ראיון עם האדריכלית נילי פורטוגלי || ראיונות

''תהליך התכנון אצלי ממש מתבצע בשטח, אין מצב שאני מתכננת במשרד, ומביאה את התוצר לשטח. ההחלטות נעשות באופן פיזי במגרש. אני עומדת בשטח עם יתדות, וגירים, ובסיכומו של דבר הסקיצות הן תוצר של היתדות, והסימונים שנוצרו בשטח''....


האדריכלית נילי פורטוגלי

ספרי לנו על פרוייקט שאת אוהבת, ויכולה להתגאות בו?
מכל פרויקט אני מרוצה מסיבות אחרות. יש פרויקטים שהלקוחות נחמדים ויש כימיה. לדוגמא איזה בית שתכננתי בירושלים, עם לקוחות שאני מתכננת להם כבר בפעם שלישית הפכנו להיות מאד קרובים ומשלימים אחד את השני, וזה היה מאד מעניין לעבוד איתם בתור אנשים. פרויקט נוסף לדוגמא הוא- מרכז יום לקשישים- שעכשיו ימלאו 20 שנה להקמתו. מאד אהבתי אותו, ניסיתי לגרום לאנשים שמשתמשים בו להרגיש בבית. לדעתי ההצלחה הגדולה בפרויקט היא תחושת האנשים אשר גרים בו- זהו המפעל העיקרי. פרויקט נוסף הוא- מרכז למוסיקה בכיכר ביאליק בתל אביב- אנשים שמנגנים שם מספרים כי האווירה מאד נעימה להם. הקהל שיושב שם מרגיש מאד נעים. כל הדברים שעשיתי שם היו מתוכננים עד לפרט האחרון.
דוגמא נוספת : שכונת בתים בקיבוץ מעגן מיכאל. ניסיתי לפתח מודל חדש לערך השוויון. הרבה דברים השתנו בקיבוץ, ואני הצעתי ללכת על שינוי גם עם המגורים.
רצינו ליצור שכונה עם בתים לא זהים אלא תוצר של הסביבה עליה הם בנויים וגם לפי הצרכים האישיים של כל אחד ואחד מהאנשים שם.
אני מאמינה כי ברגע שנותנים לאנשים מקום שהוא באמת טבעי וזורם ולא מאולץ, אנשים אח'כ ימשיכו לתחזק את השכונה באותה צורה גם בלעדייך.
אני מאמינה בהצלחה של פרויקט לא בז'ורנאלים, אלא במציאות. כאשר אנשים מרגישים שם נעים וטוב ורוצים לחזור לשם- זוהי ההצלחה.

ספריה קהילתית ברמת גן

בואי נחזור אחורה לילדותך, היכן נולדת?
אני דור שביעי בארץ- המשפחה שלי מצפת, ואני מאמינה שיש לזה השפעה על האדריכלות שאני יוצרת.
למעשה גדלתי בחיפה, אבל הסתובבתי הרבה בצפת, אני מאד אוהבת את העיר הזו- הכל יפה שם.

במה עסקו הורייך?
אמא שלי התעסקה באומנות ותיאטרון. ואבא שלי- היה מהנדס בניין.
אני חושבת שבאיזשהו מקום האסטטיקה הרבה שהייתה בבית, השפיעה עליי ועל הכיוון שבחרתי בו.

רצית להיות אדריכלית מאז שאת זוכרת את עצמך?
אני זוכרת שרציתי להתעסק בארכיטקטורה כבר מתקופת התיכון ,זה היה ברור לי לגמרי. פשוט לא רציתי משהו אחר.

אחים אחיות, גם עוסקים בתחומי אומנות יצירה?
אחותי- ציירת ואמנית, ועוסקת בגרפיקה. גדלנו בבית שהייתה בו הרבה תרבות ואני משוכנעת שזה השפיעה עלינו.

ספריה מוסיקלית בית אריאלה בתל אביב

היכן למדת?
התחלתי את לימודיי בטכניון, אך לא מצאתי שם את מקומי- למדתי שם שנתיים ואח'כ המשכתי ב-AA באנגליה. סיימתי את לימודיי לפני 35 שנה.
לאחר שסיימתי ללמוד, חזרתי לארץ עבדתי כמה שנים, ונסעתי להמשיך את לימודיי בברקלי.
עשיתי לימודי תואר שני בארכיטקטורה ובודהיזם. ושם עבדתי עם 'כריסטופר אלכסנדר'- אדריכל, וחוקר.

איך הגעת לבודהיזם?
פעם ראשונה שהתוודעתי לנושא הייתה בברקלי. עם השנים הבנתי את החיבור שלי, הרי הגעתי מצפת- ויש הרבה מן המשותף.
אני מדברת על תפיסות הוליסטיות: עולם המדע, והדיאלוג החזק הקיים בין אנשי המדע לבין הבודהיזם. יש קשר מאד מובנה בין הנחות היסוד של הפילוסופיה הבודהיסטית להנחות המדעיות ומי שייסד את זה היה ה'דלהי למה'. בשנים האחרונות אני נוסעת הרבה לשמוע אותו, ומשתתפת בסמינרים שהוא עושה. אני באה משני מקומות שנפגשים ביחד, ברמה הלוגית, הפילוסופית.

