אמנות מחלחלת כמו מים - אמנות קהילתית בנגב - מימון המונים לספר
|| מדיה
אמנות
מחלחלת כמו מים - אמנות קהילתית בנגב // מימון המונים לספר
את הספר
''אמנות מחלחלת כמו מים - אמנות קהילתית בנגב'' מוציא לאור משה בלמס, אשר פעל כאמן
וכמורה לאמנות ביישובים הבדואים חורָה וכסייפה בשנים 2011 עד 2015. הספר,
הנמצא בימים אלו בשלב גיוס כספים במסגרת האתר Headstart, מתאר את התהליכים
המורכבים של היצירה בתוך הקהילה הבדואית.
הספר כולל לצד נקודת המבט שלו, שלושה ראיונות
עם משתתפים יהודים וערבים ומאמר של האוצר עמי שטייניץ בעל גוון תאורטי יותר, הממקם
את הפרויקטים של בלמס בהקשר של מגמות עכשוויות באמנות. הספר הוא גם קטלוג הכולל
מאות עבודות של משתתפים בדואים ושל אמנים שהוזמנו להשתתף בפרויקט של בלמס בחורה.
בינהם: קבוצת ''הברביזון החדש'', בועז נוי, נעם ונקרט
ואחרים.
פעילותו של בלמס בקהילה הבדואית החלה בעבודה עם בני נוער ביישוב חורָה במסגרת התכנית ''אמן בקהילה'' של משרד התרבות, ונמשכה ארבע שנים; כעבור שנה החל להנחות גם חוג אמנות לבני נוער ביישוב כסייפה והצטרף לצוות המורים בתיכון בכסייפה כמורה לאמנות. בנוסף על כך, במהלך שנים אלה הנחה קורס וידאו במכללת קיי בבאר שבע בקבוצה רב-תרבותית שכללה סטודנטים יהודים ובדואים; הוביל קבוצה של צעירים בדואים שהשתתפו בתכנית מנהיגות בפרויקט שיקום חזותי של בית ספר ביישוב הבדואי מולַדָה; והפיק ואצר תערוכה של ציירים ישראלים ביישוב חורה. במהלך ארבע שנות פעילותו ביישובים אלה, הציג יחד עם בני נוער בדואים שש תערוכות שהתקיימו בתל אביב, בבאר שבע, במרכז ג'ו אלון, בחורה ובכסייפה.
תקופה משמעותית זו העניקה לבלמס זווית ראיה ייחודית על האפשרויות הגלומות באמנות הנעשית בתוך קהילה מתוך שותפות עם תושבים וכן על תהליכים חברתיים המתרחשים בחברה הבדואית.

משה בלמס, רוכבות, חורה 2012
הפעילות האמנותית ביישובים הבדואים בנגב, אפשרה לנשים צעירות להשמיע את קולן הייחודי ולקדם את מעמדן החברתי. בני נוער התמודדו באופן ביקורתי ויצירתי עם סוגיות חברתיות ואישיות שהעסיקו אותם. התערוכות שהוצגו בתל אביב, באר שבע וביישובים הבדואים חשפו את הציבור לדימויים חדשים של המקום ושל תושבי הנגב. דימויים השונים לחלוטין מהאופן השלילי בו משתקפת הקהילה הבדואית במדיה. יש לכך ערך עצום לחברה הישראלית ובמיוחד לקהילות המתמודדות עם שוליות חברתית, ניכור וגזענות.

