ראיון עם האדריכל אלון בן נון // משרד סומה אדריכלים || ראיונות

'אני מנסה ליצור קודם כל תוכנית שמשרתת את המקום והאנשים שבו, ומייצרת חללים טובים ונעימים.
אין הגדרה לחלל כזה, אבל זה משהו שאני יודע לזהות בתוכנית ועד שאני לא מרגיש את זה אני לא מפסיק לעבוד..'


האדריכל אלון בן נון

נפגשנו עם האדריכל אלון בן נון לשיחה על אדריכלות, התפתחות ופרויקט בתים מבפנים שאותו יזם עם אשתו אביבה לוינסון

המשיכה לאדריכלות
הכל התחיל מזה שאחותי הגדולה, שעסקה בבניית מודלים, הציעה לי להצטרף אליה לעבודה ואני הייתי די מיומן בזה, כי בניתי טיסנים הרבה שנים. אחרי שנה שעבדתי בזה חשבתי שאולי כדאי לי ללמוד ארכיטקטורה. בדיעבד אני הבנתי שהרבה דברים שעשיתי לכל אורך החיים שלי, אפילו כילד היו קשורים קשר הדוק למקצוע- כמו בניית טיסנים, בניה בלגו ותכנון דברים. זו כנראה הייתה נטייה שלי שמעולם לא חשבתי עליה באמת.
תחילת הדרך
נרשמתי לבצלאל ולקח לי שנה להתאפס על עצמי בלימודים עד שהתחלתי להצליח, ומשנה ג' בערך סירבתי להקשיב לכל מי שניסה ללמד אותי משהו.

כשאתה מסתכל על זה לאחור אתה מרגיש שצדקת בגישה הזו?
יכול להיות שחכם יותר להקשיב לבעלי הניסיון, אבל קודם כל זה עניין אישיותי- לכן אני עצמאי ולא שכיר. מעבר לזה, וזה משהו שאני אומר לסטודנטים שלי, החל משנה ג' הם צריכים להיות המורים של עצמם. אנחנו שם רק כדי לעזור לנתב קצת את הדברים. אבל ארכיטקטורה זה מקצוע שבו אתה חייב להיות בעל יוזמה ולחקור בלי הפסקה. וסטודנטים שאינם כאלה בשלב מוקדם לא יהיו כאלה לעולם. וזו תכונה שחשובה לאדריכל- זה מקצוע שבו אתה אף פעם לא עושה את אותו דבר פעמיים, תמיד יש פרויקטים שלא עשית אף פעם או תחרויות, ואם אתה לא אחד שיודע לקחת דברים, לחקור אותם ולהבין מה המטרות שלך, אם אתה לא יודע להיות יזם ברמה הזאת- יהיה קשה מאוד להצליח במקצוע הזה.
לגרום לאנשים לקנות את הרעיונות שלך
אם אתה לומד נכון, אז אתה מקבל המון כלים שמאפשרים לך להתמודד עם מה שאתה צריך לעשות בעולם האמיתי, אבל יש כמה דברים במקצוע הזה שאתה לא יכול ללמוד בבי'ס ואין שום סיבה שתלמד אותם שם. כל מה שקשור ברישוי ובירוקרטיה, עבודה עם לקוחות, ולשכנע לקוחות. ובסופו של דבר אתה מגלה שחלק גדול מהעבודה, מעבר ליכולת שלך ליצור, להמציא רעיונות יפים ולעשות עבודה יפה, זה היכולת שלך לגרום לאנשים לקנות אותם, ללכת איתך יד ביד ולבצע אותם. זה משהו מאוד גדול ודומיננטי במקצוע והוא לא כל כך מוכר בלימודים. פה אתה מגלה שיש פער נורא גדול. אני חושב שרוב האדריכלים שפורשים מהמקצוע עושים זאת בסופו של דבר בגלל זה. זה מאוד מתסכל אבל זה חלק מהמשחק, אתה הולך ובונה דברים בכסף של אנשים אחרים.