איך המשכת כאשר חזרת לארץ?
לפני נסיעתי כמעט ולא עבדתי במשרדים פרטיים, לא מצאתי שם את מה שחיפשתי. עבדתי יותר בגופים ציבוריים.

מרכז המוזיקה והספריה בכיכר ביאליק בת'א - אודיטוריום

ותחילת הדרך הייתה קשה לך?
עבדתי במשרד השיכון, הייתה לי עצמאות. אחרי כמה שנים כשחזרתי מארה'ב פתחתי משרד פרטי משלי.
הבנתי שארכיטקטורה זה דבר חשוב, זה לא למרוח פרויקטים, ולקבל כסף. למדתי כי מאחורי כל ארכיטקטורה טובה והרמוניה יש אמת, וזה לא עובד באופן שרירותי.
כמו שמאחורי אוכל טוב, ומוסיקה טובה יש חוקים וצריך להגיע לאיזונים הנכונים גם באדריכלות זה כך. המבחן של אדריכלות טובה לדעתי הוא לאורך זמן, לאורך תקופה- מה קורה לבניין אחרי 10-20 שנה.אני מאמינה שיש מקומות שגם אם רואים אותם 100 פעמים הם לא נמאסים, זו ארכיטקטורה אמיתית בעיניי.
יש משהו שמשקף את האמת, ועושה תחושה של התרגשות ונעימות, וזה לא עובר עם הזמן, וזה לדעתי קשור לשיתוף שלנו במוח. לדוגמא צפת- אני חשבתי שאני אוהבת אותה כי גדלתי בה, ופתאום ראיתי כי אנשים מכל מיני מקומות בעולם מתרגשים כאשר הם מגיעים אליה, ויש משהו שחוצה תרבויות שמשותף לכולם וגורם לכולם להתרגש. כנראה שיש משהו משותף ועמוק לכל בני האדם למרות שאנחנו מתרבויות שונות.

מרכז המוזיקה והספריה בכיכר ביאליק בת'א

את מרצה בטכניון?
אני מרצה בטכניון קורס שנקרא 'יסודות ההרמוניה באדריכלות'. עבדתי שנים רבות בבצלאל ועברתי ללמד בטכניון.
לא המשכתי בבצלאל כי אני חושבת שבצלאל היום מבחינה פדגוגית לא תואם את מה שאני מאמינה בו.

ואיך היו הלימודים ב -AA ?
כשאני למדתי ב-AA זה היה בית ספר שניתן למצוא בו את הכל.
הוא היה בית ספר מאד פלורליסטי ורב גוני וכל אחד מצא לו את דרכו, ומה שהתחבר לאישיותו.

ובארץ כיום קיים כזה מוסד לדעתך?
בצלאל היה כזה מקום לפני כמה שנים, מקום של תרבות- הוא נתן כלים לחשיבה, וחשיבה ביקורתית. אני לא מאמינה בהוראה שבה הסטודנטים מקבלים דברים כמו שהם, הם צריכים לבדוק ולהתנסות בעצמם. וזה אחד הדברים המרכזיים שהדלהי למה אומר: שלב ראשון- לימוד. שלב שני- בדיקה, ולראות אם זה מתאים , עומד במבחן המציאות, התנסות וכו'.

בנין מגורים וחנויות בתל אביב

היום התלמידים שונים מפעם?
בעקבות זה שבתי הספר הם מאד חד ממדים [בעיניי] מגיעים אליי אנשים שסיימו לימודי אדריכלות והם כל כך לא יצירתיים, ללא מוטיבציה ליצירתיות וזה בעקבות החינוך שהם קבלו בבתי הספר. כל החינוך כל כך מנותק מהמציאות, אנשים מתייחסים לתכנון באופן מופשט מדיי.
צריך לתכנן ולראות איפה אתה נמצא, וכשלא חושבים על כל קיר איך הוא ייראה במציאות אז הקווים הופכים להיות סוג של ציור, במקום האדריכלות האמיתית.
זה לא שאין להם ניסיון, כי אדריכלים עם 30 שנות ניסיון גם עושים את הטעויות התכנוניות האלו.

ואיך אצלך עובד תהליך התכנון?
תהליך התכנון אצלי ממש מתבצע בשטח, אין מצב שאני מתכננת במשרד, ומביאה את התוצר לשטח.
ההחלטות נעשות באופן פיזי במגרש. אני עומדת בשטח עם יתדות, וגירים, ובסיכומו של דבר הסקיצות הן תוצר של היתדות, והסימונים שנוצרו בשטח.
זה לא עובד עם קונספט- רעיון.
דבר ראשון שאני מייצרת בפרויקט הוא- Pattern Language – שפה לכל פרויקט. אני חושבת מה הם הדברים שבני אדם היו רוצים שיהיה להם בפרויקט.
לדוגמא- מה ירצו לראות מהחלון, והיכן נמצא הנוף הכי יפה. אני בונה את כל השאלות, וכמובן גם נותנת את התשובות. וכאשר אני מגיעה אל השטח אני יודעת מה הן האיכויות שאיתן אני רוצה לעבוד. ההחלטות כמובן הן עד הפרטים הקטנים של פרט חלון, האם יהיה 10 ס'מ ימינה או שמאלה.

