ראיון עם לימור רוזנר מוג'ה || ראיונות

''...ההעדפה שלי היא לבני אדם ולסיפור שלהם. הפרויקטים שלי לחלוטין לא ממחזרים את עצמי אלא מבטאים את הפרוגרמה שהלקוחות נותנים לי. אני מספרת סיפור לכל לקוח בנפרד ומתחקרת את מי שהולך לשהות שם, לפעמים גם את הלקוח של הלקוח. לפי זה אני מנסה להנפיק עולם שהוא שונה ואישי ...'

לימור רוזנר מוג'ה היא בעלת סטודיו על שמה העוסק באדריכלות, עיצוב פנים ועיצוב מוצר. בראיון אישי היא מספרת על דרכה בתחום העיצוב והבניה, על פרויקטים חדשים ואף משתפת אותנו בתובנות מנסיונה העשיר.


לימור רוזנר מוג'ה

איך הגעת לתחום האדריכלות ועיצוב הפנים?
הגעתי לתחום יחסית מאוחר כמקצוע שני. התחלתי ללמוד בסדנא לעיצוב ואדריכלות של פרנקל [אליעזר פרנקל]. אלו היו 4 שנים מאוד אינטנסיביות וממש נתפסתי במקצוע הזה.

בסוף הלימודים הפכתי מיד לעצמאית ופתחתי משרד. הפרויקט הראשון שעשיתי אשר הפך גם לכרטיס הביקור שלי היה שיפוץ הבית שלי. הפרויקט התפרסם ומאז התחילה לזרום עבודה.

איך הוקם המשרד?
בשנה הראשונה עבדתי מהבית, ולאחר מכן חלקתי חלל עם עוד אדריכל. אחרי שנתיים-שלוש פתחתי משרד משלי, וגם אז חלקתי חלל עם חבר שותף שהוא גרפיקאי. היינו ביחד 9 שנים במשרד ששיפצתי ברחוב סוטין 27 בתל אביב, עד שהבנין עבר פינוי בינוי. מה שמלווה את הקריירה שלי מההתחלה עד היום הוא שאני עושה הכל ולא ממוקדת בדבר אחד, אני עושה בתים, דירות, מסחרי וגם משרדים. אני כל הזמן שוחה בין העולמות וזה הדבר שהכי מעניין אותי.


פלורליס ראשון לציון. תכנון: לימור רוזנר מוג'ה. צילום: סטודיו פלורליס

אילו סוגי פרויקטים את מעדיפה ולמה?
ההעדפה שלי היא לבני אדם ולסיפור שלהם. הפרויקטים שלי לחלוטין לא ממחזרים את עצמי אלא מבטאים את הפרוגרמה שהלקוחות נותנים לי. אני מספרת סיפור לכל לקוח בנפרד ומתחקרת את מי שהולך לשהות שם, לפעמים גם את הלקוח של הלקוח. לפי זה אני מנסה להנפיק עולם שהוא שונה ואישי.
הדבר שהכי מושך אותי במקצוע זה להמציא כל פעם עולם חדש, ובפרויקטים מסחריים זה מאוד נראה לעין מפני שאני ממציאה ועושה עיצוב מוצר גם למוצרים של הלקוחות, לדוגמא: יין, שמן, בגד, מברגה וכו'. לעיתים אני גם ממציאה גם את דרך התליה של המוצרים.

אני מאוד לומדת את האנשים ומשחררת מבחינת הטעם האישי שלי. למשל אם הלקוח מבקש משהו שהוא מאוד לא לטעמי מבחינת צבעים וחומרים, אני מבררת היטב שזה ממש מה שהוא רוצה ושהוא יהיה מסוגל לחיות איתו עוד שנים, ואז נותנת לו את מה שהוא מבקש. הדבר שהכי חשוב לי ושאני לא מתפשרת עליו הוא הסירקולציה של המבנה, החללים, מפני שזה החלק החשוב במקצוע שלי - להבין את החלל כשהוא עוד על הנייר.

