ראיון עם משרד הרשאגה שטרנברג אדריכלים || ראיונות

''... ההשראה שלנו מגיעה קודם כל מהקשבה ללקוח. אנו גאים בכך שלפרויקטים שלנו אין טביעת אצבע מזוהה. מזהים את הלקוח ולא אותנו, כי אנחנו כמו מסננת שמבטאת את רצונות הלקוח...'

ראיון עם משרד האדריכלים הרשאגה שטרנברג. האדריכלים עמית וגידו למדו אדריכלות בחו'ל, הכירו כשעבדו במשרד אדריכלים אחר ובשנת 2005 החליטו לפתוח משרד אדריכלים בשותפות. מאז הם עוסקים בעיקר בפרויקטים ציבוריים הקשורים בבריאות ורפואה. נפגשנו איתם במשרדם ברמת החייל לשמוע על השותפות, על פרויקטים מעניינים שלהם ועל אדריכלות בכלל.


אדריכלים גידו הרשאגה ועמית שטרנברג. צילום: שי אפשטיין

איך נפגשתם ומה הוביל אתכם לשותפות במשרד?
גידו: אני סיימתי את לימודי אדריכלות בשנת 1987 בבואנוס איירס. עליתי לארץ ב- 88' ועבדתי 15 שנה כשכיר. עמית סיים את לימודיו ב- 2001, ובשלב מסוים עבדנו יחד במשרד 'אורית וילינברג אדריכלים'. בהמשך יצאנו כל אחד לדרך עצמאית, ונפגשנו מתוך עומס של פרויקטים לשיתופי פעולה שונים. אחד הפרויקטים שביצענו יחד הזניק את הקריירה שלנו, זכינו בתחרות והחלטנו בעקבות זאת לפתוח משרד משותף. כשמתחילים שותפות לא באמת יודעים איך הדברים יתפתחו, אבל אנחנו ממש התחברנו, והזוגיות המקצועית בינינו הסתדרה טוב מאוד.


בניין ''הצל לבו של ילד'', תכנון: הרשאגה שטרנברג אדריכלים. צילום: שי אפשטיין

מהי חלוקת התפקידים ביניכם?
גידו: אין בינינו חלוקה ברורה.
עמית: את התכנון ואת הפגישות עם הלקוחות אנחנו תמיד עושים ביחד, ואז לוקחים כל אחד פרויקט ורצים איתו, כמובן תוך עזרה והתייעצות לאורך הדרך.

מדוע בחרתם במקצוע האדריכלות?
עמית: אני דיסלקטי ותמיד נמשכתי למקצועות אמנותיים. חיפשתי שילוב בין הפרקטי לאמנותי ומצאתי את האדריכלות.
גידו: עוד מילדות תמיד אמרתי שאני אדריכל - עוד בשלב שלא היה לי מושג מה זה אומר.

מהם מקורות ההשראה שלכם?
עמית: ההשראה היא בכל מקום ביומיום. הרבה פעמים ההשראה מגיעה בכלל מתוך שיחה בינינו או מול הלקוח. הפרויקטים שמתקבלים לאחר דו שיח עם הלקוח הם גם הרבה יותר עשירים.
גידו: ההשראה מגיעה קודם כל מהקשבה ללקוח. אני גאה בכך שלפרויקטים שלנו אין טביעת אצבע מזוהה. מזהים את הלקוח ולא אותנו, כי אנחנו כמו מסננת שמבטאת את רצונות הלקוח.

ספרו על פרויקט שאתם גאים בו במיוחד.
שנתיים אחרי שפתחנו את המשרד, פנו אלינו והציעו לנו להשתתף בתחרות לתכנון מכון הלב בחולון. זו היתה תחרות סגורה, שהשתתפו בה 10 משרדי אדריכלים. כמובן ששמחנו מאוד על ההזדמנות ובסופו של דבר זכינו בתחרות. זה היה הפרויקט שהזניק את המשרד שלנו.
אני מאמין שהסיבה שזכינו, למרות שהיינו משרד צעיר בתחרות מול משרדים ותיקים בהרבה, היא בגלל שהתחברנו מאוד למהות של העמותה ולחזון שלה.


