ראיון עם המעצב התעשייתי גלעד זעפרני מסטודיו OPA || ראיונות

'...בגלל שהשוק נמצא ברוויה מסוימת, ואתה צריך לבלוט ותוך כדי גם לשמור על האמת שלך, אני אומר שחשוב לנצל את האקדמיה, שהיא המקום היחיד שמקבל ונמצא שם בשביל לעשות בו טעויות. לא לחשוב כל הזמן על ציון והערכה, אלא להתנסות וגם לטעות כי זה לא יתאפשר בחיים המקצועיים...'


לוטן זינגר וגלעד געפרני

ראיון עם גלעד זעפרני, מעצב תעשייתי בוגר בצלאל, שהקים יחד עם מעצבת הפנים לוטן זינגר את סטודיו OPA, שעוסק בעיקר בעיצוב חללים מסחריים אבל לא רק.

המקום: סטודיו OPA - עיצוב פנים לחללים מסחריים ובתים פרטיים.

שותפים: גלעד זעפרני ולוטן זינגר

על הסטודיו: חיפשנו מקום בדרום ת'א והמקום שמצאנו - ברחוב סגולה, הוא אזור מתפתח עם הרבה חנויות של מעצבים ואמנים, יש כאן אווירה של יצירה. הסטודיו היה במקור מוסך - הקירות היו שחורים, בלי דלתות בכלל אלא רק עם תריס ומדרגות שיורדות מטה למה שמכונה בעגה המקצועית 'בור' עבור תיקוני רכב. את השלטים של המוסך השארנו.

משמעות השם OPA: אין לזה משמעות מיוחדת, זו מין קריאת התפעלות כזאת.

ההחלטה ללמוד בבצלאל: אל הלימודים הגעתי במקרה. אחרי השירות הצבאי פתחתי בר בירושלים, שגם עיצבתי בעצמי, שהפך ברבות הימים למקום המפגש הקבוע של תלמידי בצלאל. הם שאלו אותי על תכנון הבר וכך בעצם שמעתי לראשונה על תחום העיצוב התעשייתי, התעניינתי ונרשמתי.

עוד בזמן הלימודים התחלתי לעבוד מהבית, וכשהצטברה עבודה החלטתי למצוא שותפים ומצאתי שותפה - לוטן זינגר, מעצבת פנים בהכשרתה [H.I.T], שנמצאת כרגע בחופשת לידה. השותפות בינינו התחילה לפני 3 שנים, כשבהתחלה התחלקה העבודה שווה בשווה בין פרויקטים מסחריים לבתים פרטיים עד שהמצב הפך לכזה שבו רוב הפרויקטים של המשרד הם בתי עסק. כיום אנחנו לוקחים פרויקטים של בתים פרטיים רק במידה והם מעניינים במיוחד ומאפשרים לנו יד חופשית בביצוע.

סיפוק בעבודה: את הסיפוק הגדול יותר אני מקבל בעיצוב המסחרי, גם כי היכולות והמקומות שאפשר לעצב הם רבים יותר וגם כי שם אפשר להיות ורסטיליים יותר, גם מבחינת הפרטים. אחת המטרות שלנו היא שלא תהיה לנו שפה עיצובית אחת, אלא שכל מקום, מה שיוביל אותו יהיה הרעיון, ולא שפה שמזוהה איתנו. לכן כל מקום שעיצבנו הוא בהכרח שונה. מה שבכל זאת מאפיין אותנו זה העיסוק בחומרים בצורתם הראשונית והלא מעובדת.


מסעדת 'אדום' במתחם הרכבת הראשונה, ירושלים. צילום: יואב גורין


צילום: יואב גורין

למה בחרת בעיצוב תעשייתי ולא עיצוב פנים או אדריכלות לדוגמא?
אם היית שואלת לפני שנתיים הייתי עונה שבדיעבד הייתי הולך ללמוד אדריכלות, חד משמעית. אבל היום, בנקודה בה אנחנו נמצאים אני שמח במה שבחרתי. לימודי העיצוב התעשייתי תורמים לי היום בהבנת החומר, בייצור הפרטים, במגבלות בשטח ובעבודה מול הפועלים בשטח. בנוסף, ככל האפשר אנחנו מעצבים את הריהוט בעצמנו - שום פרט אצלנו לא חוזר על עצמו.

