הבית הארכיאולוגי – פרס 2 בתחרות יסודות העמק
תכנון: שחר לולב ועודד רוזנקיאר SO Architecture
צוות התכנון: אלחנדרו פיינרמן, עפרית אשל, לבב שחר, נגה וויס, תמר טוזמן
סוג: בית מגורים
גודל: 250 מ"ר
שנה: 2010

כאדריכלים הרואים עצמם מחויבים להפגין רגישות לסביבתם הבנויה אנו רואים לנגד עיננו חשיבות גדולה ליצור מבנה שמצד אחד ירכוש את הכבוד לבית המקראי שנחשף בחפירות ומצד שני ידע לייצר מבנה  עכשווי המשתלב עם סביבתו. בכדי לענות על שאיפתנו זו,  הבחירה הראשונה שראינו לנכון לעשות היא ליצור ניתוק פיזי מכסימאלי, בין המבנה החדש לישן מתוך כוונה לשחרר את המבנה הישן, לתת לו במה, ולחשוף אותו אל החצר והבית החדש. בכדי להדגיש את ייחודו של המבנה הארכיאולוגי את אופיו ואת שיטת הבנייה שלו, המבנה החדש  הוא ההיפך המוחלט . הבית החדש יבנה מחומרים קלים ואווריריים כפלדה וזכוכית. כדי לתת את החום נשתמש בחיפויי עץ  שיודגשו על רקע רצפות ותקרת בטון מוחלק.
הבחירה השנייה שעשינו הייתה ליצור נפח דומה לקונטור של הבית העתיק ולהציב אותו בהזחה לגריד הארכיאולוגי כך שיתיישר לגריד של הסביבה הקיימת. פעולה זו יוצרת מצד אחד מתח ארכיטקטוני בין הישן והחדש בתוך המגרש, ובנוסף הנפח שנבנה משתלב עם הבתים שסביב. הנפח המרכזי החדש המוצב בגובה הכניסה למגרש, נפתח בחלון רחב אל עבר החצר והעתיקות כך שניתן לראותן בכל רגע מחד, ומאידך, קיים מבט רחב  אל הנוף כך ללא  תחושת מחנק .
. חדרי השינה העליונים מוצבים באופן כזה שהם מכוונים בדיוק לכיוון המרווח שבין שני הבתים הקיימים. החדרים שבקומת העתיקות פונים אל חדרי השינה העתיקים  כך שהנמצא בחדר חש  שהוא בינות לאבנים באתר. 
מערכת התנועה מרכזית במדרגות לולייניות מאפשרות קשר ישיר מחדרי השינה העליונים ומקומת המגורים את העתיקות בירידה חוויתית הפתוחה אל הסביבה.
מתוך מחויבות לתקופה בה אנו חיים הבית החדש שומר על עקרונות בנייה ברי קיימא:
א. אוורור טבעי: יצרנו ניתוק בין הנפח המרכזי והכניסה למגרש כך שתתאפשר זרימת רוח מתחת למבנה לאוורור חדרי השני התחתונים. חלונות רחבים פונים לעבר הרוח העולה מהעמק.
ב. קירור טבעי: שימוש בבטון חשוף בנפח גדול יוצר מאסה תרמית המתקררת בלילה ופולטת את הקור במשך היום
ג. חימום טבעי: החלונות הדרום מזרחיים מחדירים שמש חורפית לעמק הבית לחימומו. כמו כן אנו משתמשים בקיר חימום המהווה מאסה תרמית הקולטת אליה את חום השמש ופולטת אותו בשעות הלילה בחורף. בקיץ הקיר מוצל ולכן פולט את הקור שהוא קולט בלילה בשעות היום החמות.
ד. אור טבעי: הבחירה שלא למקם את המבנה במקביל לצפון דרום נובעת מהתחשבות בכיוון הבנייה של הסביבה ומהכוונה להפנות את המבט אל הנוף. ע"מ להתגבר על הבעיה שיוצר הדבר מבחינת האור הטבעי, נשתמש בהצללה פאסיבית ואקטיבית שיבדקו בתכנות מחשב למיקסום יעילותן. החלונות הרחבים
ה. תותקן בבית מערכת הפרדת מים אפורים להשקיה ויאגרו מי גשמים. תבחן אפשרות לאגור את מי הגשמים בבארות הקיימים בכפוף לאישורי רשות העתיקות.
ו. על גג חדרי השינה תותקן מערכת תאים פוטוולטאים.

The archeological house brings an interesting issue: The architectural integration between two eras. As architects whom feels obligated to our sustainable environment we try to create a structure that respect   the ABASIC ruins and yet, integrates with the surroundings. The first and most crucial principal in this offer is to separate between the old and new. This separation emphasizes both structure and let the ruins to be seen by the public in an appropriate way. Building the new structure with light materials like glass and steel gives another accent to the ruins. These two opposites complete each other.  In order to create warmth inside the steel structure we use warm finishing materials like wood. Another decision was to create a volume with the same proportions as the ruins contour.  This volume was aligned with the surroundings grid. This action creates a tension between the structures.  The new grid  links the new structure to its neighbors. The new volume, positioned 3 meters above the ruins level (in the entrance level) opens a wide window into the ruins garden. Yet it's open to the view. The upper bedrooms openings are facing the gap between the two existing houses. The ruins level bedrooms are facing the ruins itself and give the feeling of lying between the stones. A central movement axis links the whole house to the ruins.