ראיון עם האדריכל ערן חן || ראיונות

''...אני חושב שהארכיטקטורה מטרתה לשפר את חיי בני האדם על פני כדור הארץ. הגענו לעידן בו בני האדם לא מתאימים את עצמם לסביבה הטבעית, כי בכוחנו לשנות ולעצב את הסביבה בה אנחנו נמצאים. לכן יש מעגל במסגרתו אנו מעצבים את סביבתנו, ובתמורה הסביבה מעצבת אותנו בחזרה...'

ראיון עם האדריכל ערן חן, בוגר בצלאל שגדל בעיר רחובות ועבר לניו יורק, הקים את משרד האדריכלים ODA במנהטן, שמעסיק היום יותר מ- 60 עובדים, וכעת מתכנן מבנים בכל רחבי העולם שנועדו לשפר את איכות החיים ואת סביבות המחיה בערים הגדולות.



מה גרם לך לבחור בתחום האדריכלות?
מילדותי עניינו אותי שני דברים - ארכיטקטורה ופסיכולוגיה, שני תחומים שבעיני תמיד היו קשורים. בתקופת התיכון התחלתי לקשור בין ההשפעה של הסביבה הבנויה למצבי הרוח ולהרגשה הכללית שיש לי. הקשר הזה מאוד עניין אותי. התחלתי לראות את השוני בתחושה שיוצרות ערים שונות.

הדברים האלה התגבשו כתחקיר אנושי שעשיתי עם עצמי, ביחס שבין הסביבה הבנויה לאנשים, והיום זה מרכיב משמעותי מאוד בחשיבה האדריכלית במשרד. האג'נדה העיקרית שלנו היא מציאת פתרונות ודרכים חדשות לגשר על הפער שנוצר בין דירות קטנות בערים הצפופות - דירות אין מוצא - לרחובות שהפכו למאוד עמוסים ותיירותיים.

החיים נעים בין הדירה לרחוב. הרחוב הוא חלק מהחוויה האנושית שלנו. ככל שהעיר הצטופפה, נוצר פער אדיר בו הפסדנו משהו. והתחושה הכללית שלי, [אחרי תקופה בה אני חי בניו יורק] היא שההשפעה לאורך זמן על האנשים היא מאוד קשה. לכן הניסיון שלי הוא למצוא נוסחאות חדשות, בהן ארכיטקטורה יכולה ליצור מרחבי ביניים בבניה צפופה, שתשחזר ותבנה מחדש אלמנטים ארכיטקטוניים שיכולים ליצור שוב תחושת שייכות.


15RENWICK. צילום: FRANK OUDEMAN

התחלנו בדירות עצמן - דירות צריכות להרגיש כמו בית פרטי, מבחינת הקשר בין פנים לחוץ והאוריינטציה של הבית ביחס לכיוון האור וכמותו. אלה דברים שלא חושבים עליהם בתכנון מגדלי מגורים. התחלנו לחשוב על דירות שבהן האלמנטים האלה, של נוף אור וקשר פנים חוץ הם מאוד מרכזיים. קראנו לזה Mini houses, ושכפלנו אותם כדי ליצור את הבניין, מהפנים החוצה, וכך יצרנו בניינים מורכבים יותר מבחינת המרחב התלת מימדי שלהם.

האתגר היה ליצור בניינים כאלה במסגרת ההגבלות של חוקי הבניה בניו יורק. אחרי שעשינו זאת מספר פעמים, כמו בפרויקטים של RENWICK 15, The Fleen וב Jackson Ave, התחלנו לחשוב איך לעשות זאת גם בפרויקטים גדולים הרבה יותר, של 150,000 מ''ר ויותר.


15RENWICK. צילום: FRANK OUDEMAN


15RENWICK. צילום: FRANK OUDEMAN

יצרנו כמה דוגמאות - חלקן בבניה עכשיו, שבמסגרתן מרחב הבניה עצמו, תלת מימדית, הוא הרבה יותר מורכב, ומאפשר מרחבים שיתופיים לאנשי הבניין או הבלוק שמופרדים מהרחוב, ובעלי איכויות של אור וקשר לחוץ, שמאפשרים מקום מפגש חברתי מעבר לרחוב עצמו.