בניין ''הצל לבו של ילד'', חלל הכניסה הציבורי, תכנון: הרשאגה שטרנברג אדריכלים. צילום: שי אפשטיין

הבניין נקרא ''הצל לבו של ילד'', והוא הוגדר כבית לאנשים וילדים ממדינות מתפתחות ברחבי העולם, שהגיעו לארץ על מנת לעבור ניתוחי לב מצילי חיים. אנחנו ניסינו לענות על השאלה מהו בית, גם בהקשר של הפערים התרבותיים בין המטופלים.
העמותה שהזמינה את הפרויקט ביקשה לקבל בנין ירוק וקל לתחזוקה, ואנחנו ניסינו ליצור מבנה שיטמע בסביבתו ולא ינקר עיניים. היה מורכב לתכנן בנין כזה בלב שכונת מגורים [קרית שרת בחולון], אשר איננה מהחזקות בעיר, אבל התכנון עבד טוב והיום יש שם אינטראקציה עם התושבים, התנדבות קהילתית ועוד.


בניין ''הצל לבו של ילד'', חזית רכה מעוגלת ומשולבת בזכוכיות צבעוניות, תכנון: הרשאגה שטרנברג אדריכלים. צילום: שי אפשטיין

הבנין, המתוכנן בצורת האות L, נפתח בחלקו האחורי לגינה ציבורית. לבנין 3 מפלסים, כאשר הרעיון היה ליצור בקומת הקרקע פונקציות ציבוריות ואזור משרדים עבור העמותה. בקומה הראשונה נמצאים החדרים לילדים ולמתנדבים ובקומה העליונה חדרים לילדים ואגף נפרד למגורי הרופאים המאותרים על ידי העמותה ומגיעים להתמחות והכשרה בבית החולים וולפסון.


בניין ''הצל לבו של ילד'', שימוש רב בצבעי יסוד, תכנון: הרשאגה שטרנברג אדריכלים. צילום: שי אפשטיין

ניסינו לשלב כמה שיותר מערכות חכמות חסכוניות בחשמל וברות קיימא. בזמן הבנייה טכנולוגיית שימוש במים אפורים עוד לא הייתה קיימת, אבל אנחנו עשינו כבר הכנה לתשתית כזו.

לחזיתות המבנה יש תפקידים שונים: לכיוון הרחוב הבנין משתלב ככל הניתן בשכונת המגורים ותריסי החלונות שמופעלים במנגנון מכני פשוט מאוד להפעלה מוסיפים דינמיות לחזית. החזית האחורית מנסה להיות רכה יותר, ולכן היא מעוגלת ומשולבת בזכוכיות צבעוניות. ניסינו לייצר קשר חזק ככל הניתן בין פנים לחוץ, כדי לרכך את החלל וגם משום שהילדים המתארחים בבניין נמצאים המון בחוץ.

רצינו שהפרויקט יהיה צבעוני, פשוט וקליל. הבנין מיועד לילדים ולכן ועשינו שימוש רב בצבעי יסוד, אבל גם לא רצינו שיהיה ילדותי מדי משום שהסביבה מיועדת גם למבוגרים המטפלים בהם.


בניין ''הצל לבו של ילד'', החזית לרחוב עם התריסים הדינמיים, תכנון: הרשאגה שטרנברג אדריכלים. צילום: שי אפשטיין

ספרו לנו על פרויקט מעניין שאתם עובדים עליו כרגע.
כשהיינו באמצע בניית פרויקט ''הצל לבו של ילד'', פנתה אלינו אותה עמותה וביקשה שנתכנן יחידת טיפול נמרץ בבי'ח וולפסון בשטח של 1,500 מ''ר. לצורך כך התבקשנו להרכיב צוות תכנון שמתמחה בבנייה בבתי חולים. כך הגענו לאדריכל ראלי גבריאלי, שהתחרה מולנו בתחרות של מכון הלב, וצבר ניסיון רב בתחום התכנוני הזה. נוצרה בינינו כימיה מעולה והתחלנו לעבוד יחד. זה היה בשנת 2010 ומאז הפרויקט נמצא בבנייה וגדל בינתיים לשטח של 8000 מ'ר!! שלב א' יושלם ב 2019.


יחידת טיפול נמרץ של עמותת ''הצל לבו של ילד'' בבית החולים וולפסון, עיצוב פנים: הרשאגה שטרנברג אדריכלים, אדריכלות: ראלי גבריאלי - יסקי מור סיוון אדריכלים. הדמיה: יסקי מור סיוון אדריכלים.

