ראיון עם מעצבת התאורה דורית מלין || ראיונות

'המקצוע הזה מצריך רגישות מאוד גבוהה למופשט שבאור והוא גם מאוד מאתגר פיזית. בבסיס המקצוע עומדת היכולת לראות תמונות -
להרגיש דברים ולתרגם אותם לתמונות ולהיפך..'


מעצבת התאורה דורית מלין

דורית מלין היא מעצבת תאורה אדריכלית ושותפה בחברת 'אידאה' לעיצוב אור וקיימות.
יועצת ומרצה ב-H.I.T. המכון הטכנולוגי חולון, בבצלאל, במרכז האוניברסיטאי אריאל ועוד.
מומחית לעיצוב תאורה במוזיאונים [בין הצג ושימור], בעלת תואר BFA בעיצוב לבמה ולימודי MFA בעיצוב תאורה וניהול לתיאטרון מאוניברסיטת תל אביב, ותעודת הוראה למורים לאומנות מהמדרשה למורים לאומנות [היום בית ברל]. שותפה בפעילות החינוכית של איגודי מעצבי תאורה אדריכלית בינלאומיים- PLDA, ILAD ואיגוד המוזיאונים.

למי מתאים לעסוק בתאורה?
בעיניי התאורה היא מקצוע נשי. העין האנושית לא מודדת אלא עובדת באופן יחסי, בהשוואה בין חושך לאור, העין בודקת משטחים אחד ביחס לשני. זה לא מדע מדויק ונשים לומדות מילדות להיות יותר רגישות לסובב כשהן מגיעות להחלטה. המקצוע הזה מצריך רגישות מאוד גבוהה למופשט שבאור והוא גם מאוד מאתגר פיזית. בבסיס המקצוע עומדת היכולת לראות תמונות- להרגיש דברים ולתרגם אותם לתמונות ולהיפך. זה מקצוע לאנשים עם פתיל קצר שרוצים לראות תוצאות מיידיות, שאין להם סבלנות לתהליכים ארוכים


מוזיאון הדואר

מהי תאורה טובה?
אור שמש מוחזר ולא ישיר, פלורוסנט שלא יהיה ממוקם בדיוק מעל האדם ויהיה בתוך גוף סגור, שמפזר את האור. הצללה דינמית, בלי הרבה זכוכית. מבחינת תאורת רחוב, החוק הוא שאסור לסנוור אנשים בשום מצב. אם משהו ברחוב מסנוור אותי זה אומר שהתכנון לא היה מקצועי. צריך להאיר בזווית של בדיוק 90 מעלות כלפי מטה, וללא שימוש בגופים כדוריים.

מה דעתך על האיסור למכירת נורות הליבון?
אנחנו 7 מעצבי תאורה בעולם שמתעסקים בחיבור שבין תאורה והארה לרפואה. מצד אחד יש את הנזקים שהפלורוסנט עושה לבני אדם- מרעיל, מסרטן, גורם קטרקט לילדים קטנים. ומהצד השני יש את נושא הקיימות שכולל מאבק שיווקי מאוד גדול כדי להוציא את האנשים ממנורות הליבון. הושקעו הרבה מאוד כספים בפיתוח של לדים ולכן מנסים לנתק אנשים ממנורות הליבון בטענה שהן בזבניות ומצד שני לא אומרים כלום על השימוש במיקרוגל ובקומקום החשמלי שמבזבז בהפעלה אחת שלו כמו נורות של כל הבית במשך שבוע שלם. מנורות הליבון הן הכי קרובות ל'שמש' מבחינת תאורה מלאכותית, ויש להן צדדים חיוביים. מנגד הנהלת חברת החשמל, שכולה מורכבת מגברים, מנסה לקחת לנו את תאורת הליבון, למרות שהתאורה הפלורוסנטית היא הגורם מספר אחד לסרטן השד בנשים. כיום אנחנו מנסים לפתח נורות ליבון שיהיו פחות שבירות ויותר חסכוניות ולהילחם במגמה הזאת.