בנוסף אני יודעת גם לתת מענה כאשר אין לאנשים טעם אישי משלהם, מבררת היטב מה הם צריכים ואוהבים ומכוונת אותם. במקרה הזה אני עוזרת, מלווה וקובעת יותר. הצרכים של האנשים משתנים עם השנים, העיצוב חשוף היום יותר ואנשים יודעים מה הם רוצים ואוהבים.


מבט לסלון, דירת גג בתל אביב. תכנון: לימור רוזנר מוג'ה. צילום: שי אדם


מבט למטבח, דירת גג בתל אביב. תכנון: לימור רוזנר מוג'ה. צילום: שי אדם

מה נותן לך השראה?
הרבה מאוד קולנוע ואמנות: אני מקפידה ממש מתחילת דרכי בתחום לא לקנות ספרי עיצוב, לא להיכנס לפינטרסט [אתר שיתוף תמונות] ולא לקרוא כתבות על עיצוב. זה לא תמיד מצליח לי כי הרבה אנשים רוצים עיצובים טרנדיים או משהו שראו אצל אחרים. אני מנסה עדיין תמיד למשוך אותם לכיוון שבו יהיו יחודיים ואישיים.
אני רואה המון קולנוע דוקומנטרי – צופה בחיים של אנשים אחרים ומקבלת השראה אסוציאטיבית.

אני מנסה גם לנסוע הרבה בעולם. מקום שמאוד התחברתי אליו הוא יפן, לשם אסע בקרוב בפעם השלישית, והחלטתי שאקפיד לנסוע לשם כל 5 שנים ולראות חלק אחר של המדינה.
בנוסף אני מחוברת מאוד לאיטליה מכיוון שאני נשואה לאדם איטלקי, לכן יוצא שאני נוסעת גם לשם המון.


''לחמים'', רחוב החשמונאים תל אביב. תכנון: לימור רוזנר מוג'ה. צילום: עמית גירון

ספרי על פרויקט מעניין שאת עובדת עליו כרגע.
אני כרגע בעבודה על אולם תצוגה ל- Yamaha, זה משהו חדש לי – רמקולים וטלויזיות. יש פרויקטים שהם מאתגרים יותר ואני מתבקשת לעשות משהו שלא עשיתי קודם, וזה תמיד מרגש אותי.
אני חושבת הרבה על דרכים חדשות לתלות טלויזיות למשל, אני לומדת לעומק איך תהיה האווירה בחלל שהוא ''בית חכם'' מבחינת חושי הראיה והשמיעה. האתגר הוא לייצר עולם של החברה הספציפית הזאת, במיקום הספציפי הזה.


בית במושב מזור. תכנון: לימור רוזנר מוג'ה. צילום: שי אדם

יש לך פרספקטיבה על המקצוע לאורך השנים?
שזה אף פעם לא נגמר, כל פעם מחדש יש משהו שמפתיע אותי: חיבורים, מחברים, כל הפרטים הקטנים נלמדים שוב ושוב כל הזמן. כמו כן, מי שנותן אמון – מרוויח, ומי שחושב שכל הזמן ''דופקים אותו'' – מפסיד.
אני מנסה ומשתדלת לעבוד עם אותם בעלי מקצוע: יש לי מעגל של אנשי מקצוע טובים מסביבי ובזכותם אני ישנה טוב בלילה. אני עובדת עם הנגר רונן לנגליב כבר 20 שנה, ואנחנו כבר כמעט ולא צריכים לדבר מרוב שהוא מכיר אותי. אנחנו צוות ומשלימים אחד את השניה – הוא מהצד הטכני ואני מהעיצובי.


החלל הציבורי, בית במושב מזור. תכנון: לימור רוזנר מוג'ה. צילום: שי אדם

יש לך תובנות נוספות מתוך נסיונך?
יש לי תובנות על זוגות שקונים בית ביחד או משפצים – שכל אחד יקח תפקיד אחר [למשל אחד אחראי על הקניות או הבחירות והשני על חלק אחר לגמרי בעבודה] ואז צריך לשחרר את בן הזוג השני עד הסוף. אף זוג לא יכול לעשות הכל הכל ביחד.
מעניינת אותי תמיד נקודת המבט האנושית וקנה המידה האנושי: כל חלל שאכנס אליו אשאל איפה הוא נמצא [בתל אביב, כרמיאל או טבריה למשל], אחשוב על כל האזור כולו. אם זה עסק אז אני בודקת מהי נקודת המבט שלי בתור אדם שצועד ברחוב, מה הוא קולט, מי מקבל את פניו. גם בבית: מהו הצעד הראשון שלך, איפה אתם זורקים את המפתח, הפרטים הכי פרקטים.

