אלכסנדר לוי - על האדריכל הציוני שבנה את היפים בבנייני תל אביב ונספה בשואה || מאמרי דעה

אלכסנדר לוי // על האדריכל הציוני שבנה את היפים בבנייני תל אביב ונספה בשואה

האדריכל אלכסנדר לוי, [1883-1942] תכנן בשנות ה- 20 של המאה הקודמת כמה מהבניינים היפים ביותר של תל אביב, בסגנון האקלקטי הקישוטי. עקב המשבר הכלכלי וקשיי התאקלמות חזר לברלין ונספה במחנה ההשמדה אושוויץ.


מודעה של אלכסנדר לוי בעיתון הארץ, 1921: ''מי החפץ להשקיע כספים על מנת להוציא רווחים הגונים, ילך ויבנה בתים בתל אביב על ידי אלכסנדר לוי אדריכל [מחבר הספר - בנין ודירה בפלשתינה החדשה]''.

אלכסנדר לוי השלים את לימודי האדריכלות בברלין ובתוך 5 שנים ממועד סיום לימודיו הפך לבעל משרד עצמאי בעיר. מראשית דרכו תרם ככל יכולתו למאמץ הציוני ותכנן יחידות דיור ומבנים שונים שיסייעו לעולים לארץ.

כאשר עלה לישראל בשנת 1920 הקים ביפו את ''קדם - חברה לבנין בע''מ'' ותכנן בניינים רבים בתל אביב וביניהם ''בית הפגודה'' בכיכר המלך אלברט [1924], את ביתו של אוסישקין בפינת אלנבי והירקון, בית האונייה בפינת אלנבי ויונה הנביא, בתים שונים ברחוב ביאליק, בכיכר מגן דוד, ברחובות הירקון, בלפור, הרצל וברנר וגם את התחנה החקלאית הניסיונית של יצחק וולקני, ברחוב אחד העם, סמוך לגימנסיה הרצליה.


''בית הפגודה'' 1924, כיכר המלך אלברט בתל אביב

בעקבות קשיי קליטה, מחסור בעבודה וחילוקי דעות מול חבריו למקצוע, עזב לוי את הארץ בשנת 1927 וחזר לברלין, שם עבד וזכה להצלחה רבה ואף השתתף בשיפוץ בית הכלבו הנודע KA De We.


הקאופהאוס דס וסטנס 'חנות הכלבו של המערב' או בקיצור קה-דה-וה שלוי היה שותף בהרחבתו.

מהניכר המשיך לוי להתעניין במפעל הציוני ואף פרסם מאמר ביקורת על התפתחות הבנייה בתל אביב וכנגד הבירוקרטיה של המוסדות המיישבים: ''מה שעלינו לדרוש, זהו שטה ולא ארעיות. תל אביב צריכה להיות עיר, מבנה אורגני, ולא תהו ובהו של רחובות ובתים . אבל היא צריכה להיות גם עיר ארץ-ישראלית ולא פינסק החדשה . . . גם ידידה הכי גדול של תל אביב לא יוכל להגיד שאיזה רעיון יסודי חשוב הונח ביסוד הבנאות של תל אביב. על שטח רחב עד מאד אין אף רחוב אחד שבעקמומיותו תהא איזה הגיון''.


מימין: בית לאה בולדה, ביאליק 3, 1922. משמאל: בית האדמירליות, אלנבי 11, 1924

כאשר עלו הנאצים לשלטון עזב את ברלין ועבר לפריז ב 1932. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נשלח למחנה הסגר שממנו הגיש בקשה לקבלת ויזה לארה''ב אך נדחה. ב-28 באוגוסט 1942 נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ ונספה שם.
ב-25 באוגוסט, בדרכו לאושוויץ, הצליח להעביר גלויה בצרפתית בשם בדוי אל אשתו נדיה : ''יקירתי, ככל שמתקרבים למציאות הדברים פחות מפחידים. אני ברכבת ועובר את הנסיעה בסדר. החברים היו בשעת הפרידה והבטיחו לי לדאוג לך. הכל ילך בדרך הטובה ביותר בעולם הטוב ביותר בין העולמות ולהתראות בקרוב, אני מקווה. אני לא אכתוב לך יותר עד חג המולד. ברכותי ליום הולדתך 25 בספטמבר. נשיקות לך יקירתי א . . . שלך . שלום לכל החברים שם.''