מלון תמרין בראש פינה

הקשר שבין תאורה ורפואה
במסגרת החיבור לרפואה אנחנו עוסקים בקשר שבין האדם לאור היום, השעונים הביולוגיים. עד שנת 2004 בכלל לא ידעו שיש בעיניים תאים שבודקים כמה שעות אור וחושך יש לנו, ולפי חישוב זה קובעים כמה נישן. אנחנו לא נעבד מזון כמו שצריך אם לא תהיה לנו כמות מסוימת של שינה וכוכבים. דברים ידפקו ביולוגית. אנחנו נבראנו לתאורת שמש, אף ילד לא נברא עבור תאורה מלאכותית, ומהמאה ה- 19 שינינו את אורח החיים שלנו לגמרי- שעות פנאי, אפשרות בילוי בלילה, עבודה במשמרות וכו'. לפני כן תאורה הייתה בעזרת עששיות והיתה זמינה רק לבעלי המעמד והכסף.
אי אפשר לחיות בלי 7 שעות שינה ואי אפשר להשלים שעות שינה. הגוף מתנהל במעגלים: 2 ביום, מעגלים חודשיים, ומעגלים עונתיים. מצאו שכל תאונות האדם, האסונות הגדולים שנגרמו, כמו צ'רנוביל למשל, קרו תמיד בזמן מסוים בלילה- בין 2 ל- 4 בבוקר. במקומות העבודה היום מתייחסים אלינו כמו אל חיות מעבדה- שמים תאורה חזקה שתגרום לנו להיות יצרניים יותר- אנחנו התרנגולות.

מהו מצב התאורה בעולם כיום?
מבחינה פונקציונלית מתחילות להיות ספציפיקציות של תאורה בהתאם לתחום האדריכלי עליו מדברים- חוץ, פנים, מוזיאון, בית וכו'. באיגודים מתקיימת הרבה פעילות למען קיבוע של המקצוע- תקנים, אקדמיה, ארגון ULDA, באירופה שמקיים סדנאות של תאורה מעשית. אור שמש - האיגודים מתחילים לדבר על תכנון אורבאני ומכניסים למערכת השיקולים גם שיקול של שמש. מעצבי תאורה אחראים היום גם על הפתחים באדריכלות, ומחליטים לאיזה כיוון לפתוח אותם, מה יהיה גודלם ואיך להצל אותם. קיימות – חשיבה על חסכון אנרגטי, פיתוח מקורות אור חסכוניים, תקינה ותכנון תאורה.


מתוך סדנת LIGHTS IN ALINGSAS

מצב התאורה בארץ
בשנים מאז למדתי ועד היום מבחינות מסוימות המצב האקדמי בתחום גרוע יותר. המסלול היחיד שהיה בארץ, שבו אני למדתי, נסגר והפך למסלול ספרותי-כללי. אני פורסת את הקורס שלי בעוד ועוד מסגרות אקדמיות אבל זה לא מתפתח למשהו רציני יותר, וכל שנה צריך להתמודד שוב עם צמצומים של הקורס. מבחינתי תאורה היא כמו קונסטרוקציה. המקצוע מעמיק ותופס הרבה יותר נפח מסוגיית ה-'יפה או לא'. אבל ההתפתחות האקדמית של התחום מנוונת, ולא מספקת תשובות מתקדמות.

יש גם הקשרים תרבותיים בתאורה?
בארכיטקטורה המקומית אנשים רוצים המון ישיר אור [הרבה חלונות גדולים ל.ג.] ובסופו של דבר זה מחמם את הבית והם סוגרים את התריס לכל היום. במזרח הרחוק משתמשים בהרבה פלורוסנט כחול מאוד חזק וזה לעומת סקנדינביה, שם אוכלים לאור נרות. אני מניחה שבגלל שרוב החיים שלהם בחושך הם מתרגלים לזה וזה נעים להם. בארץ יש הרבה יותר אור ממה שאנחנו צריכים ולכן אנשים רוצים שגם כשחשוך יהיה אובר-אור ואז אומרים שזה בזבזני. התחשיב של כמה אור באמת צריך בכלל לא נכנס לחישוב של האנשים.


מתוך סדנת LIGHTS IN ALINGSAS המתקיימת אחת לשנה בשבדיה

מהו הנושא החם בתאורה היום?
המהפכה הטכנולוגית והיישום שלה בעיצוב. היום אין לנו עדיין ידע על איך תאורת הלדים תשפיע עלינו בעתיד. אותי אישית מעניין החיבור להבנה של הנפרדות של המקצוע, המדעיות, הרצינות, הרב-רובדיות שלו. זה מקצוע בפני עצמו שיש בו קשר חזק לרפואה ולפסיכולוגיה והייתי רוצה שכבר עכשיו יהיה בארץ תואר בתאורה כמו שיש בחו'ל. הקו שלי בתאורה הוא אולד-סקול, לגלות מחדש את הצבע. התאורה היא יותר ממשחק, יש לה עבר הווה ועתיד, וכמו מוזיקה היא קובעת את רגשות, ואת הלך המחשבה של הקהל.

