידך. מושגים כמו שבור ושלם, מסורתי ועכשווי, הטבע כמטאפורה לתכונות אנושיות, ותרבות הצריכה מקבלים פרשנות לא קונבנציונלית בתוך השדה הקרמי ובכך הם 'יוצאים מהקווים'.
''יחד לחוד''
אתי גורן, רעיה שטרן
אוצרת: עינב ברנס אליאסוב
אתי גורן ורעיה שטרן הן שתי קדריות איתן נפגשתי לראשונה בשנת1985 בתל אביב. הפגישה שהתקיימה סביב תיקון תנור גז התפתחה למערכת יחסים ייחודית הקושרת בין חברות רבת שנים ואהבה משותפת לחומר ולקדרות.
אתי גורן ורעיה שטרן הן שתי קדריות איתן נפגשתי לראשונה בשנת1985 בתל אביב. הפגישה שהתקיימה סביב תיקון תנור גז התפתחה למערכת יחסים ייחודית הקושרת בין חברות רבת שנים ואהבה משותפת לחומר ולקדרות.
גורן היא קדרית שיוצרת כלים לשימוש, תוך הענקת חשיבות רבה לשימוש נוח ונעים שהופך את חווית האוכל או השתייה למעיין 'חגיגה' קטנה.
כפילוסופיה ודרך חיים גורן אוהבת להכין את כל החומרים שלה בעצמה, היא מעריכה את תחושת האי תלות שזה מאפשר וגם מעמיקה תוך כדי כך את המחקר החומרי הבלתי פוסק. החומרים לדבריה 'מגלים לי סודות והפתעות'.
רעיה שטרן, צילום: רעות רבוח
בילדותה ליד הבית הייתה אורוות חמורים אתם הייתה משחקת. דימוי החמור מלווה את גורן לאורך השנים והיא רואה בו אהבת ילדות ראשונה. שנים אחר כך היא התחברה שוב לחמורים דרך ציוריו של נחום גוטמן. גורן נותנת לחמורים ל'טפס' על הכוסות שלה, להתיישב שם והופכת אותם ליצירה עצמה.
רעיה שטרן, צילום: רעות רבוח
בילדותה ליד הבית הייתה אורוות חמורים אתם הייתה משחקת. דימוי החמור מלווה את גורן לאורך השנים והיא רואה בו אהבת ילדות ראשונה. שנים אחר כך היא התחברה שוב לחמורים דרך ציוריו של נחום גוטמן. גורן נותנת לחמורים ל'טפס' על הכוסות שלה, להתיישב שם והופכת אותם ליצירה עצמה.
שטרן רואה את עצמה כקדרית כלי אוכל. כלי העבודה שלה הם האובניים והמקצב הסיבובי סוחף אותה כולה.
היא יוצרת צורות מינימליסטיות בעלות קוים נקיים המאפשרים לפני השטח לחשוף את תנועת אצבעותיה העובדות על הכלי. בעבודתה היא ממעיטה להשתמש בכלי עבודה זאת כדי להעצים את עקבות הידיים ועסוקה בפיתוח צבעוניות הכלים המושפעים מהטבע בילדותה בקיבוץ שדות ים.
עוד בלימודיה באוסטרליה שטרן התמחתה בשריפות עם אש חיה, היא מתמסרת לתהליך, לייחודיות של כל כלי, למקריות, ללמידה מכל שריפה, להבנות ולתובנות, מהצבעוניות המושפעת מהלהבות על החומר ומהדיאלוג של הכלים בינם לבין עצמם. שטרן התמחתה עם השנים ב'לאסטר ערבי', טכניקה שפותחה במצרים במאה התשיעית. טכניקת עיטור ושריפה זו מבוססת על פיגמנט המייצר בוהק המשתנה בהתאם לזווית ולמרחק ההתבוננות. הטכניקה, היופי והתוצאות החד פעמיות שואבות ומחברות את שטרן עם המזרח התיכון בו היא יוצרת. האימפרוביזציה הבלתי פוסקת והמחקר החומרי מייצרים אצל שטרן שפה קדרית ייחודית של התכוונות ומקריות.
