תמונת משרד - ארבל פידל אדריכלים || ראיונות

'...להשמיש את כל תקני הבניה זה משהו שמאוד מעניין אותנו. למשל בזאפה זיהינו שהבניין הוא פסל סביבתי, והפיסוליות הושגה ע'י ההעמדה. בפרויקט המעונות בחרנו בבניה בעזרת מכולות מתוך רצון להוזיל עלויות. אנחנו לעולם לא מתפשרים עד שמגיעים לתוצאה הכי טובה שאנחנו יכולים, וזה כולל תכנון, עיצוב וניצול זיכיונות. לא יהיה לנו פרויקט שגרתי...'


מימין לשמאל: אלעד ארבל ואיתי פידל

האדריכלים אלעד ארבל ואיתי פידל קיבלו את הכשרתם באוניברסיטת תל אביב ויצאו יחד לדרך עצמאית לפני כשש שנים. המשרד ממוקם ברמת השרון אך מתוכנן לעבור לאזור המרכז, שבו מתמקדת רוב העבודה. בתקופה האחרונה המשרד גדל בקצב מהיר וכיום מועסקות במשרד גם אדריכלית רינה וולף והנדסאית אדריכלות אורית חן.

איך התחילה השותפות ביניכם?
אלעד: הכרנו בלימודים, ואחריהם אני עבדתי לבד בחברה שקשורה לבנייה ואיתי עבד בכמה משרדים [כסיף, כרמון] במשך מספר שנים. הפרויקט שאיחד אותנו היה פרויקט של גידי בר אוריין, פרויקט הרובע ביפו. אנחנו עשינו את השלב השלישי, ובמקביל נכנסו עוד עבודות קטנות ומשם זה התפתח.

איך הייתם מגדירים את הסגנון שלכם?
איתי: אנחנו אוהבים את הקו המודרני. מקבלים השראה מאדריכלות בעולם, מספרות, וזה מאוד מעניין אותנו להתעדכן ולחקור את התחום של בר קיימא.
אלעד: אנחנו מאוד מודרניים אבל עם תחכום מסוים. אנחנו קצת זיקיות - כל פרויקט נלקח לכיוון אחר, אבל יש חוט שני שעובר דרכם ושוזר את הכל ביחד. חשוב לנו להעמיק בתכנון הפונקציונאלי והפרקטי של איך אדם רוצה ונוח לו לגור. מהבחינה הזו אין עולם מודרני - השלב של מה צריך ואיך זה יעבוד מגיע הרבה לפני שלב הקו העיצובי.

השראה מהעולם:
חזרנו עכשיו מטיול השראה בהולנד וצרפת, לצורך מחקר עבור פרויקט של מעונות סטודנטים שיקום בדרום ת'א. זה קונספט של בניה ירוקה ואחרת שמיועד להשכרה ולא למכירה. מה שראינו באמסטרדם למשל זה חזון שקם לתחיה. זה מתחם סטודנטים שמכיל 1000 מכולות, כשכל קונטיינר מתוכנן בקפידה ומשמש כיחידת דיור לסטודנט או זוג. היינו המומים – עיר שלמה שהיא מושלמת. זה מעורר השראה מכל בחינה ומראה שהחלום הזה אפשרי, וזה הכניס לנו רוח חזקה ואמונה שניתן לעשות את זה.

נסענו כדי לחקור את הנושא וללמוד מה טוב ומה לא כדאי לעשות. ראינו 3 פרויקטים שכל אחד מהם היה שונה במהותו מהאחר – שימוש במכולה כאלמנט קונסטרוקטיבי, עם דגש על אקוסטיקה, או דגש אקלימי של איטום מים. אנחנו מנסים לשלב את כל הדברים הטובים, כשכאן בארץ הדגש יהיה על עומס חום – יהיה קירוי לגג הפרויקט שייתן הצללה מלאה ואפשרות של מעבר לגג לאירוח ועוד תפקידים.


פריקט מעונות סטודנטים: הפרויקט מכיל 32 יחידות מגורים קטנות ובנוי כולו מ 32 מכולות של 40F כל אחת. כל זה מעל קומה מסחרית הפונה לרחוב.
זהו פרויקט 'ירוק', מודולורי, בנייה קלה ומהירה העונה על צרכי סטודנטים אל מול מצוקת הדיור ויוקר המחיה בתל אביב.

