ראיון עם מעצב החללית ''בראשית'' אלכס פדואה || ראיונות

''...תפקיד המעצב הוא לבוא במקום המילים ובמקום הטקסטים. אם אני צריך לעמוד ליד משהו ולהסביר לך במילים מה את רואה וכמה זה מתוחכם אז המשימה שלי נכשלה. אחת ממטרות העיצוב היא להעביר את המסרים בצורה לא מילולית. לכן בעיני העיצוב עושה צדק עם הפרויקט...'

בחודש פברואר השנה שוגרה החללית הישראלית הראשונה המתוכננת לנחות על הירח. את החללית ''בראשית'' עיצבו בסטודיו פדואה בעבודה צמודה עם צוות תכנון של מהנדסים ויזמים, צעירים ושאפתנים, אשר הפכו אותה לחללית הראשונה ששוגרה לירח כפרויקט שאינו ממשלתי.
שוחחנו עם המעצב התעשייתי אלכס פדואה על תהליך העבודה על הפרויקט היחודי הזה. פדואה הינו מעצב מנוסה, פרופסור במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר ואף עמד בראשה בעבר.


המעצב אלכס פדואה. צילום: אסף עיני

איך הגיעו אליכם עם פרויקט עיצוב החללית? האם היה מכרז?
לפני כ-8 שנים קיבלנו טלפון משלושה בחורים צעירים בשם יונתן ויינטראוב, כפיר דמרי ויריב בש. נסענו למשרדון קטן בנמל תל אביב, שם הם הראו לנו הדמייה של משהו שנראה כמו דוד שמש או חבית עם שלוש רגליים. הם הסבירו לנו שהתחרות נקראת גוגל לונאר אקס פרייז, תחרות בינלאומית בה המשתתפים לא יכולים להיות ארגונים כמו נאס''א או רפאל. המטרה היתה לבחור צוות שיצליח לשגר חללית לא מאויישת ולהנחית אותה בשלום, להסיע אותה 500 מטרים ולשלוח תמונות מהירח. הזוכה עתיד היה לקבל 20 מליון דולר.

בהתחלה היו כ-30 צוותים מכל העולם. שלושת החברה האלה התקבלו כי היה להם פתרון מאוד יצירתי לבעיית המשקל [כל מה שרוצים לשלוח לירח צריך להיות קל – כל גרם משפיע]. רוב הצוותים האחרים עשו את הדבר הצפוי כמו שכולנו ראינו בסרטים של חללית עם כלי רכב שיוצא מהבטן שלה ונוסע. הצוות כאן הבין שזה ייסבך ולכן אמרו: אולי החללית עצמה תקפץ? בלי גלגלים ובלי כלום? כך למעשה יכלו לשמור על כללי התחרות ולפתור את בעיית המשקל, וזה התקבל.


''בראשית'' בהדמיית נחיתה על הירח. עיצוב: פדואה דיזיין. הדמיה: גלעד דוידי

איך ניגשתם לעיצוב? מה היה הבריף?
הם חזרו אלינו אחרי שמאוד התקדמו. הם באו ואמרו שיש להם סיכוי להגיע ומישהו אמר להם שזה נראה מיושן ומשעמם וצריך לעצב את זה. התלהבנו וזה נראה לנו דמיוני אבל הם נראו לנו מאוד אינטיליגנטים ונחושים. בהתחלה גם חשבנו שזה נורא קל – אין אנשים אז מה הבעיה? מהר מאוד למדנו שיש המון אילוצים טכניים פיסיקליים עם הפרשי טמפרטורות מאוד דרמטיים, חלקיקים שתוקפים את החללית ועוד בעיות.

שלוש שנים אחרי, ב-2015, הם חזרו אלינו עם שרטוטים ואמרו שפתרו את רוב הבעיות המשמעותיות, התחרות הצטמצמה ויש להם חוזה שיגור לעוד שנתיים אצל אילון מאסק. הם הסבירו כי יש להם מעט מאוד זמן והסבירו על כל האילוצים שוב – ארבע רגליים מתקפלות, מיכלי חמצן, פאנלים סולריים, אי אפשר להוסיף, לגרוע או לעטוף כלום.
שוב התלהבנו, עשינו עבודה מאוד מהירה ובנינו להם הכל מאפס, כולל הדמיות תלת מימד. הפרויקט המשיך קדימה, הגענו בזמן עם דגם וקיבלנו חשיפה בטלויזיה והרבה מאוד פידבקים.