אז איך את מצאת את עצמך בתחום של עיצוב תאורה?
אחרי הצבא לא ידעתי מה לעשות והלכתי לעשות אבחון כפות ידיים שבו נאמר לי שאני צריכה להתעסק בחלק המעשי והפרגמטי של האמנות. חיפשתי משהו באמנות מעשית, שהיא בעצם שם אחר לעיצוב, וזה היה עוד לפני שפתחו את המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל- אמצע שנות ה 70. וכך החלטתי להירשם לאוניברסיטת תל אביב לתוכנית בעיצוב במה, תוכנית של 4 שנים, שאותה המשכתי אח'כ לתוכנית של תואר שני. בלימודים היה חלק מעשי רב והרגשתי שאני פורחת, וכשהתחלנו ללמוד תאורה בשנה השנייה היה לי ברור שהמקצוע הזה שותה אותי. אז גם הבנתי שמקצוע בוחרים לפי העבודה השחורה שאתה נהנה לעשות - הייתי מאוד מוכשרת בתלבושות למשל, אבל לא אהבתי לתפור. ומצד שני אהבתי לעבוד קשה פיזית בתאורה, ולחזור הביתה עייפה וללכת לישון רעבה.


גואה סדנת תאורה מרץ 2010. טיילת בפנג'ין.


'[עששיות מקרטונים ובקבוקים - כגוף תאורה מרכזי ]'השדרה חוץ שהופך לפנים'..


עששיות ממיצב ראשון - כלים שחורים - עששיות מחומר שלור, הקרנה מפנס מחליף צבעים ומוזיקה בחלל הגלריה בHIT חולון חנוכה 2004.

עבודה בעולם האמיתי
תוך כדי הלימודים, בשנה השלישית, התחלתי לעבוד בתיאטרון כאסיסטנטית לתאורן בריטי, ובמקביל לתואר השני למדתי גם לתעודת הוראה. בזמנו החלטתי ללמד רק דברים שאני עושה בפועל, ולא דברים תיאורטיים, וכך התחלתי ללמד הפקה ותאורה בתלמה ילין ובעירוני א'. המשכתי ללמד ולעבוד בקאמרי כסגן מחלקת תאורה, בתקופה זו בקושי התפרנסתי וכל המשכורת שלי הלכה לשכר דירה ואז התחלתי להבין שהעבודה הזאת, והעולם הזה הוא התמכרות בשבילי ושיש מעלי תקרת זכוכית מאוד נמוכה, ושזה יהיה בלתי אפשרי לחיות כך לאורך זמן. ידעתי שאצטרך לעשות צעד מושכל ולעזוב את השואו ביז, בניגוד מוחלט לתחושות הבטן שלי ולסימני ההתמכרות. וכך התחלתי לעסוק יותר בהוראה וצמצמתי את העבודה המעשית שלי. לקח לי שלוש שנים כדי להוציא ממערכת הדם שלי את הדבר הזה ולהיגמל.

בשלב זה ראיתי שעדיין אין באוניברסיטאות קורס עיצוב תאורה לארכיטקטורה והצעתי למנהל של אורט להעביר קורס כזה. הוא הסכים ובשלב זה הרגשתי שאני צריכה להשלים את ההשכלה שלי בתחום ולסדר לעצמי מסגרת לימודים בחו'ל, כדי להשיג עוד הבנה טכנולוגית, מעבר לרגשית. קיבלתי אינפורמציה על מספר מסלולים ופניתי לכולם לבקשת מלגה. לבסוף הסכימו לקבל אותי לקורס של ג'נרל אלקטריק באוהיו, ארה'ב ובנוסף קיבלו אותי להיות אסיסטנטית של מעצב תאורה ידוע בצרפת. בארה'ב למדתי המון טכנולוגיה, שעזרה לי לעשות את המעבר מעיצוב התאורה לתיאטרון לעיצוב תאורה לאדריכלות. וכשחזרתי לארץ היה לי ברור שלא אעסוק בזה אלא אלמד את הדור הבא. רציתי להצליח ליצור דור עם משמעות, לא חפיף, לא מאולתר, ושאני אלמד בכל מקום שירצה לקבל אותי. התמקדתי בקשר בין מניפולציה שעושה מעצב לבין התפיסה החזותית של המשתמש. 'רק מה שמואר רואים. איך רואים ומה מרגישים - זה עיצוב'

המלצה למי שרוצה להיכנס לתחום:
אני ממליצה לתלמידים שלי ללמוד גם בחו'ל, וזאת כי בארץ אין שום מסלול שמלמד תאורה בצורה רצינית- והחלל לא נשאר ריק, אנשים נכנסים למקצוע בלי לימודים רלוונטיים וזה מונע מהמקצוע להתפתח. יש בעיה עקרונית עם המילה עיצוב בארץ - בעיה של הנמכה. זה לא Designer כמו שזה באנגלית. מעצב בארץ יכול להיות גם מעצב ציפורניים... ולגבי האמירה שמעצב תאורה הוא לא אמן וכל סוגיית אומנות לעומת אמנות- אני לא פילוסופית, אבל אני חושבת שיש דברים שהגבולות לא ברורים בהם, והצורך למדר מוציא מהם את הנשמה ועונה על צרכי אגו של האמנים עצמם.