איים ביטחוניים, מאת: אדר' נוף נילי שטרן ביבר || מאמרי דעה

הייתכן שילוב בין קרקעות המוגדרות כביטחוניות לבין שימושים אזרחיים?

כ- 46% מקרקעות ישראל שייכות למשרד הביטחון וצה'ל. חלק גדול משטחי אימונים אלה נמצאים בשמורות טבע ואזורים המוגדרים כבתי גידול רגישים ברמה גבוהה.
מאמר זה יעסוק במשאב ההולך ומצטמצם של השטחים הפתוחים במדינת ישראל תוך שמירה על מאזן עדין בין מצב ביטחוני לאומי הדורש שטחים נרחבים צבאיים למטרות הכשרה לעומת הצורך ההולך וגובר לשטחים ציבוריים פתוחים. בנוסף, מאמר זה ייתן סקירה קצרה על בדיקת ההיתכנות להטמיע שיטה לניהול שטחי אימונים המשלבים שימושים אזרחיים וצבאיים שנערכה במסגרת פרויקט הגמר שלי שהוצג בביאנלה הבינלאומית לאדריכלות נוף מטעם הטכניון, בברצלונה בשנת 2010.


מפות – 'ארץ בחאקי – קרקע וביטחון בישראל' // עמירם אורן ורפי רגב, אתר המשרד להגנת הסביבה

ניתן לדבר רבות על השפעות הפעילות הצבאית בשטחים הפתוחים לשלילה ולחיוב. באופן טבעי, מרבית החשיפה התקשורתית שמקבל העניין עוסקת בהשפעות השליליות שיש לצבא על השטחים הפתוחים. אימונים צבאיים מטבעם עושים שימוש באש חיה וכתוצאה מכך נגרמות שריפות בקנה מידה גדול, רעש, זיהום של מי תהום ופסולת. אין ספק כי הצבא אחראי על גרימת נזקים קשים ואף ארוכי טווח לשטחי האימונים. אולם, למרבית הפלא, ישנן גם השפעות חיוביות ובלתי מבוטלות מעצם הימצאותו של הצבא בשטחי האימונים. מכיוון שקרקעות אלו מוגדרות סגורות לאזרחים [מלבד שטחים בהם מותרת כניסת אזרחים בתיאום מראש מול גורמים צבאיים] ואף לעיתים מגודרות, נמנעת כניסה של גורמים עבריינים ושימוש יתר ללא בקרה. למעשה, כתוצאה מהיותם 'איים צבאיים' סגורים ישנה אפשרות לשמר בהם אתרים ארכיאולוגיים לדורות הבאים, לטפח בתי גידול ייחודיים ללא הפרעה, למנוע את הפיכת הקרקעות לחצרות אחוריות מלאות בפסולת תעשייתית והחשוב מכל, לשמר את משאב השטחים הפתוחים ההולך ומתמעט.
השאלה הנשאלת היא, כיצד אנו עושים שימוש מושכל והוגן במשאב זה לטובת הציבור והצבא?

בעולם קיימים מנגנוני ניהול שטחי אימונים בשילוב גורמים אזרחיים בכדי ליצור מצב בו השטחים הללו מותאמים לפעילות אזרחית וצבאית. מודלים אלו נקראים [MTA Management [military training area ומטרתם להפוך שטחי אימונים לנגישים לציבור מבלי להתפשר על מוכנות צבאיות ובשיתוף פעולה מלא צבאי ואזרחי. דוגמה מצוינת לשטח אש כזה הוא Otterburn Training Area באנגליה, בו נעשה תכנון קפדני המשלב מסלולי טיול לאזרחים לצד שטח אימונים פעיל תוך שמירה על אמצעי בטיחות מחמירים.

את הקרקעות הביטחוניות ניתן לסווג לשלושה סוגים – קרקע אימונים יבשה – ללא ירי חי, קרקע אימונים רטובה – ירי באמצעי לחימה שונים וקרקע ביטחונית סגורה. למטרת בדיקת ההיתכנות נבחר שטח אש רטוב בו יש שימוש בירי נשק קל בלבד.

שטח אש אליקים, הנמצא בשיפוליו הדרום מערביים של רכס הכרמל, נבחר להיות האבטיפוס לבחינת השיטה וזאת בשל השילוב הייחודי שלו בין מערכות אקולוגיות וארכיאולוגיות וחשיבותו הצבאית.

שטח אש אליקים חולק לארבעה אזורי גישה; כל אזור תוחם לשימושים ומשתמשים שונים. השטח שנצבע באדום סווג עבור שימוש צבאי בלעדי וזאת בשל מגבלות בטיחות מחמירות וירי באש חיה. השטחים שנצבעו בירוק בהיר סווגו כרצועות אקולוגיות סגורות לכל המשתמשים וזאת בכדי לשמור על המגוון האקולוגי המצוי בהן ולשמש כמשפכי ביטחון נוספים ללא גישה. מיקום הרצועות האקולוגיות הותאם למבנה הטופוגרפי של שטח האש והן מוקמו בוואדיות שהן דרך נוספת להגן על האזרחים השוהים בשטח ובמסלולים [כפי שמודגם בחתך]. האזור שנצבע בכתום סווג כאזור המותנה לגישה אזרחית בתאום מול מנהלת שטח אש אליקים שתורכב מגורמים צבאיים ואזרחיים. השטחים שסומנו בירוק כהה מסווגים כאזורים בהן קיימת גישה אזרחית חופשית ללא תיאום מוקדם.

בנוסף, במסגרת השטחים הפתוחים לאזרחים תוכננו ארבעה שבילים גדולים להולכי רגל ורוכבי אופניים. בכדי לשמור על רמת התמצאות גבוהה בשטח, תוכננה שיטת סימון המתבססת על שיטת סימון השבילים הקיימת [כמפורט בתמונה למטה] ודרכי סימון נוספות העונות של צרכיו המיוחדים של השטח. אמצעי סימון נוסף שפותח עבור השיטה נלקח בהשראת קוביות הבטון הפזורות בכניסה לשטחי אש. הגביון שנבחר סומן בצבעים זוהרים בחושך ובמפת האתר לכל אורך המסלול.

לסיכום, תמונת המצב עבור השטחים הפתוחים בישראל של 2012 עגומה. ישנו דיסונאנס אדיר בין בעלי אינטרסים וכרישי נדל'ן מול גופים ירוקים, וצרכי צבא מול צרכים אזרחיים, אקולוגיים, ארכיאולוגיים ועוד. מסתמן כי עתודת השטחים הפתוחים האחרונה בהחלט במדינת ישראל היא שטחי אימונים שלה - היכן שתוכניות המתאר הארצי נכשלות בהגנה על השטחים הפתוחים שלנו, דווקא נוכחות צבאית עוזרת. לנו בתור מתכננים יש את היכולת להנגיש שטחים כאלו לציבור מבלי להתפשר על מוכנות צבאית. ניתן רק לקוות שניתן יהיה לגייס את כל הגופים הנוגעים בעניין ולחולל שינוי.

נילי שטרן ביבר // אדריכלית נוף בוגרת הטכניון וסטודנטית לתואר שני בניהול העיצוב, עיצוב תעשייתי בבצלאל.
כיום שותפה במשרד עצמאי 'סטודיו בונות' המתמחה בתכנון אדריכלי, פנים וחוץ. מלמדת במכינה לאדריכלות ועיצוב בארכיג'וב.