כיכר סטרומה בחולון - תוכנית עיצוב ושימור מחייבת לכיכר שתוכננה במקור ע'י ג'ניה אוורבוך.


תוספת ושיפוץ של בניין בשכונת כרם התימנים בתל אביב

היית רוצה לעבוד בלי הצורך להתחשב ברצונות של אחרים?
לא. הדבר הכי משעמם זה לעשות עבודות שבהן אתה לא חייב דין וחשבון לאף אחד. היצירה האדריכלית מבחינתי היא יצירה שנובעת ממגבלות וקשיים, זה מה שמעניין בה. מי שרוצה לא להתחשב במה שאנשים צריכים שילך להיות אמן. אדריכלות היא משרתת. והמטרה העיקרית היא להיות הכי קשוב למה שאנשים שאתה עובד מולם רוצים. הבעיה היא שאנשים בדרך כלל תקועים בתוך תפיסות מקובעות מוקדמות, ולהוציא אותם מהמקום של המקובעות על הדברים שהם רגילים אליהם ופינטזו עליהם ולשכנע אותם שהקשבת להם ושמה שהם רוצים זה לא זה אלא משהו אחר זה מאוד קשה. הלקוחות תמיד מבקשים משהו אחר- אבל שיהיה כמו של כולם. זה הסבטקסט הבסיסי בדברים. אלה שמוכנים ללכת איתנו אנחנו מעריכים מאוד כי זה בכלל לא מובן מאליו בעינינו.