כל זה היה לפני 4 שנים ועכשיו אנחנו מחזיקים אצבעות כי התמרון המשמעותי המסוכן אמור לקרות ממש בימים אלו. להגיע ולהתקרב בכלל לירח זה ממש לא פשוט. אפילו הרוסים באחד השילוחים שלהם לשם ממש פספסו אותו. גם לנחות נחיתה רכה זה ממש לא פשוט.

ולמה אי אפשר לשלוט מכדור הארץ על התמרונים?
המרחק הוא כ- 400,000 ק''מ, ולאור לוקח שניה להגיע לשם ושניה לחזור. אם רוצים לשלוט מרחוק – כל פעולה תיקח שתי שניות וזה יותר מדי זמן בשביל המהירות שבה נוסעת החללית.
''בראשית'' - החללית הראשונה שיצאה לירח בפרויקט שאינו ממשלתי. עיצוב: פדואה דיזיין. הדמיה: גלעד דוידי


אילוצים טכניים פיסיקליים ובעיות רבות שנפתרו בעיצוב. עיצוב: פדואה דיזיין. הדמיה: גלעד דוידי

כמה אנשים היו בצוות העיצוב והתכנון של החללית?
מהסטודיו שלי היינו דוידי גלעד ואני, יחד עם שלושת המתכננים כמובן. יש הרבה מאוד אומץ וחוצפה בתכנון הפרויקט הזה, במובן שצוות התכנון ויתר על הרבה דברים שחברות ענק לא העזו לוותר עליהם. לכל רכיב צריכות להיות מערכות גיבוי רבות, כך שאם משהו מתקלקל תהיה מערכת שמגבה אותו. הם נאלצו להיות מינימליים מאוד כדי להצליח להכנס לתקציב – הזעום במונחים של פרויקטים לחלל – של 100 מיליון דולר.
צוות התכנון ויתר על הרבה דברים שחברות ענק לא העזו לוותר עליהם. עיצוב: פדואה דיזיין. הדמיה: גלעד דוידי
צוות התכנון ויתר על הרבה דברים שחברות ענק לא העזו לוותר עליהם. עיצוב: פדואה דיזיין. הדמיה: גלעד דוידי

האם הרגשתם אחריות גדולה על הצלחת פרויקט השיגור?
הרגשנו בעיקר התלהבות, המהנדסים היו אמונים על הטכניקה והסבירו לנו את כל מה שצריך לעשות. המשימה שלנו היתה בצורה מסויימת עשיית צדק – החללית היא פרי מחשבה של אנשים מאוד חכמים, ומה שקיבלנו בשרטוטים לא נראה כזה. זה היה נראה מאוד טכני, לא מזמין, לא מעניין. בטח לא משדר את כל התשדורות שדבר כזה צריך לשדר. תפקיד המעצב הוא לבוא במקום המילים ובמקום הטקסטים. אם אני צריך לעמוד ליד משהו ולהסביר לך במילים מה את רואה וכמה זה מתוחכם אז המשימה שלי נכשלה. אחת ממטרות העיצוב היא להעביר את המסרים בצורה לא מילולית. לכן בעיני העיצוב עושה צדק עם הפרויקט.

צוות התכנון ויתר על הרבה דברים שחברות ענק לא העזו לוותר עליהם. עיצוב: פדואה דיזיין. הדמיה: גלעד דוידי

מה הייתם משנים אם הייתם מתחילים היום?
הכל תלוי אם היו הגדרות שונות. היה לחץ מטורף ולמרות מה שחושבים, זה לא קל לעצב חללית בפחות משבועיים. היו הרבה אילוצים טכניים ולכן קשה להגיד. אם היו נותנים לי חופש – ברור לי לגמרי שהחזית היתה נועזת ועתידנית. אם הייתי צריך עכשיו לעצב לדוגמא חללית לסרט מדע בדיוני, מבטיח לך שצורת החללית היתה עוצרת נשימה. אנחנו יצרנו את החללית בתוך עולם החלל הקיים, עם האילוצים הפיזיקליים והנראות שכולנו רגילים לראות.
אני גאה דווקא במקומות שצריך לעבוד לפי החוקים, ולהוציא את התוצאה הטובה ביותר בתוך חוקי המשחק. זה מבדיל את העיצוב מעולם האמנות למשל, בו יש הרבה יותר חופש.