מטרות ותהליך התכנון:
מראש המשרד שלנו לא נוצר בשביל לתכנן דירות. רצינו פרויקטים בקנ'מ גדול יותר, ולכן כיוונו את עצמנו לתחום הציבורי ולבניה רוויה. המגוון של הפרויקטים שעשינו עד היום הוא מאוד גדול, אנחנו עוסקים בעיצוב מוצר, ריהוט, נגרות, עיצוב פנים, משרדים ובניה רוויה.

איך מתנהלת העבודה מול הלקוחות?
מול הלקוחות בקשר הראשוני אני ואלעד תמיד יחד, ואז מתפצלים לסוג של צוותים. בסיעור המוחות הראשוני אנחנו תמיד בגישה מאוד פתוחה וזורקים לפחות 2-3 רעיונות. קונספט, תוכנית ומשם מתבייתים פנימה. משתדלים תמיד להביא עוד ערך מוסף, להביא סיפור. אדריכלות היא משרת אמון - אמון כלכלי וניהולי בין היתר. אדריכל צריך לספק הרבה תשובות. בהליך פרטי אנחנו תמיד הולכים לבית הלקוח ונכנסים עד לסל הכביסה כדי להבין את צורת החיים שלו.
בהליך יזמי חשוב לנו למקסם את הצורך של היזם מול הסביבה ולעזור לו להחליט אם ללכת על יחידות קטנות ואז לחזק אותן מבחינת גובה, או דירות יוקרה. באיזה קומות נכון יותר למקם דירות מסוגים שונים כדי ליצור ערך שולי גבוה.

להשמיש את כל תקני הבניה שיש זה משהו שמאוד מעניין אותנו, למשל בזאפה זיהינו שהבניין הוא פסל סביבתי- והפיסוליות הושגה ע'י ההעמדה. בפרויקט המעונות בחרנו בבניה בעזרת מכולות מתוך רצון להוזיל עלויות. אנחנו לעולם לא מתפשרים עד שמגיעים לתוצאה הכי טובה שאנחנו יכולים, וזה כולל תכנון, עיצוב וניצול זיכיונות. לא יהיה לנו פרויקט שגרתי.


זאפה הרצליה: המנהל בזאפה חשש שבגלל שמדובר בחלל מאוד גדול תווצר בו תחושה ומראה של האנגר, והיה רצון ליצור תחושה אינטימית. אנחנו מבינים בכל חלל מה נכון לו, ובחללים גבוהים משקיעים בתקרות אקוסטיות ומנורות תלויות. ביטלנו את תחושת ההאנגריות ע'י זה שיצרנו אלמנטים שחודרים מבחוץ פנימה – הבר, מבואת הכניסה, הפיסול במיזוג האוויר שיצר הנמכת תקרה. גופי תאורה עצומים. החלל בתחושה הפך אינטימי ומסוגר יותר. צילום: שי אפשטיין

לאן מתפתחת האדריכלות?
אני חושב שהאדריכלות הולכת לכיוון הבר קיימא. הבניה הירוקה תתחזק, נראה יותר חסכון באנרגיה ומים. היום כבר כל אדם שני יודע מה זה, זה כבר סטנדרט - והוא הולך יד ביד עם ההתפתחות הטכנולוגית ומצוקת הדיור. צרכים של אדם בסביבה העירונית משפיעים על האדריכלות, והצרכים היום שונים לגמרי לעומת לפני 30 שנה. האדריכלות גם משתנה ללא היכר בגלל ההתפתחות הטכנולוגית - כמות הקרקעות קטנה יותר והצורך למצוא פתרונות דיור גדל, אז עושים יותר יחידות קטנות, יש דרישה עצומה להתייעלות ואדריכלים בעולם צריכים להוביל את המהלך של בניה חסכונית וירוקה ולהוביל את היזמים להיות ירוקים.


