ראיון עם צלם האדריכלות גדעון לוין || ראיונות

את רוחב העשיה של צלם האדריכלות ועיצוב הפנים, גדעון לוין, קשה לכסות- צילומיו מעטרים כתבות במגזיני עיצוב נחשבים, הוא עובד עם אדריכלים ומעצבים מובילים וזוכה בפרסים חשובים בארץ ובחו''ל, עם זאת, ההפתעה האמתית מגיעה ברגע שהוא מתחיל לדבר על צילום. כאן מתגלה אדם החושב כמעט על כל אספקט פילוסופי של התחום בו הוא עוסק, הרבה מעבר ליצירת הפריים המושלם.

כבר מהיום הראשון ללימודיו באקדמיה הכין עצמו לוין לרגע בו יצא אל שוק העבודה. המטרה הייתה ברורה ושום התלבטות, ולו הקטנה ביותר, לא נרשמה בדרכו.
במהלך ארבע שנות לימודיו במחלקה לצילום בבצלאל ובמשך 11 שנים  מרגע שסיים את לימודיו, הוא נע ופועל בשני מישורים תחת אותה דיסציפלינה: מחד, מצלם לוין צילומי אדריכלות ועיצוב פנים תחת השם 181 מעלות - שם הוא מסתמן כאיש מקצוע ממוקד, פרגמטי וחד הקשוב לצורכי לקוחותיו. מאידך, אמן המצלם בשפה פיוטית, רגישה ואינטימית פריימים שאינם מחוייבים לדבר, למעט האחריות האסתטית והקונספטואלית שלו עצמו.


מיכאל פלד אדריכלים, צילום: גדעון לוין


מיכאל פלד אדריכלים, צילום: גדעון לוין

מניין נובע השם 181 מעלות?
מכיוון שאני פועל בשני תחומים, האחד מסחרי והשני אמנותי חיפשתי להפריד את קהל היעד אליו אני פונה, מספר לוין. השם 181 מעלות מדבר לאנשים המחפשים סימטריה - המעלה הנוספת היא הטוויסט שאני מוסיף. דרך עיצוב הלוגו הסימטרי אני מדבר על: תפיסת מרחב, קומפוזיציה, שיווי משקל – כולם מאפיינים בולטים בעבודה שלי.

איך הגעת לצילום אדריכלות ועיצוב פנים?
בתחילת הדרך כסטודנט צילמתי קצת מכל דבר עד שמישהו הזמין אותי לצלם פרוייקט אדריכלי. שם הבנתי שאני אוהב את השליטה האבסולוטית שיש לי בפריים.אני אוהב את ההרגשה שאני יודע מה עומד לפני ואיך הוא יראה בפריים המצולם. שכמצלמים חללים ארכיטקטונים דברים זזים לאט, שזה תהליך שנמשך לפי נפילת האור על פני השטח. בסוג הצילום הזה גם הלקוחות חייבים להיות סבלניים לתהליך.
אני מתחבר לחוסר ההתחנפות של החלל המצולם- הכתם הסמטרי והגיאומטרי הבנוי שאומר 'צלם אותי- אם לא טוב לך תבוא מחר, אני עדיין אהיה כאן'. זה תהליך שלא קורה עם מצולמים אנושיים, לאנשים יש נטיה לרצות את המצלמה והצלם ברגע שהם ניצבים בפניהם.


יובל כנעני אדריכלים, צילום: גדעון לוין


יובל כנעני אדריכלים, צילום: גדעון לוין

מהו הדבר המיוחד שאתה מביא איתך לתוך הפריים?
זאת שאלה שאני חושב שהלקוחות שלי ידעו לענות עליה טוב ממני.
אני אוהב לחשוב שאני לא משתמש במצלמה אך ורק ככלי עבודה טכני אלא ככלי להעברת איכויות שקיימות לאורך ההסטוריה של הצילום והאמנות. כמי שיצא מתוך מערכת לימודים אקדמית, למד מתוך דיאלוג עם מרצים, קבל ביקורת ונחשף לתולדות האמנות מטרתי להוציא מהפריים עוד רבדים מעבר לכך- 'שיהיה יפה'.
אני יודע לומר שאני קנאי לפלטת הצבעים שלי. יש צבעוניות מאוד מסויימת שאני מתחבר אליה ואני יודע  איך להוציא אותה על הצד הטוב ביותר, כך גם ההתייחסות לבנק החומרים שאני מכיר ויודע להוציא ממנו את המיטב. בצילום חשוב להתייחס אחרת לחומריות שיש בחלל, יש הבדל מהותי בין צילום של בטון, משי או עץ, כל אחד מהם מגיב וסופג אחרת את הצבע והאור שיש בחלל והתפקיד שלי הוא לשמור על אופיו הייחודי של כל אחד מהם.



