בדרך לחיפה על הכביש ת"א חיפה הישן נמצאת בנימינה. באחת השכונות החדשות שוכן לו בית משפחת לייטמן.

משפחת לייטמן הינה משפחה צעירה שתמיד חלמה על בית עם גינה. עבורם תוכנן בית מיוחד שיענה על הצרכים שלהם מתוך הבנת מושג ה"בית" בשבילם. כיצד מגדירים "בית"? כיצד בונים חללים יומיומיים משתנים? מהו מרחב הבית? האם זהו חלל המוגדר ע"י הקירות העוטפים אותו? או שזהו רק חלק מהמרחב שמגדיר את מושג ה"בית"?שאלות אלו ורבות אחרות היוו את הבסיס התכנוני של הבית.

הנחת היסוד הייתה כי הבית משמש כתיבת תהודה. מתוך כך נבחנה מערכת היחסים בין החוץ לפנים. מערכת יחסים זו מפרשת כל פעם מחדש את המרחב והחללים הן הפנימיים והן החיצוניים. הגבולות המוכרים בין החוץ לפנים מטושטשים וכבר לא עומדים איתן אחד ביחס לשני. נוצר רצף מבני ותודעתי באמצעות טשטוש הגבולות ביניהם. הבית מתפקד כמערכת סימביוטית אחת המושפעת מהסביבה ומשפיעה עליה חזרה. בחינת נושא המגורים בבית פרטי העלתה שאלות לגבי אופן חוויית החללים, תפקודם ושימושם.

אופי חיי המשפחה ובחינה של מערכת היחסים הרצויה הולידה את רעיון חלל המשפחה כחלל מתווך בבית. חלל המשפחה תוכנן כך שיהווה כחלל מקשר הן פיזית והן ערכית וחווייתית בין חלקי הבית. חלל זה מעבר לתיחומו הפיזי משמש גם כחלל תודעתי וכמקום המפרש את מושג ה"בית" כולו. חלל זה מכיל בתוכו את הפעילויות היומיומיות, אך גם נותן רובד נוסף לרוטינה זו. כשם שכל יום אדם חוזר על פעולותיו הבסיסיות, אך הן תמיד בגוון שונה, כך גם חלל זה בא לשקף מהות זו. הוא מהווה מקום מפגש לבני המשפחה וכן מקום מפגש אדריכלי לאלמנטים השונים.

מיקום החלל ביחסו כלפי הבית וכלפי גרמי שמים (מזרח –מערב) מלווה ומכיל את המשפחה בסיטואציות היומיומיות. דווקא מקום זה המכיל את כל אותם הפעולות היומיומיות (מצד אחד שירותי המשפחה, מצד שני חדר האוכל ובאמצע חלל המשפחה) שנראות במבט ראשון בסיסיות ומיותרות מכדי להתעכב עליהן, מעוררות את המחשבה. מקום זה מהווה נקודת מפגש. מפגש בין בני המשפחה, מפגש היררכי של חללים, תווך בין המרחב הציבורי לפרטי והאינטימי, מפגש של חוץ ופנים ומפגש של אדם עם עצמו. מערכת מפגשים זו באה לידי ביטוי בחלל ע"י אלמנטים שונים, אם ע"י מפגש אלומות השמש בקירות והרצפה במקצב מתואם המשתנה כל שעות היום ומלווה את פעילות המשפחה. ובלילה הירח הוא זה שמקנה אווירה רומנטית לחלל.

חלל זה הופך להיות דינאמי לא רק מהגדרתו הפונקציונאלית אלא גם מתוך תפקודו החוויתי. מערכת המפגשים בין האלמנטים השונים: בין חללי הבית, בין הקירות לרצפות, בין החוץ לפנים, בין האור לצל ובין החומרים השונים, כל אלו בונים ומגדירים את החלל ומקנים לו את זכותו הטבעית להיות חלל מתווך. כשם שבחיים אנו למדים הרבה דווקא מהתבוננות על הפעילויות הבסיסיות שאנו עושים, כך חלל זה בא ללמדנו לא רק על הבית עצמו אלא גם על עצמנו. אותו חלל מתווך מופיע בצורות שונות ומתווה קו עיצובי בכל רמות התכנון השונות במרחב הבית. תפיסת מושג ה"בית" והמגורים בו העלתה שאלות רבות על אופן היחס בין החללים עצמם.

תפיסה זו נבחנה באמצעות מושג "שקיפות". שקיפות זו קיבלה אופי שונה בהתאם לסיטואציות בבית. בחלל הציבורי השקיפות קיבלה אופי מבני. חלל אחד הבונה את משנהו. באמצעות מושג זה היה ניתן להרחיב את תפיסת החללים הקיימים ובכך לתת להם תחושה פיזית ותודעתית מעבר לגבולות שלהם עצמם. מהו אם כן גודלו של מרחב? של חלל?

פרשנות לשאלה זו קיבלה ביטוי חוויתי ותודעתי במקומות שונים בבית. חלל שרותי האורחים לדוגמא נבנה מתוך תפיסה זו. ומאפשר תפיסת מרחב ותפקוד שונה מאשר גודלו הפיזי. מתוך כך גם החללים המקושרים לו משתנים. שאלות היחס בין המימד הפיזי לתודעתי השפיעו על עיצוב חללי הבית. החללים הציבוריים בבית קיבלו מימד נפחי גדול יותר והולכים וקטנים ככל שמגיעים למקום הפרטי יותר. חללים אלו מובילים מאחד למשנהו ומאפשרים לשינוי הפיזי להיות גם שינוי תפיסתי. אותו תהליך יומיומי מהכניסה למרחב הבית ועד למקום הפרטי והאינטימי, הופך לבסיס תכנוני גם של התהליך התודעתי של התכנסות ופרישות. על מנת לחזק תפיסה זו כמו גם תפיסות שונות בתכנון הבית, נעשה שימוש באור ככלי תכנוני וכמושג פואטי. משחקי האור והצל, חדירה מבוקרת של אלומות האור מאפשרים שליטה בחלל ובכך גם לשנותו ולשנות את תפיסתנו אותו. תפיסת הבית כי ישנה היררכיה תודעתית וחללית מגדירה את מערכת היחסים בין האלמנטים השונים בבית. במקומות אלו מתקיים מושג המפגש אשר מאפשר לחלל להיות פונקציונאלי וחוויתי בו זמנית. דווקא במקומות אלו של מפגשים הפואטיקה מתחילה להתקיים.

הבית לא נועד לענות רק על צרכינו הפיזיים, אלא גם על צרכינו הרגשיים והרוחניים, ומתווה לנו את הניגון שמלווה את חיינו מידי יום.