תמונת משרד - משרד אדריכלים קליין-שרמן || ראיונות

'...אם תכננו משהו ובסוף התהליך אין כסף לבצע אותו, אז זה כואב לכולם והתהליך הופך חמוץ. התהליך נשאר עם הלקוחות גם אחרי שהבית מוכן, זה כמו בגד שאתה קונה וכשאתה לובש אותו אתה נזכר בסיפור של הקנייה. אנשים חיים גם בתוך זיכרון התהליך והחוויה שנוצרה ממנו. אנחנו נותנים לא רק בית אלא גם אותנו בתוך התהליך הזה, ולכן חשוב לנו מאוד לאזן בין הפן האמנותי לתקציבי...'

טלי שרמן ודורון קליין הגיעו מעולמות שונים - טלי למדה אדריכלות באוניברסיטת אריאל, וכעת נמצאת בעיצומם של לימודי תואר שני לשימור בטכניון, ודורון למד אדריכלות באוניברסיטת וירג'יניה והתמחה בבנייה ירוקה. כיום הם עובדים יחד על פרויקטים מגוונים שמשלבים טכנולוגיות בנייה ברות קיימא ועיצוב קונספטואלי פרטני.


מתראיינים: טלי שרמן ודורון קליין, אדריכלים ושותפים.

על המשרד: המשרד ממוקם בקומת הקרקע של בניין ברחוב דיזנגוף בתל אביב. החלל המודרני מחולק לחדרים עם דרגות שקיפות משתנות לחלל המרכזי. דורון: בעבר ישבנו בדרום ת'א, ברחוב קיבוץ גלויות ובמיקום הנוכחי אנחנו נמצאים כבר קצת יותר משנה. טלי: שנינו גרים במרכז תל אביב והיה חשוב לנו לעבוד במקום שיהיה קרוב, שנוכל לנהל את כל חיינו באותו רובע, כפי שהיה נהוג בעבר.

ההתחלה והקמת המשרד העצמאי:
טלי: למדתי באוניברסיטת אריאל והתמחיתי בבנייה קונספטואלית והיי אנד. דורון: אני אמריקאי ולמדתי בארה'ב. הקמתי שם משרד שעסק בבניה ירוקה ובארץ הקמתי את המועצה לבניה ירוקה. החיבור בינינו מאפשר לכל אחד מאיתנו להתרכז בדברים שהוא טוב בו.

טלי: חיפשתי מסגרת שתתאים לאדריכלית שהיא אמא ומגדלת משפחה. היה לי גם חשוב ללוות תהליכים מתחילתם עד סופם ולא לעבוד כשכירה רק על חלק מהתחום. תמיד התעניינתי בבניה ירוקה ודורון הוא אחד המומחים בארץ.

מה למדת מדורון על בניה ירוקה?
בניה ירוקה זו תפיסה תכנונית, משהו שצומח עם התכנון, אי אפשר פשוט לקחת בניין ו-'ליירק אותו'. גם בפן האנושי- הנושא של הקיימות.
דורון: כמו שבנין צריך להיות יפה פרקטי ותקני, הוא צריך להיות גם יעיל אנרגטית. אנחנו מנצלים את כל המשאבים והנתונים שיש במקום.


דירת משפחה בצפון תל אביב

איך הייתם מסכמים את תקופת הלימודים?
טלי: אני מרגישה שהמקומות שעבדתי בהם, משרד קימל אשכולות, ומשרד רם כרמי, הרבה יותר השפיעו עלי מאשר הלימודים. בשלב זה ההבשלה של מי אתה ברורה לך. לכל אחד יש את הדרך שלו, יש כאלה שמתפתחים במסגרת המשרדים לניהול צוות, או מגיעים לתחום ההוראה או לעיצוב פנים. הלימודים מאוד מפזרים ואז כל אחד עושה את שלו בתהליך שכל פעם משתכלל. אותי העסיק עוד מאז תקופת הלימודים הקשר בין העבודה לבית, ואיך אני כאישה וכאמא נותנת לזה ביטוי.
דורון: אני הגעתי לכאן מארה'ב לעשות צבא, אבל אח'כ החלטתי ללמוד בחו'ל. למדתי באוניברסיטת וירג'יניה, קמפוס שהקים תומאס ג'פרסון, שהוא דוגמא לקמפוס מודרני. מאוד נהניתי מהלימודים ואחריהם גם לימדתי באוניברסיטת ברקלי וגם כאן באוניברסיטת ת'א.

התפיסה כאן שונה לחלוטין מאשר בארה'ב. תהליך ההתפתחות של האדריכלות מהיר יותר ממה שמלמדים באוניברסיטה. בחו'ל דנים המון בשאלה איך המקצוע עובד בפועל, מהי התפיסה או האחריות המקצועית, וכאן זה לא משהו מרכזי בלימודים. כאן יותר חזק הצד העיצובי והאסתטי.