איך את רואה את העתיד שלך ושל המשרד?
הייתי מאוד שמחה לעזור לאנשים להחליט על החלל [הבית או העסק שלהם] לפני שהם קונים או שוכרים אותו. אנשים הרבה פעמים לא מבינים מה הם קונים ואני חושבת שהייתי מצילה ככה הרבה מאוד חללים. הייתי שמחה לפתוח ערוץ כזה ולהכין לאנשים אופציות לפני הקניה או ההשכרה.

באופן כללי השלב האהוב עליי הוא האופציות – אני נותנת מינימום 3 אופציות שונות לגמרי עם חשיבה אחרת על החלל. אני משתעשעת עם זה, מפצחת את החלל וזה מאוד כיף.


פרט מתוך הכניסה, בית במושב מזור. תכנון: לימור רוזנר מוג'ה. צילום: שי אדם

תוכלי לתת טיפים לאדריכל או המעצב הצעיר?
לטעות זה חלק מהמקצוע. זה מאוד חשוב לדעת להגיד ללקוח: ''טעיתי, סליחה'' במקום להתווכח ולשמור על האגו. יש המון טעויות במקצוע ויש אנשים שלוקחים את זה מאוד קשה מפני שזה כל כספם.
הייתי מציעה גם לחפש תמיד את האתגר ולא להעתיק את מה שכולם עושים. אני חושבת שזה יוביל לדרך מקצועית ארוכה ומעניינת. יש כאלה שהתמחו במשהו מסויים ואז הם נתקעו מפני שהיו מתוייגים. כל הזמן צריך לזוז ולא להתקע. כמעט כל מאפייה חדשה שנפתחת פונה אלי וזה מצחיק אותי כי אני לא רואה הבדל בין למכור לחם או בגד. אנשים מאוד אוהבים לתייג וצריך להיזהר מזה. זה מאוד טרנדי ומחר מישהו אחר יעשה את זה.
כדאי גם תמיד להתייעץ, אף אחד לא יודע הכל.

עצה אחרונה לצעירים היא: אל תתאהבו בעיצוב, ההתאהבות מאוד סוגרת. אתם צריכים לחשוב שכל מה שמציעים מספק אותנו. אם אני לא מסופקת מהדרישות שלי ושל הלקוח אני לא אנוח עד שאהיה מרוצה.


''אוליה''. תכנון: לימור רוזנר מוג'ה. צילום: עמית גירון

עד כמה את מסופקת מהעבודה? [1-10]
לרוב אני 9-10. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ולא הייתי מחליפה אותה. אם יש לקוחות נותני אמון זה הכי חשוב מבחינתי. גם המפגש עם האנשים, החומר והאתגרים הופך את המקצוע לכיף, למגוון, ולא הייתי מוותרת עליו לעולם.

אני מלמדת בשנקר כבר 4 שנים במחלקה לעיצוב פנים ומרחב. זה עולם חדש שנפתח בפני ואני מאוד משתדלת להעביר לסטודנטים את הידע והנסיון שלי.

איפה עומדים כיום האדריכלות והעיצוב בישראל ביחס לשאר העולם?
יש בישראל משהו מאוד משוחרר ויש כאן אפשרות גם להשתעשע. עבדתי בהרבה מקומות בעולם [עיצבתי את ''לחמים'' בניו יורק ודירות בונציה ולונדון. אני עובדת גם עם לקוחות זרים כאן] ויכולה להגיד שהעיצוב כאן לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, וזה נחמד. שמתי לב לדברים דומים גם בספרד ובפורטוגל: העיצוב לא שמרני, מרגישים את השעשוע שמבדיל אותנו ואותם מהרבה מקומות אחרים.

>>>לעמוד של לימור רוזנר מוג'ה במדריך אנשי המקצוע של ארכיג'וב<<<