תשוקת יתר– הקשר בין אדריכלות ובריחה מבית הכלא המפורסם בעולם. מאת: זוהר מונייאר || מאמרי דעה

בסתיו 2008 ביקרתי בסן פרנסיסקו שבארצות הברית מארחי לקחו אותי ישירות לגשר גולדן גייט המרהיב. בעומדי על הגשר לא יכולתי להתעלם מאי שנמצא במרחק קילומטר וחצי מחוף ימה של סן פרנססיקו, שהגישה אליו נעשית באמצעות יאכטה גדולה האוספת תיירים מהחוף אל עבר האי ששמו אלקטראז או THE ROCK. אי זה שימש במשך 29 שנה בית הכלא הכי שמור בארצות הברית של אמריקה, בית כלא אשר משך אליו את כל 'משקלם הסגולי' של עברייני צמרת ואסירים מסוכנים. יחודו של בית הכלא בזה שהוא מבודד, מוקף במימיו הקרים של אוקיינוס שורץ כרישים.

בית הכלא אלקטרז, מבט על הטריבונות בחצר הטיולים. צילום: זהר מונייאר

כאדריכל ואיש מקצוע ,אינני מתיימר לקחת אתכם לסיור תיירותי והסבר ויקפדי בכל הקשור לבית הכלא אלא להתמקד בהיבט הארכיטקטוני גרידא. להבין את אותה ארכיטקטורה אשר איפשרה לשלושה אסירים נועזים לבצע את הבריחה הגאונית בהיסטוריית בריחת אסירים מבית הכלא. שלושה אסירים אשר דבקה בהם תשוקת יתר אדירה, מטיביציה, נחישות, גאוניות ויצירתיות. דווקא הארכיטקטורה המיוחדת אשר תוכננה בזמנו היא זאת שנתנה להם את ההשראה לכיוון הבריחה מהכלא הכי שמור ביקום.

בטרם תוכנן בית הכלא, בשלהי שנת 1850, הוקם באי מתחם ששימש כמחנה צבאי אמרקאי. המתחם תוכנן ע'י הנרי מקווין, אדריכל ממוצא סקוטי שהוריו השתקעו בסן פרנססיקו בשנת 1810. עד לשנת 1933 שימש המקום את הצבא האמרקאי ובתחילת אותה שנה נהרס המתחם ובמקומו נבנה כלא אלקטראז. הכלא השמור בארצות הברית נמצא על אי בודד רחוק מהצוויליזציה, במתחם אשר תוכנן בקפידה ע''י אדריכל ריצ'רד הנגסטון, בתו מטילדה ואנשי צוות משרדו.

המתכננים עיצבו את ביתם של אסירי צמרת כאל קאפונה, רוברט סטויארד איש הציפורים וביל מכונת הירי ששלטו על מרבית הסחר הבלתי חוקי בארצות הברית של אמריקה. כלא אלקטראז עומד על תילו ומשמש כאטרקצייה תיירותית עד היום כאשר בכל שנה פוקדים אותו יותר ממליון מבקרים חדורי סקרנות לראות ולהתפעל מסיפור הבריחה הנועזת מהמתחם.

להבדיל ממבקר סטנדרטי ,אתמקד בהיבט הארכיטקטוני אשר איפשר לשלושת הנמלטים הנועזים לצאת אל החופשי ולהיעלם במימי האוקיינוס השקט שככל הניראה שאף אותם אל חוף מבטחים ועד עצם היום הזה לא אותרו עקבותיהם. אנשים הללו הוכיחו לנו כבני אדם שאין דבר שהוא בלתי אפשרי וכי לכל מבנה, גם השמור ביותר יש נקודת תורפה, במקרה זה ארכיטקטונית, שאפשרה את המהלך הנועז. הבריחה תוכננה בקפידה והתבצעה דרך תא איוורור קטן, בעוד קיר הבטון נוקב באמצעות כלים אימפרוביזורים כדי להרחיבו ולאפשר מעבר אל תעלת הצנרת שתוכננה בידי האדריכל.

כלא אלקטראז מתנשא על פני שלוש קומות ,ולגובה השווה לשמונה קומות מגובה פני האוקיינוס השקט. בכל קומה תאי כליאה בגודל של 195/240. לכל אורך המבנה מוצבות ארבע שורות מקבילות, בהן שני תאי כליאה בתמונת ראי. תאי הכליאה תוכננו במרחק כ 350 ס''מ מקירותיו החיצוניים של בית הכלא  ובגובה של שלוש קומות. מבנה בית הכלא כלל: אולם חדר אוכל גדול מאוד ולו חלונות גבוהים ורחבים , אגף רחצה ומקלחות ,אגף הנהלת בית הכלא, חדרי סוהרים ועובדים, ספרייה, חצר רחבת מימדים אשר יורדים אליה במדרגות, חצר המשקיפה על נוף עוצר נשימה , ואגף אחרון ולא חביב - אגף הצינוק המכיל 10 תאים זעירים ולא אנושיים. קירותיו החיצוניים של בית הכלא עטופים בחלונות גבוהים ורחבים אשר החדירו אור טבעי במרבית שעות היממה. וגם קרני השמש האירו את בית הכלא, כמו יהלום בקרקעית הים, בגג הכלא תוכננו סקיי לייטס לאורך אמצע חלל בית הכלא ,זכוכיות עבות במיוחד החדירו אור טבעי וקרני שמש בצורה אנכית ומקיפה.


