נגישות פיזית ותודעתית במרחב הציבורי בחיפה

תקנות הנגישות כיום מחייבות הנגשת כל מבני הציבור בישראל, בין אם קיים, ובין אם חדש וכן את המרחבים האורבניים הפתוחים. נגישות לבעלי מוגבלויות הושרשה היטב בשנים האחרונות בסדר היום הציבורי, והופכת לחלק בלתי נפרד ומהותי בתכנון האדריכלי של מבנים ותשתיות אורבניות.

תקנות הנגישות אמנם מגדירות לפרטי פרטים מהו מבנה נגיש פיזית, אך אינן מגדירות מהו מבנה נגיש תודעתית.
אנו סבורים כי השניים שלובים אחד בשני, וכי מעבר למימד הפיזי והפונקציונלי, לנגישות יש מימד תודעתי מובהק בחיבור והנגשה של מבנים לכלל הציבור, ולא רק לבעלי מוגבלויות. כלומר, בנין או פארק ציבורי, אשר מונגשים ע''פ תפיסת עולם זו, מעבירים לבאים בפתחם מסר חברתי חשוב, בפתיחותם, ע''י חזות מזמינה ונגישה. ככלל, ניתן לומר כי עיר נגישה אידיאלית, נוצרת ומתפתחת במרחב בו מתאפשרת תנועה רציפה להולכי רגל, ומתקיימים חיבורים אורבניים בין מוקדים רבים אשר יוצרים חיי רחוב פעילים.

בפרויקט הנגשה כוללת למוזאוני העיר חיפה, בחרנו לתכנן הנגשה מערכתית כוללת, וחיבור פיזי ותודעתי לרחוב, ולעיר, כך שמבני ציבור אלה יחוברו למרקם האורבני, ויהפכו נגישים לכלל הציבור, ובפרט לבעלי מוגבלויות.

מרכז האמנויות, הדר הכרמל, חיפה
בנין זה ממוקם בהדר הכרמל, מפלס רחבת הכניסה אליו גבוה מפני הרחוב בכמטר וחצי, והגישה אליו דרך מדרגות בלבד. כיום הבנין כמעט שאינו נראה מהרחוב, ואחת ממטרות התכנון היתה לחשוף ולפתוח אותו לכלל הציבור. הפרוגראמה מגדירה שימוש ברחבה אשר לפני הבנין, והפיכתה למרפסת עירונית אשר תוכל לשמש לפעילות יצירה לילדים המבקרים במוזיאון.

רמפה היקפית, אשר תוכננה סביב עץ קיים, מאפשרת גילוי הבנין מנקודות מבט חדשות, והתקרבות חוויתית אליו.
קירוי קל מפלדה יוצר צל ומאפשר שימוש ברחבה והנגשתה, וכן יצירת חזות יצוגית ופורמלית למבנה המוזיאון ברחוב הסוען.

קונספט העיצוב נשען על עקרון ''זרימת הקו על קנווס תלת מימדי''. קו המקבל ביטוי שונה ברצפה, בחזית ובקירוי, ומשתנה בהתאם.

מוזיאון מאנה כץ, טיילת לואי, רחוב יפה נוף
בבנין המקורי התגורר הצייר היהודי צרפתי הנודע מאנה כץ. פני רצפת הבנין נמוכים בחמישה מטרים ביחס לפני רחוב יפה נוף. התב''ע במקום מגבילה את גובה המבנים, בכדי למנוע הסתרה של נוף מפרץ חיפה. בנין זה ממחיש היטב את עקרון ''לא נגיש פיזית – לא נגיש תודעתית'', הבנין אינו נראה מהרחוב כלל, פרט לגג שלו.

מהלך ההנגשה הוביל לתכנון חלל עירוני חדש לשימוש הציבור כחלק מטיילת לואי. גג הבנין הוסב למרפסת נופית מרהיבה, מקורה חלקית, אשר תשמש לפעילות המוזיאון ולפתיחת תערוכות, כאשר כל אלה נמצאים במפלס הרחוב, ותורמים לו את חלקם.

מהמרפסת המהווה למעשה הרחבה של טיילת לואי תוכננה מעלית שקופה פתוחה לנוף המחוברת לכלל מפלסי המוזיאון, בגישה ישירה.המרפסת תוכננה בחתך מדורג, כך שהנכס הציבורי התודעתי במקום – נוף המפרץ – הונגש לכלל הציבור.

החלל הריק החדש שנוצר בטיילת לואי, מציג פרשנות רעננה לייצוג המוזיאון במרחב הציבורי. ה''ריק'' מציג למעשה את ה''יש'', וכל עובר אורח מוזמן להיכנס למוזיאון, או לאתנחתא קלה מול נוף המפרץ.