ציור של האדריכלית נילי פורטוגלי

את מתחילה לתכנן בעצם מהפרט?
לא ממש. אני חושבת גם על הפרטים, אבל יש לי את השאלות והתשובות שלי. בסופו של הדבר הפרויקט צומח מהשאלות והתשובות שאני שואלת ועונה.
אין אלטרנטיבות- יש אלטרנטיבה אחת שמתאימה למקום ספציפי. התהליך בשטח הוא מאד אינטואיטיבי, ושונה מעבודה במשרד על נייר.

ואצלך במשרד- איך מתנהלת העבודה?
כולם אדריכלים מנוסים, לעיתים אני מעסיקה גם סטודנטים . בד'כ המשרד מונה ארבעה עובדים.
המשרד הוא לא ניהול כח אדם, אני עושה את כל האדריכלות.
העובדים עוסקים יותר בשרטוט של מה שאני מתכננת. אני לא מאמינה שאפשר לחלק את העבודה כי זה תהליך אחד. אני עושה הכל מהתכנון הכללי ועד הפרט האחרון זה כמו ציור, לכן אי אפשר לחלק את העבודה.

עטיפת הספר שכתבה האדריכלית נילי פורטוגלי

ועל מחשב את עובדת?
אני לא מתכננת במחשב, אני מתכננת במציאות. המחשב הוא בפרוש לא כלי תכנוני לדעתי אלא רפידוגרף.
אם רוצים לראות איך הדברים נראים, צריך לעמוד בשטח ולהרגיש.
המדיה של המחשב היא אחרת מהמציאות, המציאות הרבה יותר מורכבת יש בה ריחות, קולות ואווירה והמחשב מאד פשטני ולא יכול להעביר את הדברים האלה.

עבודה, לימודי תואר שני הכל הסתדר עם חיי משפחה?
כשרוצים הכל מסתדר. כל דבר מפרה דבר אחר.
אני חושבת שיש דברים שעשיתי טוב יותר בזכות היותי אמא ובזכות הילדים. והייתי לגמרי אמא.

ילדייך עוסקים בתחומי יצירה?
הבת שלי אדריכלית, והבן סינולוג. מעולם לא כיוונתי אותם לאן ללכת, הם בחרו את דרכם בעצמם.

האם אי פעם התעוררו אצלך המחשבות על הבחירה באדריכלות?
אף פעם לא היו לי התלבטויות לגבי המקצוע. היום אני מחפשת דרכים אחרות, כי בא לי דברים אחרים.

בית מגורים פרטי בירושלים

ומשהו ששומר על הגחלת, על האהבה למקצוע?
אין לי כזה דבר. לדעתי או שיש לך את זה או שלא. כי בעצם זה מקצוע שעוברים בו הרבה תהליכי ייסורים למינם- בירוקרטיה, פקידות ועוד, מי שרוצה ממש להמשיך ולהאמין בזה פשוט עושה את זה.
פעם הייתי פחות בררנית בעבודה, והיום אני יותר בוחרת אם מי אני רוצה לעבוד ואם מי נעים לי יותר. אולי גם זה שהוצאתי את הספר ולוויתי את כל התהליך מתחילתו ועד סופו גרם לי להרגיש כך.
להוציא ספר זה כמו לידה, וזה שינה אצלי הרבה דברים. פתאום הרגשתי שאני מסוגלת לעשות הכל.
פתאום אמרתי לעצמי, אולי אני אעשה סרט בכלל......

בית פרטי בזכרון יעקב

ספרים את קוראת? לא הרבה, המדיה הפלסטית חזקה אצלי יותר.

ומגזינים של ארכיטקטורה? בשנים האחרונות הפסקתי אני קוראת בעיקר את 'הדלהי למה'

מוסיקה- אוהבת לשמוע הכל, מוסיקה טובה, ישראלית, אני מאד מגוונת.

קולנוע- את רואה? אני אוהבת לצפות בעיקר בסרטים מהמזרח שלא קורה בהם כלום. לקולנוע אני כמעט לא הולכת.

ואינטרנט, את גולשת?
האינטרנט בשבילי הוא רק לצורך אינפורמציה לא יותר מזה. התקשורת האלקטרונית פשוט מדהימה בעיניי- האינטרנט נתן נגישות למידע שלא היה קודם.

וחלומות לעתיד?
אין לי חלומות. אני חיה את היום יום. החיים מגלגלים אותך למקומות שאתה לא מאמין שתגיע אליהם. אני פועלת וחיה אם מה שאני מרגישה.


שכונת מגורים על הים