בנוסף אנחנו עובדים כרגע על שני פרויקטים באשקלון – האחד משלב אוטיסטים ונכים קשים במבנה אחד והשני הוא מעון יום לאנשים עם פיגור שכלי מעל גיל 21. כל אזור הדרום סובל מהזנחה בכל הקשור לצרכים האלה, במיוחד אחרי גיל ביה'ס.

גידו: בזמנו תכננתי במשרד את בית איזי שפירא ברעננה, שזה מקום שכולם באים לשם כדי ללמוד איך לתכנן מבנים כאלה. וככה בעצם ההורים הגיעו אלינו [הפרויקטים באשקלון]. זה דברים שמתגלגלים, ואז גם העירייה או הרווחה נותנים לנו את הפרויקטים.

מהו סוג העבודות המועדף עליכם במשרד?
עמית: אנחנו מנסים להוביל את המשרד לכיוון של מבני ציבור שיש להם השלכות על האוכלוסיה החלשה יותר. כל דבר הוא אדריכלות, אבל פרויקטים כאלה זה יותר לנפש - דברים שעושים טוב יותר על הלב.
גידו: מבחינתי מהות האדריכלות היא לתכנן משהו שישפר איכות חיים של אנשים למשך דורות. אמנם אלה פרויקטים שמתבצעים בקצב הרבה יותר איטי, בשלבים ותלויים בכספי תורמים, אבל הם יפים לנפש.


מעון יום לנכים קשים ואנשים על הרצף האוטיסטי באשקלון, תכנון: הרשאגה שטרנברג אדריכלים. הדמיה: Totem 3d Animation

שניכם למדתם בחו'ל, אתם מרגישים שיש הבדל ביחס לאדריכלות שם לעומת בארץ?
עמית: כשהחלטתי להתחיל בלימודים, המוסד היחיד בארץ שהעניק תואר באדריכלות היה הטכניון. מלבדו היה את 'הסדנא' – שהלומדים בה יכלו להשלים את לימודיהם לתואר בחו'ל. אז התחלתי ללמוד שם והמשכתי את הלימודים בלונדון – בגריניץ'. אני מרגיש שהיחס שם לאדריכלות שונה מאוד מהיחס בארץ. לאדריכל יש משקל רב בתכנון האורבני, בגישה לאנשים, בצורת ההסתכלות על החיים.
גידו: גם מבחינתי יש הבדל של יום ולילה ביחס לאדריכלות בארץ לעומת בארגנטינה. בארגנטינה הלימודים אקדמיים יותר ופחות מחוברים לפרקטיקה. בארץ יש יותר חופש, וזה גם מאוד שונה לתכנן במדינה צעירה לעומת מדינה עם היסטוריה אדריכלית של מאות שנים. אז כשהגעתי לארץ ההתאקלמות שלי היתה גם במישור המקצועי.

'
מעון יום לנכים קשים ואנשים על הרצף האוטיסטי באשקלון, מבט מבפנים, תכנון: הרשאגה שטרנברג אדריכלים. הדמיה: Totem 3d Animation

טיפ לאדריכלים מתחילים:
גידו: הרבה פעמים הקושי של אדריכלים צעירים הוא להבין שזה מקצוע מאוד יצירתי אבל שחלק גדול ממנו צריך להיות על הקרקע. זה מקצוע שהוא כל הזמן בניגודים. אנחנו משתדלים לא ללכת על פשוט, גם כשמדובר בפרויקטים ציבוריים, אבל כן לזכור להיות ריאליים. להביא סוג של יצירתיות שעדיין תוכל להיבנות כמו שהיא.

אנחנו משמשים גם כמשרד מאמן, מגייסים אדריכלים צעירים מיד אחרי הלימודים, ואני רואה שהרבה נשברים בדרך, פשוט כי היו להם פנטזיות מאוד גדולות והם מגיעים למשרדים שעוסקים בפרויקטים מאוד ארציים.
עמית: אני ממליץ תמיד ללכת עם הפנטזיות שלך ולנסות למכור אותן כמה שיותר, לא לעצור את עצמך. בשבילי יצירתיות היא שם המשחק: כל פרויקט הוא כמו חידה בשבילי או תשבץ שאני צריך להתעמק בו עד שאגיע לפתרון הסופי.