החלל הפנימי מואר על ידי האור הטבעי שחודר מהתקרה, צילום: זהר מונייאר

הטריגר הארכיטקטוני לבריחה התחיל בכך שבשתי השורות האמצעיות תוכננו תאי איוורור קטנים מאד עם רשת מפלדה. תאי האיוורור פנו לכיוון סימטה ארוכה מאד ברוחב של כ-85 ס''מ הבנויה לכל אורך תאי הכליאה, הסימטה תוכננה בידי האדריכל בכדי לשמש מחבוא לכלל צנרת המים והשופכין של כל בית הכלא. הסימטאות התנשאו בחלל פתוח היישר אל עבר גג המבנה אשר החדיר אויר צח אל תוך הסימטה הארוכה ויצר סרקולצייה בלתי פוסקת של אויר וזרם מי ים שנשאב אל תוך הצינורות לכיוון צנרת הביוב. מימיו המלוחים של האוקיינוס השקט זרמו בצמוד לקירותיה העשויות מבטון מאסיבי של סימטת ותעלת השירות אליהן נכנסו רק במקרי חירום כמו פיצוץ בצנרת או תיקון. לא עלה בדעתם של אדריכלי המבנה שיבוא יום ובו יקומו שלושה אסירים יצירתיים ויחשבו על תוכנית בריחה דרך תאי האיוורור ומשם אל תעלת השירות, לגג ומשם יצאו לחופשי ...

התמזל מזלם של שלשות האסירים , שני האחים אנגלין ופרנק מוריס לשהות בשורה האמצעית של תאי הכלא , בא מוקמה תעלת השירות הארוכה והגבוה. מהנדסי המים והאינסטלצייה יצרו צנרת רחבה שהובילה אל גג המבנה. צנרת זו שימשה כסולם נאמן לשלושת האסירים בעלי תשוקת היתר, אשר נתנו דוגמא ליצירתיות במלוא הדרה, כאשר ניצלו היטב תכנון אדריכלי פשוט. אין לקבוע בוודאות באם רעיון תעלת השירות המדוברת נבע מיוזמת האדריכל. מסתמן כי התבקש ע''י הצוות המתכנן להקל על מהנדסי האינסטלציה. גם מהנדסי האינסטלצייה לא העלו בדעתם שהידבקות למי ים מלוחים משפיעים על איכות הבטון וגורמים לו להתפוררות במרוצת השנים. קל וחומר כאשר מדובר על שנת 1962, כמעט שלושה עשורים מבניית קירות הבטון ומבניית בית הכלא.

עובי קירות הבטון של תאי הכלא  25 ס''מ , רשתות פלדה בחלוקה של שתי וערב לכל רוחבו ואורכו של הקיר, לתא חלון איוורור תחתון באורך 35 ס'מ וברוחב של 20 ס'מ בלבד הסגור ברשת פלדה. חלונות האיוורור היו ,ככל הניראה, אילוץ תכנוני אחרת התאים האמצעיים יוותרו ללא איוורור וריח אסלות התאים ישרור בכל החלל המרכזי של בית הכלא. וכמובן נוח לתפעל צנרת חשופה למקרה של תקלה במערכות או בלאי.

אין ספק שהמתכננים של בית הכלא אלקטרז, ובראשם אדריכל ריצ'רד הינקסטון, לא העלו בדעתם שהם מאפשרים מפלט גורלי והיסטורי אשר עומד לשלשל עשרות מליוני דולרים בשנה לקופת עיריית סן פרנססיקו. הצוהר אל החופש היה קיים מזה עשרות שנים וחיכה עד שהגיעו אלו שחשפו אותו, תרתי משמע, בדרכם אל החופש. הצנרת שימשה לבורחים כסולם אידיאלי, גם בעלייה אל עבר גג המבנה וגם בירידה ממנו

תאי המעצר הזעירים והבובה ששמשה להסוות את הבריחה, צילום: זהר מונייאר

את חצר טיולי האסירים אשר תכנן האדריכל, ראוי לציין לשבח, ניתן לראות בבירור מדרגות אמפי הבנויות בטון אשר נועדו לישיבת אסירי בית הכלא ולהרגעות בשמש הנעימה. מבחינה אדריכלית ניתן היה לוותר עליהן ,מדוע בכל זאת החליט האדריכל לתכננן? אולי כדי לאפשר לאסירים מבט אל עבר האוקיינוס השקט ואל עבר העיר סן פרנססיקו. יתכן וזוהי נקודת מבט הקוראת תיגר על הידיעה כי אתה כלוא ומחדירה באסירים את המוטיבציה לעשות את הבלתי אפשרי ולתכנן בריחה.

תשוקת היתר של שלושת הנסים על נפשם ראויה לכל שבח, הם הוכיחו שהבלתי אפשרי, אפשרי. הם חשפו את מערומי התכנון הלקוי, את נקודת התורפה האנושית, הלוגיסטיות , הניהוליות. במקרה של אלקטראז ,נקודת התורפה היחידה, כפי שציינתי לאורך הדרך – הייתה תורפה ארכיטקטונית.