התפתחות העיור בארץ ישראל - מאמר דעה מאת: גלעד יפה || מאמרי דעה

התפתחות צורת הישוב שנקראת עיר היא נושא אשר מרתק את המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי כבר כמעט מאה שנה. מהיכן באו הערים לעולם? מה גרם לאנשים להתרכז כך פתאום בישוב אחד, גדול יותר מכל מה שהכירו קודם?

למעשה, הראשון לעמוד על תופעת העיור היה ויר גורדון צ'יילד, חוקר בריטי שזיהה את מה שמוגדר היום כ''המהפכה החקלאית''- התהליך בו האדם הפסיק לנדוד בתקופת הניאולית [11,000-7,000 לפנה''ס], והחל לעסוק בחקלאות ולייצר לעצמו מזון. בשנות החמישים של המאה ה – 20 זיהה צ'יילד שהעיור היא למעשה תופעה גדולה בהרבה מהאלמנט הפיזי בו אנשים החלו להתקבץ יחד בישוב גדול, אלא מאחורי מהלך שמאחוריו עומדות סיבות כלכליות וחברתיות.

העיר מתקופת הברונזה הקדומה בתל ערד, צילום: גלעד יפה

גידול אוכלוסין הינו תוצר של יכולות כלכלית. בכדי שהאוכלוסייה תגדל יש צורך בלייצר מספיק מזון בכדי לכלכל אותה, ולכן גודל האוכלוסייה הוא תוצר ישיר של יכולות חקלאיות, אבל גם יכולות אלו מוגבלות בהתאם למשאבים הקיימים ולדרכי הניצול והעיבוד שלהם. השיפור ביכולות ייצור מזון הגיע עם תחילתה של המהפכה חקלאית של תקופת הניאולית שהוזכרה לעיל, אפשר אפילו לומר שהעיסוק בחקלאות, והשיפור שנוצר ביכולת ייצור המזון בעקבות זאת, הוא שהביא לגידול באוכלוסייה. עדויות ארכיאולוגיות מוכיחות כי כבר בתקופת הניאולית האנשים חיו יחד בכפרים כמו יריחו ואוהלו II, הנמצא לחופי הכנרת. ההבדל הוא שבשלב זה גידול האוכלוסייה הביא לצמיחה במספר הישובים, ולא לגדילת הישובים עצמם. ברגע שכמות התושבים בכפר עלתה על יכולת אותו הכפר לכלכל אותם, 'עודפי' האנשים היו צריכים למצוא להם מקום חדש לגור בו.

במהלך הזמן, נדרש אותו חקלאי לייצר עוד ועוד מזון, עד אשר לבסוף נוצרו עודפי מזון, כלומר יותר מזון מאשר היה להם צורך בו על מנת לכלכל את משפחתם, וזהו למעשה הצעד הראשון לקראת עיור. עודפי מזון החלו להיווצר עם תחילת תקופת הברונזה הקדומה לקראת סוף האלף הרביעי לפנה'ס [3300 לפנה'ס בערך], לאורך הנהרות הגדולים, הנילוס במצרים והפרת והחידקל במספוטמיה. עודפים אלו פתחו את הדלת למתמחים בייצור כלי מתכת וכלי צור לעבוד בתחום התמחותם ללא הצורך לעסוק בייצור מזון לעצמם, את המזון סיפקו להם אותם חקלאים אשר ייצרו עודפים. התפתחות הטכנולוגיה לשנע מים לאורך הנהרות, יחד עם היכולת לשנע תבואה הן בעגלות במספוטמיה, או בעזרת בעלי חיים במצרים, היא שפתחה את האפשרות לרכז את העודפים במספר מרכזים. אך עם זאת, ההסתמכות על מים לצורך חקלאות יצרה מגבלה,האיזורים בהם ניתן היה לעסוק בחקלאות התרכזה סביב הנהרות, ומגבלה זו היא שעודדה אנשים להתחיל ולהתקבץ באותם איזורים

כאשר כל הגורמים הללו באו לידי ביטוי, שינוע מים להשקייה, שינוע תבואה ממקום למקום וההגבלה גיאוגרפית, אז הוקמו הערים הראשונות, כאמור לקראת סוף האלף הרביעי לפנה'ס. גודלן של ערים אלו היה גדול פי עשר מכל ישוב שהיה ידוע עד אז, וכמות התושבים בערים הראשונות בשומר שבמסופוטמיה נע בין 7000-20,000 תושבים וניתן להסיק שכמות זו נכונה גם לגבי מצרים. האוכלוסייה היתה ככל הנראה מגוונת וכללה, את החקלאים שעסקו בייצור מזון ועודפי מזון, אך היו גם רבים אשר עסקו בתחומים אחרים כמו חרשי צור ומתכת, סוחרים, פקידים וגם אנשי דת, וכל אלו למעשה חיו מאותם עודפי ייצור.