2222 Jackson Ave - צילום: Pavel Bendov

תקופת הלימודים בבצלאל
כילד מהפריפריה, כשהגעתי לבצלאל הרגשתי שנפתחתי לעולם הגדול. הכרתי סוג אחר של אנשים והפתיחות לאפשרויות הבלתי מוגבלות של העולם יצרה אצלי תחושה של התרגשות. גיליתי על עצמי שהרעיונות האינטואיטיביים שלי כילד מקבלים ביטוי בקלות, ומתורגמים לבניינים, ואז לראשונה הבנתי שארכיטקטורה היא לא רק אינטואיטיבית, אלא גם קלה לי והפכה לצורת ביטוי נגישה ונעימה עבורי.

כשסיימתי את הלימודים חשבתי על המשך דרכי. היתה לי אפשרות לעבוד בארה'ב כי אמי בעלת אזרחות אמריקאית. היו לי זיכרונות מאוד פרוזאיים על החוויה הניו יורקית - משרד גדול, חליפות ולרדת לאכול הוטדוג בפארק בצהריים. והגשמתי זאת מהר מאוד - נכנסתי לחברה גדולה, הבנתי את המרקם האנושי ואת הצורה בה אנשים עובדים בארה'ב, והאינטואיציה שלי כמתכנן התפרצה לסיטואציה בה ביקשו ממני לעשות את כל התחרויות של המשרד. המעניין הוא שהבניין הראשון שתכננתי עבורם היה בישראל - מרכז דווידוף לטיפול בסרטן בבי'ח רבין בפתח תקווה.


משמאל: ODA_420 Kent_Manhattan view_Bloomimages.


ODA_420 Kent_River front_Bloomimages

מהם היתרונות בלהיות אדריכל ישראלי בניו יורק?
חונכנו כישראלים לנסות לפקפק במערכת, לקחת דברים שנראים מובנים מעליהם ולערער את הסטטוס קוו. בנוסף לנסות כל הזמן למצוא דרכים עקיפות להשיג את מה שאנחנו רוצים. כשזה קורה עם 8 מיליון ישראלים במדינה קטנה זה בלאגן, אבל כשזה קורה במסגרת מובנת - אז מחשבה יצירתית לגבי תכנון ותהליכים יוצרת יתרון.
לישראלים שלמדו לעבוד במערכת האמריקאית ולכבד אותה, יש יתרון יחסי בכך שהם כל הזמן מחפשים לייעל, ולא מקבלים 'לא' כתשובה.

במהלך לימודיך בבצלאל עיצבת את סניפי מקדונלדס בישראל. איך היית מתאר את השוני בין אדריכלות בארץ ובארה'ב?
השוני העיקרי בחוויה הארכיטקטונית בישראל לעומת ארה'ב הוא בהיררכיה של קבלת ההחלטות בין תכנון לביצוע של בנין. בארה'ב האדריכל הוא הגורם המרכזי, שגם מתאם ושולט בתהליך האישורים והבנית מא'-ת'. האדריכל הוא מרכז הכובד בתכנון ובביצוע. בישראל התחושה שלי היתה, וזה גם מה שאני שומע - שמרכז הכובד נלקח מהאדריכל ועבר ליזמים ומנהלי פרויקטים. הרבה פעמים הצורך בפתרונות יצירתיים הוא גם בשלב הביצוע, וזה שהאדריכל לא מרכז את השלבים האלה, גורם להרבה מאוד פשרות שבסופו של דבר פוגעות בכולם.

מה אתה יכול לציין לטובה באדריכלות בישראל?
אחד הדברים האהובים עלי בעירוניות הישראלית הוא שהיא לא איבדה את הקשר בין המבנים לרחוב. הקסם של תל אביב למשל, הוא כשמסתכלים על המרפסות העירוניות שפונות לרחובות מגורים, שבמסגרתם העיר היא כמו איזושהי הצגה שאתה יכול לחוות כחלק מהדירה שלך. התחושה של לשבת במרפסת ולראות מה קורה - אנשים לא מבינים את משמעותה האדירה.

לעומת זאת הבניה הצפופה החדשה בעיר נראית כחיקוי של המגדלים הניו יורקים של השנים האחרונות - אנונימיים, מחופי זכוכית, שיכלו להיבנות בכל מקום אחר בעולם. אני מקווה ורוצה להאמין שגם בישראל נמצא דרכים חדשות להתמודד עם צפיפות עירונית, שלא תגרום לנו לאבד את האיכויות שיש לנו.