תוספת ושיפוץ של בניין לשימור ברחוב אלנבי 22

משרד איכותי בכל מחיר
כשסיימתי את הלימודים עשיתי לדעתי כמה טעויות, וזה משהו שאני תמיד אומר לסטודנטים שלי- לא ללכת למשרד שנראה שנעים ונוח לעבוד בו- אלא לנצל את ההזדמנות שאתה צעיר ויכול להתכלב וללכת לעבוד במשרד איכותי מאוד, גם אם זה אומר שישלמו לך אגורה ורבע. איכות המשרד חשובה כי יש טכניקות שאפשר ללמוד במשרד שיקצרו את דרכך בהמשך. במשרד איכותי אתה מתחיל מלמטה ולומד לאט ואתה חייב לעשות את הדברים כמו שצריך. אני לא עשיתי את זה. אני הלכתי לעבוד שנתיים עם מעצבת פנים, ואז בעוד כמה משרדים. את העבודה העצמאית שלי התחלתי בשנה ד' של הלימודים. כל התקופה שלי כשכיר עשיתי גם חלטורות בלילה. זה התחיל מזה שקניתי דירה עם אשתי ושיפצתי אותה ואז את הדירה שמתחתינו וכך תמיד במקביל לעבודת המשרד עשיתי עוד עבודות מהצד.
את המשרד העצמאי הקמתי בשנת 2000 ואז ב- 2006 פתחתי יחד עם יפתח ארד את משרד סומה.
עיקר העבודה במשרד סומה מתבססת על בנייה למגורים במרכז תל אביב- בניינים חדשים, בנינים לשימור ותוספות. בן נון מספר כי כל אחד מהשותפים מקבל על עצמו אחריות למספר פרויקטים, כאשר את שלב התכנון והעיצוב הם מבצעים יחד.
אנחנו מאמינים בפרויקט המודרניסטי ומשתדלים לבטא בארכיטקטורה שלנו את מה שבאמת יש בבניין- לא את האמת של הבניין, כי אני לא מאמין שיש אמת כזו- אבל אני כן מאמין שאנחנו צריכים לנסות לעבוד עם מה שהבניין צריך, ולא סתם לקשט אותו. במובן הזה יש לנו סגנון, ולכן הבניה שלנו היא נקייה, בעלת נפחים פשוטים. אני מנסה ליצור בראש ובראשונה תוכנית שמשרתת את המקום ואת האנשים שבו ומייצרת חללים טובים ונעימים. אין הגדרה לחלל כזה, אבל זה משהו שאני יודע לזהות אותו בתוכנית ועד שאני לא מרגיש את זה אני לא מפסיק לעבוד.
בתים מבפנים
זהו פרויקט שיזמתי יחד עם אשתי- אביבה לוינסון. אחת הבעיות שיש לארכיטקטורה היא האמונה בטוטאליות הארכיטקטונית, ואחד הדברים שבעיני הוא הכי בסיסי במקצוע זה הקהל הרחב, בני האדם שעבורם אנחנו מתכננים. בתים מבפנים זה ניסיון לקחת את הדיון ההרמטי, הסגור של ארכיטקטים, שהוא תמיד גם בשפה שאף אחד לא מבין ולתרגם את הטקסטים מארכיטקטונית לעברית כדי שיהיה קריא וברור. אני לא יודע למה אבל משום מה ארכיטקטים מרגישים שהם צריכים לסבך את הטקסטים שלהם כדי שיביעו את הבנין. כשבעצם הדברים בעיני הם כל כך פשוטים וסופר בסיסיים, ובגלל זה אפשר להעביר אותם לקהל נורא טוב. להבדיל מתחומי האמנות, בניינים נמצאים במרחב הציבורי ומשפיעים על אנשים. לכן גם יש לנו אחריות מאוד גדולה כלפי הציבור וצריך לעשות את הדברים ככה שכמה שיותר אנשים יהנו מזה.
הבעיה היא שהקהל הרחב או הלקוחות שלנו, שבויים בקונספציות וזה נובע בעיקר מהעובדה שאין להם ידע, והמטרה הגדולה ביותר בבתים מבפנים היא לקחת את הקהל הרחב ולקרב אותו לשיח האדריכלי ולהיפך, ולייצר איזשהו מקום שבו יכולה להיווצר שיחה. שהאינפורמציה יכולה לעבור בצורה ברורה ומובנת לשני הצדדים. ציבור שיותר מודע ומכיר יהיה לקוח טוב יותר ואדריכלים שיבינו שהציבור יודע ויכול לקיים איתם שיחה יוכלו לשאוב משם את האינפורמציה שהם צריכים כדי לייצר את המרחבים הנכונים. זה משהו מגשר וזו המטרה החשובה ביותר שהיתה לי עם הדבר הזה כשהתחלנו אותו.
פרויקט החלומות
כיכר דיזנגוף- יצא שעבדתי באיזור והבנתי שהיא טובה יותר ממה שיחסי הציבור שלה עושים לה. הפתרון של ההגבהה הוא לא גרוע כמו שחושבים ואפשר לעשות אותו לטוב מאוד ברסיס מהעלות שיהיה צריך כדי להוריד את זה. השמרנות הנוכחית היא תגובה לפריצת הדרך העצבנית של שנות ה-60. היום השמרנות היא ריאקציונית- אתה שומע אנשים שאומרים: 'לא מעלים יותר שום דבר בעיר!' כאשר החוק הכי ברור בארכיטקטורה הוא שאין חוקים. אם עושים משהו טוב אין סיבה שהוא יכשל ואפשר לתקן טעויות בלי להרוס. הדוגמא הכי טובה לזה היא בניני הבאוהאוס בת'א- כשאני הייתי צעיר כולם השאירו את הבניינים האלה מוזנחים וחיכו שיתפוררו ויפלו, עד שנת 84, כשמיכאל לוין עשה את תערוכת העיר הלבנה במוזיאון תל אביב ואז התחילו לראות שיש שם משהו יפה ובעל ערך. ניתן ללמוד מזה את מידת הצניעות שאומרת- מי אני שאגיד שמשהו הוא לא ראוי לשימור ולא להשקיע בו מתוך מחשבה שפעם יהרסו אותו.


