המשבר באדריכלות העולמית ומקרה מבחן בשכונת מגורים נטושה במדריד - דעה || מאמרי דעה

''תראה, אירופה צריכה להתרגל למצב חדש. לא נוכל להתייחס לאדריכלות באותו האופן. יכול להיות שנצטרך לבחון אפשרויות תעסוקה חדשות, ודרכים יצירתיות לייצר אדריכלות נוכח המשבר הנוכחי. זה לא מרתיע אותי, אני חושבת שמהמשבר הזה יצוצו הרבה הזדמנויות חדשות שלא היו מגיעות בלעדיו''

בלוק מהגרים בלאוואפיאס. צילום: יואב אלעד

אנה ברטולי, אדריכלית צעירה ושאפתנית מאיטליה, ישבה לידי ביומה הראשון של התכנית לתואר שני במחלקה לאדריכלות של האוניברסיטה הטכנית במדריד.
אנה שעבדה מספר שנים במשרד אדריכלים מוכר ברומא התבשרה בשלהי 2008 שלאור המשבר עליה לחפש עבודה במקום אחר. כמו רבים מחבריה, היא חיפשה תחילה עבודה באיטליה, ולאחר שלא נחלה הצלחה, ניסתה את מזלה מחוץ לארצה.

לאחר שהתגלגלה בין משרדים, מחלקות ומדינות במשך ארבע שנים, החליטה לפנות לאקדמיה. אנה היא אחת מעשרים האדריכלים שנבחרו להשתתף בתכנית הבינלאומית לתואר שני של אוניברסיטת מדריד. התכנית, Master of Architecture in Collective Housing, עוסקת בהיבטים השונים של הדיור הציבורי בעולם, החל מההיבטים הטיפולוגיים וכלה בנגיעה בנושאים הסוציאליים, פוליטיים וכלכליים.

מימין: הרחבת מרפסות בפרויקט בלאוואפיאס. משמאל: פטיו בדיור הציבורי בשכונה. צילום: יואב אלעד

על התכנית שמעתי לראשונה בשלהי אוקטובר האחרון. באחד מערבי חמישי חזרתי לביתי שבתל-אביב מהמשרד בו עבדתי, כשבדרך נתקלתי באחד המנחים שלימדו אותי בתואר הראשון. מאחר והמחשבה לחזור לאקדמיה עברה במוחי מדי פעם, עלה נושא התואר השני על הפרק לאחר מספר דקות. אותו מנחה המליץ בחום על מספר תכניות, ביניהן התכנית במדריד.

לאחר חיפוש מהיר ברשת, הגעתי לאתר בית הספר, בו פורסם כי נותרו מספר ימים בודדים לשליחת תיק עבודות כדי להתקבל לתכנית. מתוך ענין וסקרנות שלחתי את תיק העבודות שהכנתי מבעוד מועד. יומיים מאוחר יותר נתבשרתי על ידי מזכירות החוג שעליתי לשלב הראיון, אותו ביצעתי דרך הרשת באנגלית ובמעט הספרדית שאני יודע. לאחר שבוע הופתעתי לקבל תשובה רשמית על קבלתי לתכנית מבין מאות המועמדים. מכאן הדברים התגלגלו במהירות - חפיפה בעבודה, פינוי הדירה בתל-אביב, חיפוש מלגות, הזמנת טיסה, מסיבות פרידה, ותוך זמן קצר מצאתי את עצמי עם שלל מטלטלי בשדה התעופה בראחאס שבמדריד מנסה למצוא את הדרך למטרו.

מספר ימים לאחר מכן פגשתי לראשונה את חבריי לספסל הלימודים - עשרים סטודנטים מבולבלים מרחבי העולם שהגיעו ליום התמצאות בבית הספר, יחד עם ארבעת אלפים סטודנטים אחרים לאדריכלות בקמפוס הענק של בית הספר. ''ברוכים הבאים! אני שמח לפתוח את המחזור השמיני של תכנית התואר השני בדיור ציבורי'' אמר ראש התכנית בהתרגשות. התכנית פתחה את שעריה למחזור הראשון ב-2006, והיא מתגאה במספר נקודות שמייחדות אותה ממסלולים אחרים והופכות אותה לאחד המוסדות היוקרתיים בעולם ללימודי תואר שני באדריכלות.

ראשית, מטרת התכנית היא לדון במגוון נושאים הנוגעים למחקר ולתכנון של מגורים, תוך בחינת הנושא ממגוון רחב של נקודות מבט - החל מחשיבה מחודשת על פונקציות חללי הדירה וכלה בבחינת הרעיונות בקנה המידה האורבני. סדנאות התכנון מלוות על ידי מגוון שיעורים תיאורטיים המתייחסים להיבטיים הטיפולוגיים, ההיסטוריים, הפוליטיים והסוציואקונומיים של תכנון מגורים.
הנקודה השניה שמתגאה בה בית הספר היא העובדה כי את סדנאות התכנון מעבירים מיטב האדריכלים מן המשרדים הגדולים בעולם. כל סדנת תכנון נמשכת מספר שבועות והיא נערכת תחת תנאי לחץ ואינטנסיביות המדמים תנאי תחרות אמיתיים ומשפרים את יכולות הסטודנט להתנהל באופן יעיל תוך זמן קצוב. מעבר לכך, סדנאות התכנון פותחות לסטודנטים אפשרויות תעסוקה במיטב משרדי האדריכלים הגדולים בעולם לאחר הלימודים.