תקציב זעום במונחים של פרויקטים לחלל של 100 מליון דולר. עיצוב: פדואה דיזיין. הדמיה: גלעד דוידי

האם הסטודיו ממשיך לשתף פעולה עם חברת SpaceIL?
אני מקווה מאוד שנמשיך, אנחנו בקשר איתם. הצוות שלהם יוצא מהכלל בכל עניין ואופן: כבני אדם, יוצאי דופן בחכמה, בהתלהבות, באמונה ובפרגון. הם הבינו מה אנחנו עושים, הצטרפו ותמכו. הם יודעים להביע תודה בכל כך הרבה צורות נדיבות. יחד איתם פיתחנו רגש ואמוציות כל כך חזקות ואנושיות לעצם כל כך קטן שנוסע לו לבד בחושך עכשיו, בקור ובין כל כך הרבה כוכבים, ואנחנו כולנו מתפללים שיגיע בשלום.

האם היו הנחיות הקשורות לעיצוב שהגיעו מלמעלה [משרד החלל לדוגמא]?
בהמשך הפרויקט עבדנו עם התעשייה האווירית, אבל הצוות עצמו היה לא יותר מ- 5-7 אנשים בכל פעם. העבודה הטכנית זרמה, אבל כשהגיעו התרומות מכל הארגונים השונים היינו צריכים להתחיל לסדר את הלוגואים והטקסטים על גבי החללית. היתה משמעות למיקום של כל לוגו. חוץ מזה לא היו בכלל הנחיות עיצוביות מלמעלה.


לעצב חללית בפחות משבועיים. עיצוב: פדואה דיזיין. הדמיה: גלעד דוידי

באילו עוד פרויקטים עוסק בד''כ הסטודיו?
הסטודיו עוסק במנעד רחב של פרויקטים: כלי רכב – אוטובוס, רכב צבאי, רחפן לפעולות אקסטרים; מכשירים רפואיים, חדרי ניתוח, ריהוט, מוצרים לתינוקות; אין דבר שהתעשייה מייצרת ואנחנו לא מעצבים.


חשיפת דגם החללית בטקס הכרזת חוזה השיגור בבית הנשיא בירושלים, אוקטובר 2015. מימין לשמאל: יריב בש, ערן פריבמן, השר אקוניס, הנשיא ריבלין, יהונתן ויינטראוב וכפיר דמרי. צילום: אלון הדר [CC BY-SA 4.0 [https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0]]


CAMI - רחפן לפעולות אקסטרים. עיצוב: פדואה דיזיין. הדמיה: יקיר בוארון

רחפן לפעולות אקסטרים. עיצוב: פדואה דיזיין. הדמיה: יקיר בוארון

ניהלת את מחלקת עיצוב תעשייתי בשנקר שנים רבות. האם יש שינוי כיום בלימודים מבחינת התכנים?
כל הכלים השתנו. אני מניח שהעולם גם נעשה יותר זמין כיום. אם בעבר היתה איזושהי סטיגמה שכל מעצב חייב לדעת לרשום ולצייר טוב – היום זה כלי לא הכרחי. מבינים שיש הרבה יותר פרופילים של אנשים שונים. התחום כל כך רחב ומגוון שיש הרבה גישות שונות.
העולם משתנה וההבנה שלנו משתנה, לכן מן הסתם גם התכנים משתנים, למרות שאני מקווה שיש גם הרבה דברים טובים שאנחנו גם מצליחים לשמור עליהם.

האם קל למצוא עובדים בתחום בארץ?
קל למצוא עובדים טובים אבל קשה יותר למצוא עובדים מצויינים. יש אנשים מוכשרים מאוד בארץ. אנחנו סטודיו קטן, ועובדים אצלי רק בוגרי שנקר. משהו בהכשרה של ארבע השנים שם שונה, הרמה יוצאת דופן.

האם כדאי לשלב לימודי עיצוב תעשייתי עם נושאים אחרים?
אני בדעה שהכל יכול לעזור – אם נסעת בעולם במקומות מעניינים, אם קראת משהו מעניין, אם למדת לאפות עוגות, אם עברת אי אילו הרפתקאות – זה בעיקר מי שאתה ולא מה שאתה לומד. אם למדת משהו זה מראה על סקרנות.
אני חושב שלמעצב/ת חשוב שיהיו רוחב אופקים, גיוון מולטידיסציפלינרי, התנסויות רבות. אתה לא יכול להיות גם מעצב, זה משהו טוטאלי, אתה מעצב 26 שעות ביממה. זה מצב הוויה.