תחילת עבודה על פרויקט מסחרי: אנחנו ממליצים תמיד להתחיל מהעיצוב הגרפי, מהתקשורת החזותית, או מהמטבח, מהקונספט של השף. לרכז את הקונספט לרמה שהכול יתחבר עם הכול בסוף. שהמזון לא יהיה מנותק מהעיצוב וכו' - שהכל יהיה מקשה אחת. אין לנו את עניין האגו..

מה כולם רוצים: יש קטע היום שלקוח, עוד לפני שפתח סניף ראשון, כבר רוצה רשת. זה גורם לכך שהעיצוב הוא מאוד תמציתי וקר, ומההתחלה נהיה סוג של שיבוט של עצמו, מאוד תעשייתי. מלכתחילה אתה מתכנן פרטים שיוכלו לחזור על עצמם בזול ומהר, וזה הופך את העיצוב לשטוח ולא רב מימדי.


מסעדת צ'אקרה בירושלים. צילום: יואב גורין

פרויקט מעניין: אנחנו עובדים עכשיו על רשת של מזון מהיר אסייתית בהקמה. אנחנו מנסים ליצור שם רשת שהיא ההפך ממה שקורה ברשתות בדרך כלל, כלומר שיהיה בה אלמנט של Craft. שטקסטורות ידברו. מקום שלמרות שאתה נמצא בו זמן קצר, יהיה חוויתי מבחינת החלל ויצור עניין.

על פיצריית שומיס, שזכתה השנה באות העיצוב: מדובר בחברה צעירים מראשל'צ שבעבר כבר עיצבנו עבורם בר, והם רצו להיכנס לתחום המזון. הם באו אלינו ואמרו שהם רוצים לפתוח פיצרייה, ושניקח את זה לאן שנרצה. חשבנו על אנדי וורהול, על הפיצריות הראשונות, על איטליה, על חווית האכילה של הפיצה, על כך שפיצרייה היא מקום שנמצאים בו מעט מאוד זמן יחסית, כך שהאימפקט צריך להיות מהיר. בסופו של דבר נשארנו במקום של תרבות פופ אמריקאית ואנדי וורהול. החלל שהוא ארוך וצר עוצב עם שולחן אחד ארוך של שרינג במרכזו. 5000 פחיות של חמוצים בהזמנה אישית עם כיתוב באדום מקשטות 2 קירות מקבילים במסעדה. אנחנו תמיד מסמנים לעצמנו את הגבול בין עיצוב לבין תפאורה. חשוב לנו שאנשים ירגישו את החוויה גם בלי להיות מפורשים.


פיצריית 'שומיס' זוכה פרס אות העיצוב 2013. צילום: יואב גורין


צילום: יואב גורין

טיפ לסטודנט מתחיל: בגלל שהשוק נמצא ברוויה מסוימת, ואתה צריך לבלוט ותוך כדי גם לשמור על האמת שלך, אני אומר שחשוב לנצל את האקדמיה, שהיא המקום היחיד שמקבל ונמצא שם בשביל לעשות בו טעויות. לא לחשוב כל הזמן על ציון והערכה, אלא להתנסות וגם לטעות כי זה לא יתאפשר בחיים המקצועיים.

טיפ ליציאה לדרך עצמאית: אני מעולם לא עבדתי במשרד, אבל זה מאוד תלוי באופי. אני חושב שכדאי לעבוד במשרד גדול ואז במשרד בינוני ולנהל קבוצת אנשים ורק אז לצאת לדרך עצמאית. עבודה כקבוצה היא עבודה על נתח פרויקט קטן יותר שמאפשר לך לעבוד על הפרטים הקטנים.


תמונות מחלל הסטודיו התל אביבי. למעלה משמאל - הבור ששימש בגלגול של הסטודיו כמוסך רכב מחופה היום בזכוכית ויוצר מבט מעניין מטה. צילום: ליאת גלבוע

טרנדים בשנה החולפת ועיצוב בישראל לעומת העולם: היה מאוד חזק עד עכשיו העיצוב התעשייתי הגס, הבטון, עיצוב ברוטאלי, ללא גימור. ובאיזשהו מקום זה נהיה קל מדי. בכללי אני חושב שבארץ יש אנשים מוכשרים בטירוף שיוצרים דברים לא פחות טובים ממה שיש בחו'ל ועושים את זה עם פחות נגישות לחומרים ולתעשייה שכבר כמעט ואיננה כאן. ליצור מקום שנתפס בעיני אנשים כמוצלח ויפה זה בהכרח מסובך יותר בישראל מאשר בחו'ל בגלל הדברים האלה.