בנין מגורים חדש ברחוב יהודה הלוי 94


הצעה לתב'ע לשימור בנין ותוספת ברחוב אינשטיין

פרויקט שאתה גאה בו במיוחד?
בית מגורים ברחוב הירקון שנקרא 'מלון לאס ווגאס'. בפרויקט זה החלטנו לוותר על הקולונדה בקומת הקרקע, כי העמודים נועדו לקיים מסחר וברחוב הירקון אין מסחר. קולונדה שאין מאחוריה מסחר משמשת בסוף כמשתנה. ההחלטה שלנו לוותר על העמודים הרחיבה את המדרכה בארבעה מטרים ויכולה להיות רחבה ציבורית מאוד יפה. בנוסף פתחנו פתח גדול בבנין שגורם לכך שכל המסדרונות והמדרגות פתוחים לאוויר ולנוף.
פרספקטיבה על המקצוע לאורך השנים
למרות התלונות שהמקצוע נשחק ומתדרדר לאורך השנים, אני שם לב שמאז שלמדתי, הארכיטקטורה קיבלה יותר כוח. כשאני התחלתי ללמוד זה היה שיא תקופת הבניה הקבלנית, שלא היתה בה השקעה וחשיבה על העיר, הפתרונות הסביבתיים והעיצוב האדריכלי. זו היתה תקופה חשוכה ומעט מאוד בניינים טובים נבנו אז, רובם ככולם מבני ציבור. התפיסה הציבורית את המקצוע ירדה אז לשפל חסר תקדים. היום יש יותר שיחה על אדריכלות - כשאני סיימתי ללמוד היה רק טור אחד על אדריכלות- של אסתר זנדברג בעיתון העיר. היום בזכות האינטרנט מדברים על זה יותר, למרות שהעיתונות הכתובה מלבד הארץ עדיין מתעלמת. הדיון העיקרי גם היום עוסק בעיקר בעיצוב ואיזה יופי ולא בשאלות החברתיות המהותיות יותר שיש במקצוע. אבל בכל זאת אנשים מכירים בחשיבות של אדריכלות טובה והשפעתה על העיר והכלכלה. היום ליזמים ולעיריות יש יותר כוונות לעשות את זה טוב וזה בעיניי שיפור דרמתי. אם המגמה הזו תמשיך יכול להיות שהאדריכלות תצא מהמשבר שהיא היתה בו כל כך הרבה שנים.


תוספת ושיפוץ בנין מגורים ברחוב בר אילן


תוספת ושימור של בניין מגורים ברחוב אסתר המלכה


פרויקט מגורים 'מלון לאס וגאס' ברחוב הירקון 64. חדר המדרגות פתוח לנוף לכיוון הים.

איזה ספר אדריכלות אתה ממליץ לקרוא?
יש המון ספרים שהייתי ממליץ לקרוא, לא על אדריכלות אלא על בני אדם. למשל כל הספרים של בורחס, קפקא, וגם 'והיום אינו כלה'. יש משהו בספרות שיש לו פעולה שמייצרת ענווה, וזה מקצוע שנועד לעשות טוב לאנשים. אם לא נהיה אמפאתיים אליהם זה אומר שאנחנו לא עושים את העבודה שלנו טוב. לכן אני חושב שלפתח את היכולות האמפתיות האלה זה חשוב יותר מכל ספר ארכיטקטורה.
טיפ לאדריכל מתחיל
להתחיל! זה נורא מפחיד, והיום ממרום גילי אני יודע להגיד שמה שעשיתי בשנים הראשונות לא הייתי נותן לעצמי לעשות היום, אבל אם לא הייתי עושה את זה לא הייתי לומד.

אלון בן נון יוזם ואוצר את אירועי 'בתים מבפנים' בתל אביב ובירושלים, אחראי על הלימודים הטכנולוגיים במחלקה לארכיטקטורה ב-'בצלאל' ומרצה בקורס טכנולוגיה שנה ב'.

אירוע בתים מבפנים בירושלים-יתקיים בין התאריכים 25-27/10/12

הדמיות באדיבות משרד סומה אדריכלים