מהו לדעתך מצב האדריכלות בארץ לעומת בחו'ל?
בארה'ב האדריכלים מיצבו את עצמם היטב משפטית, יש את ארגון האדריכלים, ה- AIA, שכל האדריכלים רשומים בו, חיים ומתמקצעים דרכו. אין שם בכלל את הדיון על תחומי העבודה של אדריכלים לעומת מעצבי פנים והנדסאי אדריכלות. כל בנין חייב אדריכל. בארץ אין לאדריכל הרבה כוח ולא כולם חברים בארגונים.


בית מגורים בנס ציונה

מהו השוני בסגנון העבודה בארץ?
קודם כל זה מדהים לראות שבעשור האחרון כולם משתמשים באדריכלים ויש פריחה מאוד גדולה בתחום. כשכולם מדברים על עיצוב זה מיטיב עם כל העוסקים בתחום. השוני המהותי בין סגנון העבודה בארץ ובחו'ל הוא שבחברה הישראלית, התכנון אינו ערך מרכזי ויש יותר אפיון של יכולת לעבוד תוך כדי תנועה. בארה'ב האנשים יותר מקובעים, וקודם מתכננים את הכל - אין שאלות כשמגיעים להתחיל בניית בית. ואילו כאן התהליך זה להגיש תוכנית מינימלית ולעשות שינויים עד הרגע האחרון.

אנחנו במשרד שלנו דואגים לתכנן הכל מראש ועד הסוף. אלתור באתר אינו כלי תכנוני מבחינתנו, ולכן המקום שאנחנו תופסים בתהליך מול הלקוחות כולל גם את עניין התקציב. בכל פרויקט אנחנו עושים תקציב מאוד מפורט ללקוח, שכולל אפילו את עלויות המקרר והטלויזיה.

אם תכננו משהו ובסוף התהליך אין כסף לבצע אותו, אז זה כואב לכולם והתהליך הופך חמוץ. התהליך נשאר עם הלקוחות גם אחרי שהבית מוכן, זה כמו בגד שאתה קונה וכשאתה לובש אותו אתה נזכר בסיפור של הקנייה. אנשים חיים גם בתוך זיכרון התהליך והחוויה שנוצרה ממנו. אנחנו נותנים לא רק בית אלא גם אותנו בתוך התהליך הזה, ולכן חשוב לנו מאוד לאזן בין הפן האמנותי לתקציבי.


חתך תנועת אוויר וכיווני שמש

סוג הפרויקטים של המשרד:
מה שמאפיין אותנו זה בחירה בפרויקטים לפי רמת העניין ולקחת את הפרויקט כמה שיותר רחוק ולא לפי תקציב הפרויקט. החקירה והתפיסה שהיא לא רק טכנית אלא גם אנושית מאפיינת את שנינו. התכנון שלנו התחיל בצרכים של הלקוחות ובמשאבים של המקום. אופן הצבת המבנה על המגרש, תכנון המעטפת ובחירת החומרים, טכניקות של שחרור אוויר חם, כך שתהיה כמה שפחות תלות במערכות.

פרויקט בקיבוץ צבעון: מדובר ב-20 משפחות שביקשו למצוא פתרון דיור באג'נדה אקולוגית, לצורת חיים שיתופית ובתקציבים מאוד מוגבלים. אנחנו הצענו לאגד יחד את הבתים של כולם וכך לחסוך עלויות ולתת תכנון מעמיק. ניסינו לחשוב מה הקשר של הבית לרחוב בחברה כזאת, איך יראה המעבר מחיים בקומונה, והאם עדיין הבתים יהיו פתוחים לרחוב או שהניתוק יהיה לטובה. ללקוחות היה חשוב הקשר עם האדמה וכמה שפחות לגעת בגבעה ובחורש הטבעי. התכנון שלנו כולל מעטפת שמאפשרת ביטוי אישי ושניתנת להרחבה בקלות בהתאם לתקציב. בהקשר החברתי חיפשנו את המקום בו הבית יהיה קרוב וקהילתי אבל עדיין מוגן ופרטי, כך למשל שביל הגישה לבית והמרפסת ניתנים לגישה מהרחוב ומהווים שלב ביניים וקשר בין פנים לחוץ. כעת הפרויקט נמצא בשלב האישורים ואמור להיבנות באביב.

בית בנס ציונה : הלקוחות שלנו לא הכירו את נושא הבניה הירוקה, אבל רצו קשר של פנים וחוץ, ובית שיהיה דו קומתי בלי שיהיה מנכר עיניים. גם מבחינתנו יש משהו לא נעים בלייצר בית שהוא פיל לבן ביחס לסביבה, וזה מאפיין את הדיון בינינו לבין הלקוחות, כאשר חלק מהתכנון הוא גם לקחת בחשבון את אופיים של הלקוחות.

איך הייתם מגדירים את סגנון העיצוב בבתים הפרטיים שלכם?
טלי: אנחנו גרים בבית של פחות מ- 70 מ'ר ובכל פעם מתמקדים בחדר אחר ומתאימים אותו מחדש לחיים שלנו, מחליפים בין שימושי החדרים- מחדר עבודה, לחדר ילדים וכך הלאה. דורון: אני גר בדירה שכורה עם אלמנטים משנות ה- 70 ששימרנו וליטשנו. אבל הבית שבניתי בקליפורניה, היה מעבדה לבניה ירוקה בשבילי –בית בן 100 שנים שהרמתי בקומה מעל הקרקע והוספתי לו קומה נוספת, הגעתי מרקע של בניה.