אמיר נבון ומעיין זובמן סטודיו 6B, צילום: גדעון לוין


Golda Arch and Design, צילום: גדעון לוין

מה דעתך על כך שהיום הטלפון מאפשר לכל אחד יכול להיות צלם?
צילום במצלמה של הטלפון הוא כלי ביטוי חזק. למען האמת זאת נקודה שמעסיקה אותי לא מעט ואני שואל עצמי לא פעם האם בעתיד יהיה מקום למצלמה הצורתה המסורתית.
אני לא יודע לאן ילך תחום הצילום אבל זאת בהחלט נקודה לתת עליה את הדעת. מבחינתי המצלמה מהווה חלק אינטגרלי ממני, לכן נדירות הפעמים בהן אני מצלם משהו דרך הטלפון, אני אוהב להיות זה שקובע את הפרמטרים שבונים את הפריים.

מדוע צילום אדריכלות ועיצוב פנים הואשפת  צילום כל כך סטרילית? הרי מצלמים חללים שנבנו בשביל אנשים, למה הם אינם שם?
לכל צלם יש את הגישה שלו לצילום חללים אדריכליים, יש כאלה המעדיפים נוכחות אנושית או סצינות מבויימות ויש שלא. הגישה שלי היא לתת לקירות לספר את הסיפור של הבית ובעליו, הסטריליות היא זאת שמרגשת אותי ולכן הסיפור האנושי פחות רלוונטי לגבי.
מכיוון שהמצלמה 'דוחסת' לתוך הפריים אינפורמציה, אני מעדיף למנן מה יכנס לפריים ומה לא. אני נוהג 'לנקות' את החלל ממאפיינים כמו אביזרים ואנשים כדי שהוא יקבל את מלוא תשומת הלב ויעבור למתבונן בצורה המדוייקת ביותר.


Golda Arch and Design, צילום: גדעון לוין


איתן גורן אדריכלים, צילום: גדעון לוין


omy customade space, צילום: גדעון לוין


Ruth Arad Design, צילום: גדעון לוין

כאשר מביטים על הצילומים שיוצר לוין תחת הקטגוריה אמנות, מגלים שהשליטה המוחלטת בפריים ממשיכה להתקיים. בכולם קומפוזיציות מדוייקות, ישירות וחד משמעיות . המרכיב האנושי נעדר גם בצילומים אלה, דבר שמאפשר תחושת שקט גדולה ועוטפת. זה מקום בו מצליח לוין להפוך גם את החומרים, האובייקטים והמקומות הצנועים ביותר לעשירים וחושניים.

מיהו הצלם האהוב עליך?
עבודותיו של הצלם היפני הרושי סוגימוטו מלוות אותי כבר שנים. השקט, השליטה באור והצניעות שמלווים את צילומיו, מרגשים אותי. סוגימוטו לא רק מצלם בצורה מעוררת השראה, הוא אף חושב על ההצבה הנכונה והמדוייקת ביותר בחלל ובונה חלוקות חלל חדשות על מנת להציג את צילומיו בצורה הטובה ביותר. [א.ט- בשנים האחרונות עוסק סוגימוטו בתכנון אדריכלי למורות שלא למד זאת מעולם]

האם אתה מצלם גם את הבית שלך?
אני אוהב להיות מופתע כאשר אני ניגש לצלם בתים ולכן הבית שלי נשאר מחוץ לפריים. בית בשבילי הוא פינה בטוחה. המקום שאני אוהב לחזור אליו, אל אשתי והכלבות שלנו. אני אוהב את האור בבית שלי, החפצים, המשקאות, האוכל. מכיוון שהוא לא חלל שאני צריך לתעד אני מאפשר לו להיות 'לא פוטוגני'. בתחילת דרכי המקצועית, כשהייתי חוזר הביתה מיום צילום בלוקיישן מושלם, הייתי מרגיש סוג של אנטי קליימקס, היום אני שלם מאוד עם המקום שאני חי בו.


מתוך פרוייקט 21 22 23  מימין: חברים,  משמאל:  ללא כותרת, צילום: גדעון לוין


מתוך הפרוייקט טאטא את המדבר, ללא כותרת,  צילום: גדעון לוין



מתוך פרוייקט 21 22 23,  סופרמן,  צילום: גדעון לוין