המבנים המונומנטליים, קברים ומקדשים, הם גם מאפיין שמבדיל את העיר מהכפר, שכן על מנת לבנות אותם נדרש כוח עבודה גדול, את כוח העבודה הזה היה צריך לנהל וברור שמי שעסק בניהול כוח העבודה לא יכול היה לעסוק בחקלאות, אי לכך נסמך על עודפי ייצור על מנת לחיות. כמו כן ליד קברים ומקדשים אלו נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות מחסני תבואה, ממצא ממנו ניתן להסיק שעודפי המזון אשר הושמו במחסנים ליד המקדש הושמו למעשה בידיו של האל. כלומר, התושבים שלא ייצרו מזון ונסמכו על עודפי המזון היו תלויים בחצר המלך או במקדש.

אחד מהמעגלים במבנה המעגלים בבית ירח, צילום: גלעד יפה

רוב עודפי המזון שירתו את אנשי דת, פקידים ומנהיגים אזרחיים או צבאיים, וכאן נפתחה הדלת ליצירת מעמדות בחברה, שכן הם הפכו למעמד השולט, עדות לכך מגיעה מתעודה שנמצאה בחפירות ארכיאולוגיות במצרים בה מצוין כי אנשים אלו היו 'פטורים מכל פעולה ידנית'. עודפי המזון גם שימשו בתור כסף לרכישת חומרי גלם שלא היו בנמצא באותה תרבות, עדות לכך מגיעה ממצאים ארכיאולוגיים המעידים על מסחר בין מצרים וגבל, ובין מסופוטמיה ועמק האינדוס הנמצא בפקיסטן של ימינו. כל המרכיבים הללו יחד יצרו למעשה את העיר בה אנשי מקצוע מתמחים קיבלו חומרי גלם לייצור המוצרים שלהם ממסחר, וגם הבטיחו בטחון וסדר לתושבי העיר. במקביל אותה שכבה שלטת שהבטיחה את אותו בטחון היתה תלויה במקדש או בחצר המלך.

בארץ ישראל, אחת הדוגמאות הבולטות לעיר קדומה היא ערד. ערד נחלקת לשני חלקים עיקריים, התל הגבוה, האקרופוליס, עליו יש מצודה מתקופת הברזל [מאות 10-6 לפנה'ס], והעיר התחתונה שרובה ככולה מתוארכת לתקופת הברונזה הקדומה 2 [3000-2300 לפנה'ס]. בממצא מהחפירות הארכיאולוגיות בערד ניתן לראות את תהליך העיור עצמו, שכן שכבה IV בתל ערד המתוארכת לשלב הברונזה הקדומה I [3,300-3,000 לפנה'ס] מראה בבירור כי ישוב זה היה ישוב

כפרי קטן עם מעט מאוד עדויות ארכיטקטוניות. עם תחילת שלב הברונזה הקדומה II, כבר אפשר לראות ישוב עירוני גדול ששטחו בערך מאה דונמים ואוכלוסייתו מונה בערך 3000 תושבים. הממצאים הבולטים על פני השטח גם היום הם החומה ההקפית המאסיבית שבה משולבים מגדלים עגולים, ומבני מגורים שקיבלו את הכינוי 'הבית הערדי'.

אתר עירוני נוסף המהווה דוגמא לשלב העיור הראשון, הוא תל בית ירח לחוף הכנרת. גודלו כמאתיים דונם ונחשפו בו שרידי ביצורים גדולים, חומה רחבה שרוחבה הגיע לעשרה מטרים, ומגדלים עגולים כמו בתל ערד. השריד המרשים והמיוחד ביותר שנמצא בתל ירח אם זאת הוא בניין המעגלים. הבניין, שגודלו 30x40 מטר, הכיל תשעה מעגלים, וקוטרו של כל מעגל כשמונה מטרים, שבעה מעגלים נחשפו בצורה מלאה או חלקית. היום מקובל על רוב החוקרים כי בניין זה היה ככל הנראה בניין ממגורות ששימש לאחסון, וזו עדות ארכיאולוגית לעודפי הייצור שאפשרו לבית ירח להתפתח לעיר הגדולה והמבוצרת שהיא היתה בתקופה זו.

ניתן לראות אם כן שתהליך העיור נמשך לא מעט זמן והיה תלוי קודם כל, ביכולתם של בני האדם לפתח חקלאות ברמה גבוהה שתאפשר ייצור עודפי מזון. עודפים אלו הם שאפשרו את היווצרותה של שכבה שלטת אשר דאגה לביטחון התושבים על ידי בניית ביצורים, ולכלכלתם ורווחתם על ידי מסחר בעזרת עודפי המזון, מסחר שהביא לעיר חומרי גלם אשר נדרשו לניהולה השותף של העיר והחברה.

Childe' V., G. 1950, The Urban Revolution. The Town Planning Review 21: 3-1

Herzog, Z. 1997, Archaeology of the City: Urban Planning in Ancient Israel and Its Social Implications. Monograph Series of the Sonia and Marco Nadle
Institute of Archaeology No. 13. Emery and Claire Yass Publications in Archaeology, Tel Aviv University . Tel Avi

גלעד יפה-מרצה בנושאי ארכיאולוגיה שונים בכל רחבי הארץ.

מידע נוסף ניתן למצוא באתר:
https://www.giladjaffehistoricalresearch.com/