מימין: דירה בתל אביב, משמאל למעלה בית בביצרון, למטה בית במתחם נגה , בניין לשימור

תחילת עבודה מול הלקוח:
יש לנו שאלון ארוך ומורכב שאיתו אנחנו מתחילים כל פרויקט, והוא נותן לנו מסגרת שממנה אנחנו יכולים להתחיל לחשוב על הדברים. אנחנו מבקשים מהלקוחות למשל לתאר בוקר טיפוסי - האם החדר מואר, איזה חומרים יש מסביב, עד כמה דרושה פרטיות בחדר השירותים, אנחנו בודקים את המקום של האנשים ומי הם בבית. יש את הדברים שאנחנו אוהבים בעיצוב, שזה חללים מורכבים עם צבע, אבל חשוב לנו לבטא את האנשים. היה לנו פרויקט שבסופו צילמנו את הדיירת במטבח החדש שלה וראינו שהיא ממש לבושה בצבעוניות של במטבח, ואז ידענו שהצלחנו.

בקשות לא סטנדרטיות:
תמיד בתכנון בתים חוזרת הסוגיה איפה עובר הקו בין העבודה לחיים הפרטיים, ואיפה למקם את חלל העבודה. יש למשל אנשים שאוהבים לעבוד בפינת האוכל, ואז אנחנו יוצרים עבורם נגרות מותאמת אישית שתאפשר להם להסתיר את כל הניירת בשעת הצורך. זה תהליך שמרגש ומגוון כל פעם מחדש.

חלוקת העבודה במשרד:
דורון: חלוקת העבודה בינינו לא מאוד מוגדרת. שנינו אדריכלים בפני עצמנו, ובדרך כלל אנחנו מתחילים עבודה על פרויקטים ביחד. כל אחד עושה כמה סקיצות ואז נוצר דיון. אנחנו תמיד תוקפים מכיוונים מאוד שונים. לטלי חשוב הקונספט ואילו אני מתחיל עם הצד הפרקטי והטכני. טלי: התהליך המשותף לוקח אותנו למקומות שלא היינו מגיעים אליהם לבד. למשל בפרויקט שעשינו בקיבוץ צבעון, דורון ידע מיד איך יראה הגג עוד לפני שידענו איך נתכנן את הפנים. התמונה מתבהרת בשלבים, חושבים כל הזמן איך יראו חללי הפנים ומגיעים לכל המקומות בפרויקט: מהבנייה, לחומרים ולעיצוב הפנים.


בית בנס ציונה, משמאל - דירה במרכז הרצליה

טיפ לסטודנט מתחיל:
דורון: בתקופת הלימודים היה לי קשר טוב עם האדריכל סם מוקבי, שהעביר סטודיו של שנה בו היו מתכננים ובונים לאוכלוסיה חלשה בדרום. בעיני זה מאוד קריטי שאדריכלים יבינו בבנייה - להיכנס לבניה פיזית של הדברים שהם מתכננים, כי עבדתי בעבר עם אדריכלית שתכננה דברים שהאנשים בשטח פשוט לא ידעו איך לבנות אותם.

פרספקטיבה על המקצוע:
דורון: אני חושב שזה מקסים שרואים שרמת ההשקעה בתכנון שעולה כל הזמן, הצרכנים נהיים מודעים יותר לאסתטיקה. בתי הספר לאדריכלות כאן טובים והתחום הפך פחות אקסקלוסיבי ויותר יומיומי.

טלי: החברה עברה שינוי ומעבר למצב בו זה טוב ומקובל לדבר על אסתטיקה ולחזור עם תובנות. אנחנו מרגישים את השינוי הזה בעיקר כשאנחנו מתכננים לאנשים בגילנו לעומת אנשים יותר מבוגרים - פעם אדריכלות ואמנות היו תחומים סגורים יותר, ואילו היום זה יותר פתוח ומאפשר יצירת דיאלוג עם האנשים.

דבר נוסף הוא שהיום, בגלל שלכל אחד יש לפטופ, אז אפשר לעבוד לבד או מול קולגות ובשיתופי פעולה ולא במשרד היררכי, זה דבר שמאפיין את כל העולם העיסקי, ולא רק בתחום האדריכלות - עבודה שהיא יותר לפי פרויקטים וכמובן שיש בזה יתרונות וחסרונות.

להיות אדריכל בתל אביב:
זה מעניין להיות אדריכל בת'א, יש משהו בדרך שאתה חווה את החיים בתוך זה שהוא מאוד אדריכלי, כמו מעבדת חיים שאין בה הומוגניות. אנחנו חיים ועובדים באותו אזור וזה קצת כמו בימי הביניים, כשאנשים עבדו וגרו באותו מבנה, ואנחנו מרגישים שיש בזה משהו מאוד נכון ומאתגר ובעיקר שונה מתפיסות הביזור של שנות ה- 70 למשל.


חתך בית בשילוב צמחיה