ODA-The Flynn - Albert Vecerka

הקמת המשרד העצמאי - תמיד היתה אפשרות ערטילאית בראש שלי להיות עצמאי אבל לא מעשית. ב- 2007 אני ואשתי גרנו בדירת סטודיו, בדיוק נולדה הבת השניה שלנו, ולעזוב משרה כמו שהיתה לי, במשרד גדול, נראה כמו הדבר הכי לא הגיוני לעשות. אבל ביום שבת אחד קראתי את הניו יורק טיימס, והיתה שם כתבת שער על דייויד אייג'ה - אדריכל מלונדון, סיפור חייו ואיך פתח משרד עצמאי. ברגע שסיימתי לקרוא קראתי לאשתי ואמרתי לה שהחלטתי לפתוח משרד. זה לקח חודשיים ומצאתי את עצמי במשרד קטנטן עם ארבעה אנשים שגייסתי מהמשרד הקודם, וקליינט אחד שהאמין בי ונתן לי מקדמה.

זה סיפור מעניין - היה לי קליינט טוב בחברה. כשהחלטתי לעזוב סיפרתי לו אישית, אמרתי לו שיש לי חדשות טובות וחדשות רעות. הרעות - אני לא חושב שאוכל לעבוד איתו יותר על פרויקטים גדולים. הטובות - שאני הופך לעצמאי. הוא אמר שחבל, כי יש לו פרויקט גדול שרצה להתחיל. אמרתי שעוד אין לי מחשבים, משרד, כסף לצוות. הוא שאל כמה כסף נראה לי שאני צריך כדי להתחיל - ועניתי שבסביבות 100,000 דולר. הוא הוציא פנקס צ'קים, נתן לי 150K, ואמר שמתחילים לעבוד עוד שבועיים. זה היה פרויקט של שחזור ותוספת על מדיסון סקוור פארק, שנקרא טוי בילדינג - 40,000 מ''ר, שלימים, ב- 2008, בנפילה של לימן ברדרס - היזם איבד את הפרויקט ומצאנו עצמנו במשרד עם 14 איש כשהפרויקט הכי גדול שלנו נעצר.

בתקופת המיתון הגדול שבין 2008-2010 כמעט ולא היו פרויקטים של בניה ותכנון. היה מאוד קשה, אבל למזלנו זכינו ב2 תחרויות מיוחדות, שאחת מהן היתה לתכנון דירה ענקית של 2000 מ''ר בפנטהאוז של מגדל טראמפ. העבודה שנמשכה 4 שנים החזיקה את המשרד בתקופה הקשה.


ODA-West Half, DC - Luxigon

תפיסה תכנונית
אני חושב שהארכיטקטורה מטרתה לשפר את חיי בני האדם על פני כדור הארץ. הגענו לעידן בו בני האדם לא מתאימים את עצמם לסביבה הטבעית, כי בכוחנו לשנות ולעצב את הסביבה בה אנחנו נמצאים. לכן יש מעגל במסגרתו אנו מעצבים את סביבתנו, ובתמורה הסביבה מעצבת אותנו בחזרה.

כלומר, האדריכלות מעצבת את מי שאנחנו נהיה כבני אדם - זו נקודת המוצא שלי כאדריכל. זה חשוב במיוחד בערים הצפופות של העולם, ולקחתי זאת כאתגר אישי למצוא דרכים חדשות לבנות בערים ולשמר את איכות החיים שלנו כבני אדם וכחברה.

באיזה פרויקט שלך אתה הכי גאה?
אחד הפרויקטים שאני הכי גאה בהם הוא פרויקט עירוב שימושים בשכונת בושוויק בברוקלין. זהו הפרויקט הכי גדול שנבנה שם ב- 40 השנים האחרונות. הוא כולל 1200 דירות, אזורי מסחר, פארק עירוני, ובחרנו לשבור שם את הנוסחה של 'סיטי בלוק ניו יורקי', ולבנות שכונה שיותר מדמה עיר אירופאית עתיקה, שמלאה בסמטאות וכיכרות שמתחברות כולן לפארק המרכזי, וכל החללים המשותפים לא סגורים בבניין אלא פתוחים לרחובות ולציבור הכללי. יצרנו סיטואציה שבה הפרויקט הענק הזה הוא בעצם פתוח לצורת חיים עירונית. הגג של שני הבלוקים מחובר בפארק שכולל מסלולי אופניים, בריכת שחייה ושדות של חקלאות עירונית. הפרויקט בבניה כעת וקיבל הרבה מאוד תגובות כי הוא ממש מהפכני מבחינת ההסתכלות שלו על בניה רוויה בניו יורק.


