טיימס סקוור
שבניו-יורק, הוא אתר תלת מימדי
לכל הדעות. מי שביקר פעם באתר
בוודאי שם לב ליכולתו המדהימה
לשנות את פניו מרגע לרגע.
בביקורי האחרון בניו יורק
נדהמתי לנוכח השוני שהתרחש ב"כיכר".
מאז הפעם האחרונה שהייתי במקום (לפני
חמש שנים), התחלפו שלטי הפרסומת
הישנים במסכי טלוויזיה ענקיים
ושלטי פרסומת דיגיטליים בגדלים
חסרי תקדים הופיעו על חזיתות
הבניינים.
"דיסני"
העולמית (שבבעלותה חלקים נרחבים
המקיפים את הכיכר) לא חסכה בכסף,
ומתחה את החזיתות הקיימות
בתוספות בנייה נרחבות.
האתר
או "הכיכר", היא בעצם אוסף
של איי תנועה המתפקדים כ"ילדים
ממזרים". כאלה שאין להם לא אב
ואם. שנוצרו מהתנגשות של רחוב
ברודווי והשדרה השביעית ואין הם
שייכים לאף אחד, כאילו הוזנחו.
דווקא
שם, ב"כיכר" שצורתה עניבת
פרפר, בעלת הממדים המוזרים (מעל
200 מ' אורך, 50 מ' רוחב בממוצע),
התפתח איזור מסחר ובילוי השוכן
בלב ניו יורק.
טיימס
סקוור נמצא בין רחוב 47 לרחוב 42, (הידוע
כרחוב העסקים הראשי של ניו יורק),
ובו נמצאת צומת הדרכים של רחוב
ברודווי המתעקל עם האי (מנהטן),
והשדרה השביעית.
בשתי
קצות הכיכר איי תנועה, גדולים
יחסית שאפשרו הקמת מבנים עליהם.
לכן טבעי היה שבמהלך השנים הוקם
באי הצפוני דוכן למכירת כרטיסים
בחצי מחיר לתאטראות השוכנים על
ציר ברודווי TKTS שמו. באי הדרומי
הוקם "מבנה", המגייס צעירים
לצבא ארה"ב (כן, ככה מתגייסים
באמריקה.)
בהתאם
לרוח הזמן ולחגיגות המילניום,
החליטה עריית ניו יורק להוציא
לתחרות את חידוש\בניית מבנים
חדשים לשתי קצוות הכיכר.
בקצה
הצפוני דרישות התחרות חייבו
התייחסות לתור של למעלה מ 3000 איש
בשעות העומס (והכל על אי תנועה!).
בקצה הדרומי הדרישות חייבו
לייצר "מבנה" שייצג את הצבא
ולא יעלם בנוף העמוס כל כך.
עבודת
התכנון התבססה בעיקר על העובדה
שהאתר משנה את פניו באופן מהיר
ולכן היה צורך לייצר "מערכות"
קבועות, כמעין עוגנים המהווים
סמלים בנוף הכיכר הדינאמית.
ברודווי המביא איתו את כל רוח
העיר מן הנמל ועד לסנטרל פארק
הפך למרכיב דומיננטי ביצירת
גאומטריה "שבורה" ו"זורמת"
בהתהוות הצורה של מבנה ה"טי.קיי.טי.אס".
הבניין תוכנן כמסה מרכזית שנעטף
ע"י הרמפה האמורה לאסוף אלפי
אנשים מדי יום בתור לקניית
כרטיסים. אלה האחרונים אף
מתפקדים כנוף תיאטרלי בכיכר
ובכך מוסיפים פן נוסף בקיומו של
מבנה שכל תכליתו למכור כרטיסים
למופעי תאטרון. אותה הזרימה של
נחילי המכוניות על ציר ברודווי
מוסיפים אופי נוסף לתלת
המימדיות של המבנה באופן בו הם
חוצים אותו ובשפעתן על הקווים
המנחים של "הגופים" שנעו עם
הכביש וכאילו נתקעו בבניין.
לא
זאת בלבד. החומרים המרכיבים את
חזיתותיו מסמלים משהו על הכיכר
עצמה ועל רבדי ומישורי הפעילות
שבה. אין בהם בכדי לאטום את
הפעילות המתרחשת בהם, להיפך,
הבניין מתפקד כחוות נמלים
החשופה לעיני כל ומדגישה את נפח
הפעילות המתרחש בה.
אופי
יצירת תור האנשים הממתינים
לקניית הכרטיס, יש בו ביצירת קשר
וויזואלי (וזיכרון) עם המבנה
הממוקם בקצה הדרומי של הכיכר-
המבנה לגיוס חיילי ארה"ב.
הכיכר
מלאה אורות ניאות מהבהבים ושלטי
פרסומת ענקיים ולכן הבחירה
בבטון כגוש מאסיבי התלוי במרכז
האי, הייתה מתבקשת על מנת להפוך
אותו לעיקר ולא לרקע. המטרה
התכנונית הייתה לנסות ולשקף את
הרוח הצבאית, הדומיננטית
והכוחנית דרך הפשטות "המאיימת"
של המבנה. כמעיין בבואה של מסלול
האימונים הצבאי אותו מתעתד
המתגייס לעבור.
יש
במבנה את המרכיבים המקנים לו
חוסר יציבות, ארעיות ותלישות מן
הקונטקסט בו הוא ממוקם. המבנה
מתפקד למעשה כאנטיתזה לכיכר
עצמה המיועדת לבילוי פרסום
ומסחר.
יש
במבנה את המרכיבים ההופכים אותו
לסמל צבאי, כאילו היה "הקריה"
בת"א.
ערן
זילברמן הוא סטודנט שנה חמישית
לארכיטקטורה ובינוי ערים
בטכניון.
הפרוייקט
נבנה במסגרת סטודיו דיגיטלי
באוניברסיטת "קרלטון"
באוטווה, קנדה, במהלך חילופי
סטודנטים.
הפרוייקט
זכה במקום הראשון בתחרות "ארכיטקטורה
דיגיטלית" מטעם המגזין
".CANADIAN ARCHITECT"
|