בניין בן 31 יח'ד ברחוב קהילת ורשה בתל אביב. הבניין ממוקם על פארק פרנקפורט וכל הדירות פונות אליו. בגלל הרצון לבצע הפנייה של כל הדירות לפארק ובגלל גיאומטריית המגרש יצרנו מבנה שבנוי למעשה משני מגדלים עם שני גרעינים נפרדים. לבניין מבנה כניסה מרכזי שממנו עוברים לכל גרעין. קומות הפנטהאוזים משמשות כגשר שקושר את שני המגדלים לפרויקט אחד.

מה הביא אתכם לצאת לעצמאות?
איתי: לא משנה איפה אתה שכיר- זה עולם אחר מלהיות עצמאי.
אלעד: ביציאה לעצמאות הייתה תעוזה ושיגעון, אבל להיות עצמאי זה סוג של יעוד, ושנינו לא יכולנו יותר להיות שכירים בגלל הרצון ליצור עם הרעיונות שלנו וההשראה שאנחנו מקבלים כל הזמן, בלי להיות נתונים למרותו של מישהו.

מה לדעתכם דרוש כדי להצליח כעצמאי?
התנאי הראשון להצלחה כעצמאי זה להשקיע המון שעות עבודה. בשנים הראשונות עמדנו על ממוצע של 14 שעות עבודה ביום. לשמחתנו אנחנו כבר אחרי השלב הראשוני והמשרד רץ. אבל לא כל אדריכל הוא מנהל, למרות שזה מצופה ממנו וזו נקודה שלא שמים עליה דגש באקדמיה. גם בתואר השני לא היה קורס אחד של ניהול / שיווק כלכלה. מצד שני, כמנהלי משרד אנחנו מחויבים להבנה בהרבה מאוד דיסציפלינות - ניהול, שיווק, זה לא רק לעשות סקיצות, למרות שזה היה יכול להיות נחמד.


בית דו משפחתי לא זהה שממוקם על מגרש פינתי. פירקנו את הבניין לפונקציות המופיעות בפרוגרמה, כשלכל פונקציה [חדרי שינה / שטחים משותפים] יש ביטוי של מאסה בחזית, שיוצרות יחדיו את הקומפוזיציה של הבניין.

מהו פרויקט החלומות שלכם?
אלעד: בגלל ההחלטה האסטרטגית לא להיות נישתיים, אז באמת כל הזמן החלומות והיעדים שלנו משתנים. אנחנו יכולים למצוא עניין אדיר בעיצוב דירה כמו גם באצטדיון כדורגל.


פרויקט ברחוב קיבוץ גלויות, ת''א: יתחיל להיבנות בחודשים הקרובים. מדובר בפרויקט לופטים לאמנים ותעשייה זעירה. התכנון התחיל לפני ארבע שנים והמראה הוא מאוד תעשייתי, עם שימוש בחומרים כמו פלדה ובטון. הרחוב שינה פניו ואנחנו ראינו את הנולד, זה אזור שפעם היה מת והיום הוא חי ומתחדש. במקום לקחת עוד בנין משרדים רגיל של 5 קומות, ניסינו לייצר יחידות קטנות וגבוהות שירגישו מרווחות, שימוש בחללים כפולים רבים וניצול מירבי של שלחים קטנים.

אם לא הייתם אדריכלים מה הייתם עושים?
אלעד: אני חושב שהייתי שף. ביום שישי אני תמיד מבשל 3-4 שעות, גם זה תחום עם המון השראה.
איתי: אולי פסיכולוג – ביתו של אדם הוא נפשו. אנחנו לא פסלים - אנחנו מתכננים עבור בני אדם ואי אפשר לנתק את זה מהפסיכולוגיה.

שביעות רצון מהמקצוע:
המקצוע הוא מקצוע אדיר. אנחנו מאמינים שבאדריכלות אפשר לרגש ולתת תחושות שייכות. אנחנו שומרים על קשרים עם לקוחות ונורא כיף לנו לשמוע אנשים שנכנסו לפרויקטים שלנו, מרוצים וממליצים עלינו. אנחנו כל כך עסוקים בעבודה שכמעט ולא מספיקים לשווק את עצמנו וכל הפרויקטים בעצם מגיעים דרך לקוחות, מפה לאוזן או לקוחות חוזרים - וזה אומר הרבה.