בנייה רוויה צמודת קרקע –בין אשקלון לבאר גני"ם: בחינת איכות שכונת המגורים בפרוור הישראלי

"שם זה וילות, אין שם מה לתכנן". המשפט הזה, ששמעתי מפי גורם מקצועי באחת מעיריות ישראל הצית אצלי את הצורך לבחון מחדש את אופי הפרוור הישראלי. הבנייה המואצת והמחסור בדיור אפשרו בשנים האחרונות לשכונות הפרווריות לצמוח ברחבי הארץ מבלי להעלות שאלות בסיסיות לגבי איכות התכנון וצדקת השיטה. בפרויקט אני מציע דגם חדש לשכונה פרוורית אשר משלבת את הדפוסים הקיימים בניסיון להגיע לתמהיל מוצלח של איכות מגורים וכדאיות יישומית שטרם מצוי היום בארץ. 

הפרויקט נולד מתוך מפגש עם קהילה, מפוני גוש קטיף, אשר בונים בימים אלו את בתיהם מחדש בישוב באר גני"ם הממוקם על שדות חקלאיים מצפון לאשקלון.  הישוב הפרוורי תוכנן בשיטת ה"בנה ביתך" מתוך הבנה שרק בבינוי בעל אופי כזה ניתן להקים מחדש את הקהילה שהייתה. שכונת צמודי הקרקע משאיר אחריו בעיות רבות וביניהם העובדה שדור ההמשך אינו יכול להרשות לעצמו להתגורר בשכונה ונאלץ להתרחק ממשפחותיהם.

לבאר גני"ם מתוכננת הרחבה עתידית של עוד מספר שכונות "בנה ביתך" כהמשך טבעי ליישוב אשר יחבר למעשה בין באר גני"ם לאשקלון. חיבור מוזר זה בין היישוב והעיר והמפגש הצפוי בין מרקמי הבנייה הפרוורית השונים נראו לי שרירותיים ולא בהכרח מוצלחים. בעקבות כך ראיתי בהרחבה הזדמנות ראויה להציע אלטרנטיבה למה שנבנה כיום, אשר תבחן את מהות החיים הפרוורים ותשמש כמודל לבינוי עתידי ברחבי הארץ.

בחרתי לבחון שתי טיפוסי דירות נפוצים המאפיינים את הפרוור הישראלי: בית צמוד הקרקע ובניין דירות בבנייה רוויה, בניסיון ללמוד על יתרונות כל אחת מהשיטות. המטרה היתה למצוא את הדרך להציע מגוון סוגי דירות ולשאוף ליעילות הכלכלית ולצפיפויות הקיימות בבנייה הרוויה מבלי לאבד את איכות החיים והיתכנותה של קהילה הקיימת בשכונות צמודי הקרקע. המציאות כיום שבה יש הפרדה ברורה בין סוגי השכונות מונע מאיתנו הזדמנות לנצל כראוי את יתרונות כל אחת מהשיטות.

בתכנון הפרויקט, העיקרון המנחה היה שגם לבנייה רוויה ניתן ליחס מאפיינים של צמודי קרקע. כלומר, הבנייה הרוויה חייבת להתחבר לרחוב, לייצר שכנות עם הבינוי מסביב ולאפשר מקום נעים לתושבי השכונה לשהות בו, ובכך תיווצר קהילה. ראיתי לנכון לשלב סוגי בינוי שונים בשכונה. הבינוי הנמוך והפחות צפוף מוקף שבילים שקטים ונוחים. הוא מעניק לילדים מקום בטוח לשחק בו ומקנה לדיירים מרחב מחיה עשיר. הבנייה הגבוהה יותר והצפופה יותר מכילה את המרחבים הציבוריים והפונקציות השכונתיות והקהילתיות. ריכוז התושבים הגדול מאפשר לספק שירותים טובים יותר בשכונה בד בבד שקומת הקרקע מספקת את החלל הראוי לכך מבלי להצטרך למבני ציבור נפרדים, דבר החוסך משמעותית בעלויות.

אלמנט חשוב בפרויקט היה החיבור בין השכונה לסביבה הכפרית, הטבע והחקלאות הקיימים באיזור. יצירת רצף מהכביש הראשי דרך השכונה ועד לשדות- התווה את מערך הבינוי בשכונה. התעצמות הבינוי דווקא לכיוון השדות והעמדה של בניין על התפר בין השכונה לפרדסים מאגד בין הבנוי לטבעי, בין השכונה לנוף ובין האנשים וסביבתם.