משה בלמס וקבוצת חורה, מתוך פרסונה בכפר, 2014
במשך הזמן פיתח תהליכים אמנותיים הנשענים על הרחבת הלגיטימציה והסולידריות פנימית, על מנת שיצירת אמנות ושיח אמנותי יוכלו להתבסס בקהילה ולתמוך לאורך זמן בשינוי חברתי. אמנות כזו היא תהליך שמסווה את הדחף הפוליטי שלו בדו-משמעות. תהליך המתמודד בזהירות ובמתינות עם סביבת הערכים המסורתית של הקהילה ועם מגבלות הייצוג הנובעים ממנה, אך מבלי לוותר על ערעור גבולות המקדם שינוי חברתי. במהלך המפגשים סביב היצירה נוצר מרחב מוגן שבו מתרחבים חופש המחשבה והביטוי באמצעות שיח על יצירות ועל ניסוחן החזותי. תפקידו של האמן המוביל להשתמש במעמדו המיוחד כדי להגן על המרחב הזה מפני פגיעה פנימית או חיצונית. המשתתפים מתפקדים כחלק מהקהילה אבל גם כחיצוניים לה, ועל האמן להיות מחויב למשתתפים ולקהילה, לא פחות מאשר ליצירת האמנות כמבטאת את החופש של היוצר.
תהליכים אלה תבעו אומץ, זהירות וזמן. כאשר היוצרים מופיעים במרחב הציבורי, נוכחותה האניגמטית של יצירת האמנות מתווכת בינם לבין הקהילה שהם פועלים בתוכה. השיח שנוצר סביב היצירה וסביב התהליך מעצב את מושג האמנות המתקבל בקהילה ותומך בתהליכי עומק של שינוי חברתי ודמוקרטיה.

זויה צ'רקסקי, חורה, 2014
על אף חשיבותה העצומה של אמנות הנעשית בתוך קהילות ובהשתתפותן, למרקם החברתי בישראל, מתקיימת פעילות זו בשוליים ונסמכת על תקציבים מזעריים. המדינה והרשויות המקומיות חייבות להשקיע הרבה יותר ביצירת תשתיות לפעילות מתמשכת וקבועה לצד השקעה בפרויקטים מוגבלים בזמן. השקעה כזאת נחוצה לא רק ביישובים הבדואים אלא גם בכל מקום וקהילה בישראל שהיצירה התרבותית הפכה בהם למותרות. הדבר נכון בייחוד בקרב קהילות של עולים, של ערבים ושל חרדים הזקוקות לערוצי ביטוי ולדרכים יצירתיות להתמודדות עם מצוקות חברתיות וניכור.
אמנות היא ערוץ חשוב לקידום פתיחות תרבותית, תהליכים דמוקרטיים ושינוי חברתי והיא אינטרס הן של המדינה והן של התושבים. ניסיונו של משה בלמס לימד אותו כי הביקוש לאמנות קיים בקהילות רבות וכי גם אמנים רבים זקוקים לקהלים חדשים ולמפגש מפרה עם קהילות שונות. אמנות אינה חייבת להישען על כוחות השוק, היא זקוקה לתמיכה ציבורית על מנת שתוכל להגיע לכל מקום בפריפריה, אחרת תחדל להיות רלוונטית לקהל הרחב ותישאר פריבילגיה של קהל שבע ומתוחכם בעיני עצמו.
לתמיכה בהוצאת הספר לאור הכנסו ללינק >>>> https://headstart.co.il/project/44513
|
|
למרות הכל: ענף האדריכלות והעיצוב בתנועה
רענון אביבי לבית: מבצעים והשקות לפסח
מול הכנרת: בית שמרגיש כמו חופשה - אדריכלות ועיצוב: סטודיו 'רות ולבנה'
צבע כאמירה של שמחה: השפה האופטימית של סטודיו טולה
נשים שיודעות לבנות, לעצב ולהוביל
קולקציות 2026 אביב
דווקא עכשיו: צאו החוצה מאת שי דוד, מעצב נוף, כרכום
הגוונים החדשים באקריל - בלורן
מלון בוטיק פרטי: דירה בראשון לציון שעוצבה כפרק חיים חדש - מעצבת פנים שני חיוט
לא רק עיצוב - יצירה מחדש של בית - מעצבת פנים גלית ששון
הצד השמח של העיצוב: הבחירות שעושות חג בבית
אהבה על שרטוטים: כשהשיפוץ הופך למבחן הזוגיות
הוא רצה מודרני. היא חלמה כפרי. והמעצבות? מצאו דרך שלישית
עולם המטבחים: כל מה שרצית לדעת
ט״ו בשבט בבית – אדריכלות ועיצוב כדרך חיים המחוברת לטבע