ראיון עם האמן והפסל הסביבתי רוסלן סרגייב || ראיונות

''מילדותי אהבתי לעבוד עם צורות נפחיות, לפסל ולצייר. לימודי העיצוב איחדו את שתי התשוקות הללו למקצוע אחד- הבנתי את עקרונות היווצרות הצורה מתוך הפונקציה והבנתי שצריך להתבונן על כל אובייקט, תהליך או פונקציה בצורה טהורה, בלי דעות קדומות... ''

ראיון עם הפסל הסביבתי רוסלן סרגייב, שיוצר פסלים אדריכליים-אורגניים שמוצבים בפארקים ברחבי הארץ. סרגייב יצר במהלך הקריירה המצליחה שלו יותר מ- 100 פסלים, והוא סיפר לנו על תהליך היצירה ואיך בוראים רעיונות - משלב הסקיצות וההשראה ועד לישום בשטח.


רוסלן סרגייב

ספר לנו איך הגעת לתחום הפיסול?
מילדותי אהבתי לעבוד עם צורות נפחיות, לפסל ולצייר. את הפסל הראשון יצרתי בגיל שלוש, שמו היה 'פינוקיו'.
לימודי העיצוב איחדו את שתי התשוקות הללו למקצוע אחד- הבנתי את עקרונות היווצרות הצורה מתוך הפונקציה. במהלך לימודיי בפקולטה לעיצוב הבנתי שהדבר החשוב הוא לחשוב בצורה המופשטת ביותר. צריך להתבונן על כל אובייקט, תהליך או פונקציה בצורה טהורה, בלי דעות קדומות.
בתהליך הלימודי שעברתי למדתי את יסודות העיצוב. הבנתי שבתהליך היצירה הצורה חייבת לעבוד ביחד עם הקונסטרוקציה, ושתיהן ביחד צריכות לחזק את הקומפוזיציה. איך צבע עובד ביחד עם הקומפוזיציה הצורנית ולא משתלט על הדימוי. זה ממש ציור, עם משיכת מכחול אחת אפשר בקלות לתת לדימוי הרגשה אחרת. בנוסף לכל יסודות העיצוב למדנו מקצועות כגון: פסיכולוגיה, פיזיולוגיה, תורת הצבע, קומפוזיציה, ניתוח פונקציונלי, תורת החומרים וכו'.

במהלך העבודה עם פיסול תלת מימדי וקרמיקה יצרתי לעצמי שפה. השפה הזאת נולדה כאן בארץ, בירושלים עיר הקודש.
בתחילת דרכי הוזמנתי להשתתף בפרויקט מעניין של עיריית ירושלים – 'אמנים עולים מצטיינים מעצבים גני ילדים'. פה התחלתי להכיר חומרים שלא נגעתי בהם עד כה: בטון, ברזל, קרמיקה ואחרים. העבודה על הפרויקט הזה פתחה בפניי עולם חדש - עיצוב במרחב ציבורי.


פסל 'החרגול' במודיעין

תאר את תהליך היצירה שלך
תהליך היצירה כשלעצמו הוא חיפוש מתמיד. הקושי הגדול ביותר הוא לממש רעיון מבלי לפגוע בעיצוב המקורי. גם כאן עד שאני מגיע לסקיצה הסופית אני עובר המון תהליכים: חיפוש צורני ויצירת הצורה והדימוי, ובחירת הצבע. שלב החיפוש הצורני הוא החשוב ביותר. בשלב זה הצורה יוצאת לעולם מתוך רעיון מופשט. כאן אני עובד עם פרופורציה, קומפוזיציה ודינמיקה של הדימוי. השלב הבא הוא צבע - להבין איך הצבע עובד בסימביוזה עם הדימוי ומחזק אותו.

כאשר כל השלבים האלה מאחוריי אני יכול לעבור למימוש הפסל. כאן נכנסים לתמונה בטון, ברזל וקרמיקה.
את כל הפסלים אנו בונים בסטודיו שלי שבירושלים. יש הרבה דברים שצריך לקחת בחשבון כגון הובלה במשאיות. בגלל המגבלה הזאת אנו חייבים לעבוד עם מידות גובה של הפסלים, כיוון שהם מצריכים הובלה והתקנה בשטח. הפסלים שלי שמשלבים אלמנטים משחקיים מתוכננים לפי תקן ישראלי ואירופאי.


פסל בטיילת נתניה

מהם מקורות ההשראה שלך?
מקור ההשראה הראשון שלי הוא הטבע, במאקרו ובמיקרו. זהו תהליך לימוד אין סופי. סימטריה ואסימטריה, קומפוזיציה, ציבעוניות וכו'. זה עולם מודרני במיטבו. הרמוניה של צורה וצבע. לא ניתן להעתיק מהטבע, אבל ללמוד צריכים תמיד!
המקור השני הוא דמיון ופנטזיה, שמובילה אמנים לצייר, לפסל, לבנות בנינים. זה כמובן כולל את גאודי והונרדוואסר, מירו, פיקסו, קנדינסקי, מלניקוב, רוסו, דאלי, בוש ואחרים. בנוסף גם אמנות דרום אמריקאית ואמנות אפריקאית.