ODA_Melrose Courtyard and roof view_Bloomimages


ODA_Melrose Courtyard and roof view_Bloomimages

פרויקט החלומות
הייתי רוצה לתכנן מרכז רב תחומי גדול בישראל, באחת הערים הגדולות, שיכלול מגורים, תעשייה זעירה, מרחבים ציבוריים, מרכזי מסחר ותרבות. אני חושב שהרבה מהרעיונות שלי צמחו מישראל ושהיום אני יכול להחזיר איכויות שכרגע לא נמצאות בארץ בפרויקטים הגדולים. וחוץ מזה גם אסכים לתכנן את מוזיאון גוגנהיים הבא :]


ODA-West Half, DC - Luxigon

ספר על הפרויקט הכי מעניין שהתבקשת לתכנן
לפני מספר שנים קליינט ביקש ממני למצוא רעיונות מה אפשר לעשות עם מבנה חד קומתי שהיה מוסך לא פעיל למכוניות. הוא לא רצה להרוס או להשקיע הרבה כסף. חשבתי שיהיה מעניין לתכנן מאפייה עירונית, שימכרו בה בייגלס אמריקאים, ולעטוף את המבנה הקיים ב- 5000 מערוכים מעץ. מה שהיה מאוד מעניין הוא שכדי ליצור קשר בין המאפייה לשכונה, שיתפנו פעולה עם ארגון ללא מטרות רווח לילדים נזקקים בשכונה, והזמנו את השכנים לתרום כסף לארגון ובתמורה לחקוק את שמם על מערוך ולתלות אותו. כ- 2000 משפחות באו, חקקו את שמם, וזה הפך לחזית הבנין. זה גרם לתחושת שייכות כבר בהקמה. כולם רצו לדאוג להצלחת המאפייה, שהפכה בהמשך למסעדה ומקום אירועים ומפגש חברתי לכל השכונה, סביב המוסך הקטן הזה.

אני אוהב את הפרויקט הזה והוא חשוב לי כי זה בדיוק המקום בו העיצוב והארכיטקטורה יכולים לעצב מרקם סוציאלי של אנשים במקום מסוים, וזה הפרויקט הכי פשוט שאי פעם עשינו, אבל עד היום הוא אגדה. גם מבחינת ה- AIA [ארגון האדריכלים האמריקאי]- שעורך שם סיורים אחת לשנה. פשטות של רעיון וביצוע וקשר לקהילה.


Breadbox Café by Frank Oudeman

טיפ לאדריכל מתחיל:
בגלל המדיה החברתית נוצרה נגישות אינסופית שלנו לתמונות והדמיות של בניינים וארכיטקטורה. סטודנטים היום פותחים טלפון ונחשפים לאינסוף מגוון של הדמיות וצילומים של בניינים. השפע אמנם מעשיר את הדמיון, אבל מצד שני, יש לו נטייה להקטין את המקצוע לאלמנטים ויזואליים. היות והיום אני מעסיק המון אדריכלים צעירים מבתי הספר לאדריכלות הכי טובים בעולם, אני שם לב שיש הסתה של החשיבה האדריכלית ממקום של שיפור איכות החיים של בני אדם לרצון או דחף ליצור Imagery - דימויים צורניים.

אני מאוד ממליץ לאדריכלים צעירים לחשוב על הדברים הפשוטים והבסיסיים ביותר. להתרכז בהם, ולנצל את השפע הויזואלי שעוטף אותנו כהשראה ולא כמטרה. אני גם חושב שהרעיונות באדריכלות לא נולדים כשאתה נהיה אדריכל. הם נמצאים איתנו כל השנים בהן אנו גדלים. אני מציע לאדריכלים להיות קשובים לרעיונות של עצמם, לא להסתנוור, ולמצוא פתח או דרך לרעיונות שלהם לבוא לידי ביטוי. זה התהליך הכי קשה והכי מעניין בארכיטקטורה.

ממה אתה הכי נהנה במקצוע?
אני אוהב את כל המרכיבים של המקצוע - לא רק התכנון עצמו. אני אוהב לעבוד עם אנשים, ליצור קונצנזוס על ידי שכנוע מהנדסים, לקוחות ורשויות. אני אוהב את הבניה ואת הצד הטכני, ולהתמודד עם אתגרים כלכליים בפרויקטים גדולים. אני אוהב שהבנין הוא סיפור, שאנשים יכולים להתאהב בו ולהיות קשורים אליו. והכי אני אוהב לטייל בפרויקטים בנויים ולראות איך אנשים מאיישים אותם.