אחת מהסמטאות בשכונה. צילום: יואב אלעד

שנתיים לאחר שהתכנית החלה, פגע המשבר הכלכלי באירופה. שוק הנדל'ן בספרד היה הראשון להפגע. חברות בניה רבות פשטו את הרגל ותנופת הבניה בספרד נבלמה באחת. אדריכלים רבים, ביניהם בוגרי התכנית, מצאו את עצמם ללא עבודה. המשבר בשוק הנדל'ן והסכנה כי רבים יבחרו במקצועות מתגמלים יותר חייב את ראשי התכנית לעצור ולבחון כיצד על המוסד להיערך למצב החדש. השינוי הראשון שנעשה הוא חיזוק מערך הסטודנטים, הבוגרים והמנחים לחממת Networking המאפשרת בחינת אופציות תעסוקה אטרקטיביות גם לאחר השלמת התואר. מעבר לכך, הוכנסו לתכניות הלימודים תכנים הנוגעים לבניה ירוקה ולחסכון באנרגיה - נושאים שמעבר לחשיבותם יש בהם פוטנציאל כלכלי לא מבוטל לאחר סיום התואר.
אולם השינוי המשמעותי ביותר שנעשה נוגע דווקא לבחינת ההתרחשויות האקטואליות במדריד כמקרה בוחן להתבוננות מחודשת על מגורים. העיר שבה כל צעיר שלישי הוא מובטל, שכונות לווין שלמות הפכו לשוממות ושביתות של שירותים חיוניים הן דבר שבשגרה, מחפשת הזדמנויות חדשות ובאופן טבעי מנסה להגדיר מחדש דברים שכל היו מובנים מאליהם בעיר שוקקת ותוססת מטבעה.

דוגמא מעניינת לכך היא שכונת Lavapiés שרבים מתושביה, אנשי מעמד ביניים שפוטרו בשל המשבר, נטשו אותה בגלל חוסר יכולתם לעמוד בעלות המחיה. בתקופה האחרונה הפכה השכונה את עורה, וכיום היא אחד ממרכזי האוונגרד בעיר, שתושביה החדשים, המכונים Ocupas ['משתלטים'] הפכו את מבני התעשיה הריקים לביתם, את החלקות המוזנחות לסדנאות עבודה ולבתי ספר ואת הגגות לחלק בלתי נפרד מן החלל הציבורי בקנה המידה האורבני. הרשויות שגם הן מנסות לבחון מחדש את כללי המשחק החדשים מתבוננות מהצד ולא פועלות, לפחות עד כה, לפינוי מוסדר של הפולשים.

באופן לא מפתיע נבחרה השכונה כאתר בו יתבצע קורס התכנון הראשון שלנו. אני מודה שסקרנה אותי המחשבה הראשונית כי עשרים העבודות שיוצגו יהוו פסיפס מגוון של התייחסויות מקומיות לתופעת המגורים. עם זאת, הופתעתי לגלות כי גם על רקע מקרה הבוחן יוצא הדופן של מדריד - סוגיות המגורים בארצות המוצא של הסטודנטים אינן כה שונות. מסתבר שיש הרבה מן המשותף בין מצוקת הדיור בתל-אביב, התרחבות תופעת ה-Ocupas במדריד, מצוקת הקרקעות הנובעת מהבדלי המעמדות הבלתי נתפסים בגווטמלה סיטי והתרוקנותן של שכונות בפרברי ליסבון שנבנו בהמוניהן טרם המשבר.

בדומה לאנה מאיטליה ולאלחנדרו מגווטמלה שמתייחסים למשבר כהזדמנות להתחלות חדשות באקדמיה, כך גם תושבי מדריד נאלצים בעל כורחם להגדיר מושגי יסוד שהיו מובנים מאליהם עד השנים האחרונות - בית, מיטה, עבודה, חלל פרטי, קיר וכדומה. על אף אותם קשיים, ההיסטוריה מאפשרת לנו לשמור על אופטימיות - משברים כאלו היוו דווקא זרז ל ''ניקוי שולחן'' ולמציאת פתרונות לסוגיות שלא נמצא הפנאי לעסוק בהן בעתות שפע.

יואב אלעד הוא אדריכל בוגר 'בצלאל' וסטודנט לתואר שני בתכנון דיור ציבורי בפקולטה לאדריכלות של האוניברסיטה הטכנית במדריד.
בעבר עבד כאדריכל ב'בר-לוי אדריכלים'. חובב צילום, שפות, היסטוריה ופוליטיקה.‬

>>>מעוניינים לפרסם אצלנו טור דעה? שלחו מייל לכאן <<<