תהליך הרכבת הפסל בשטח

פרויקט שאתה גאה בו במיוחד?
פסל ה-'חרגול' במודיעין [גובה 9מ', אורך 25מ', רוחב 22מ']. זהו פסל המורכב מיותר מ- 90 פסלים שעיצבתי. הוא משלב מבנה בן 4 מפלסים ואלמנטים של משחק מגוונים [מגלשות, תצפיות, מדרגות, סולמות, מנהרות].

פרויקט שהיית רוצה לקבל / עבור מי היית רוצה לתכנן?
תכנון של בנין מגורים המשולב באלמנטים של משחק. מקום בו אין גבולות בין אדריכלות, אדריכלות נוף, מגרשי משחק. יצירת מרחב ציבורי חי ונושם למען אנשים.


ילדים ומשפחות משחקים ונהנים בפסל הסביבתי על החוף

על איזה פרויקט מעניין אתה עובד כרגע?
הפרויקט שאני עובד עליו כרגע הוא מגדל תצפית בשם 'פטריה רוקדת'. הפסל ממוקם במגדל העמק, וגובהו עשרה מטרים, שנפרשים על פני 3 קומות. תכנון הפארק הוא מאוד מינורי, מטרתו היא לשמור על הטבע המקומי ולתת ביטוי ל'פטריה'. את הפארק תיכנן האדריכל אמיר בלום, והוא שם דגש על הטבע ועל האדם. התערבותו בשטח היא מינימלית: שבילים באבן משתלבת, ספסלים ושולחנות.


רישומים של הפסלים - צבעוניות עשירה וקנ'מ אנושי

המגדל 'פטריה רוקדת' הוא המחולל במרחב של הפארק. הפסל ממוקם במיקום אסטרטגי, ומהקומה האחרונה של המגדל נשקף נוף על כל היער והעמק שמסביב. בשבילי זהו פרויקט שמטשטש את הגבול בין פיסול לארכיטקטורה. פיסול נותן לנו דימוי חופשי והארכיטקטורה בתורה נותנת לנו את הפונקציה. [מדרגות לולייניות, מרפסת וקומת תצפית פאנורמית]
בכל מעטפת המגדל יש חלונות שמכניסים אור ואויר לתוך המגדל, ולעומת זאת מבפנים כל חלון הוא כמו ציור של הטבע מסביב. כמו מסגרת.
הצבעים במעטפת החיצונית עובדים כך שהצבע הבוהק ביותר, האדום, נמצא למעלה בסוג של ניתוק. בעצם הכיפה האדומה צפה מעל המגדל ומעל ליער כולו. כאשר הצבעים מתקרבים אל הקרקע הם מקבלים את הגוונים של האדמה.
ההרגשה בפנים היא יותר רגועה, על רקע לבן נמצאים כל מיני יצורים, ממש כמו בציורי מערות. שלל היצורים אשר חיים ביער מקבלים ביטוי פיגורטיבי בטכניקת הפסיפס.


שלב הסקיצה

מהי הפרספקטיבה שלך על המקצוע לאורך השנים?
העתיד לדעתי נמצא בסימביוזה מוחלטת עם הטבע, בין אם זה עיצוב, ארכיטקטורה או פיסול. האנושות לאט לאט חוזרת להיות חברה של הטבע, מתבוננת בו ולומדת ממנו. העתיד תלוי ביישום טכנולוגיות חדשות ושילובן עם שיטות בנייה עתיקות יומין.

עם איזה קשיים אתה נתקל בעבודתך ואיך אתה מתמודד איתם?
כיוון שאני עובד עם גופים גדולים, בעיות יכולות לצוץ מכל פינה ולעצור את תהליך היצירה. בעיקר בעיות בירוקרטיות. בפתרון כל אותן הבעיות בצורה יצירתית עוזר לי שותפי וחברי איגור סרני.


איור של פסל 'תמנון'

עד כמה אתה שבע רצון מתחום העיסוק שלך?
אני מאוד שמח שנפלה בחלקי הזכות להרים פסלים בקנה מידה שכזה, ואני שלם על כל הפרויקטים שיצרתי במהלך 20 השנים האחרונות. במהלך השנים האלה היו המון פרויקטים בשלל נושאים ודימויים שלא התממשו - הם נולדו על הדף אבל לא הצליחו להיוולד למציאות מכל מיני סיבות בירוקרטיות, ועל זה צר לי מאוד.

אם לא היית פסל מה היית?
אני לא רואה את עצמי סגור במשבצת של פסל-מעצב, עבורי המקצוע שלי הוא יצירה, וליצירה אין סוף.

צילומים: רוסלן סרגייב ואיגור סרני