התערוכה 'יחד וכל אחת לחוד' מבקשת לגעת בקשר הייחודי שנרקם בין שתי נשים, קדריות מחוננות אשר יוצרות וחיות זאת לצד זאת במעיין 'קיבוץ קטן' משלהן בדרום תל אביב ומצליחות כל אחת בנפרד לפתח שפה קרמית ייחודית משלה. מערכת היחסים החברית והמקצועית שהתפתחה לאורך השנים הביא אותן לרכישת בית משותף והקמת סטודיו המאפשר לכל אחת מהן לקיים את עבודתה וחייה תוך שמירה על מרחב מחיה אישי והתחשבות.
שלוש תערוכות חדשות בבית בנימיני:
התערוכה 'יחד וכל אחת לחוד' מבקשת לגעת בקשר הייחודי שנרקם בין שתי נשים, קדריות מחוננות אשר יוצרות וחיות זאת לצד זאת במעיין 'קיבוץ קטן' משלהן בדרום תל אביב ומצליחות כל אחת בנפרד לפתח שפה קרמית ייחודית משלה. מערכת היחסים החברית והמקצועית שהתפתחה לאורך השנים הביא אותן לרכישת בית משותף והקמת סטודיו המאפשר לכל אחת מהן לקיים את עבודתה וחייה תוך שמירה על מרחב מחיה אישי והתחשבות.
שלוש תערוכות חדשות בבית בנימיני:
פתיחה: חמישי 16.7.20 , 19:30
שיח גלריה: שישי, 31.7.20, 11:30
נעילה: שבת, 29.8.20, 14:00
היפוך יוצרות – רחלי מנשה דור
היפוך יוצרות – רחלי מנשה דור
אוצרת: אפרת אייל
לצאת מהקווים
לצאת מהקווים
אוצרת: עינב ברנס אליאסוב
ביחד לחוד – אתי גורן, רעיה שטרן
ביחד לחוד – אתי גורן, רעיה שטרן
אוצרת: עינב ברנס אליאסוב
בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, רחוב העמל 17, תל אביב
בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, רחוב העמל 17, תל אביב
שעות פתיחה:
א' 10:00 – 14:00
ב' – ה': 11:00 – 19:00
שישי 10:00 – 14:00
שבת 11:00 – 14:00
א' 10:00 – 14:00
ב' – ה': 11:00 – 19:00
שישי 10:00 – 14:00
שבת 11:00 – 14:00
תכנון ועיצוב מטה חברה בברזיל
למרות הכל: ענף האדריכלות והעיצוב בתנועה
רענון אביבי לבית: מבצעים והשקות לפסח
מול הכנרת: בית שמרגיש כמו חופשה - אדריכלות ועיצוב: סטודיו 'רות ולבנה' 
צבע כאמירה של שמחה: השפה האופטימית של סטודיו טולה
נשים שיודעות לבנות, לעצב ולהוביל 
קולקציות 2026 אביב
דווקא עכשיו: צאו החוצה מאת שי דוד, מעצב נוף, כרכום 
הגוונים החדשים באקריל - בלורן
מלון בוטיק פרטי: דירה בראשון לציון שעוצבה כפרק חיים חדש - מעצבת פנים שני חיוט
לא רק עיצוב - יצירה מחדש של בית - מעצבת פנים גלית ששון 
הצד השמח של העיצוב: הבחירות שעושות חג בבית
אהבה על שרטוטים: כשהשיפוץ הופך למבחן הזוגיות
הוא רצה מודרני. היא חלמה כפרי. והמעצבות? מצאו דרך שלישית 
עולם המטבחים: כל מה שרצית לדעת
|
||||