ייעור האיילון - מאת: אדריכל ערי גושן בהשתתפות אדריכל אורי מילר || מאמרי דעה

הרקע

רצועת האיילון החוצה את מטרופולין תל אביב הפכה במשך השנים מאפיק של נחל שנקרא אז מוסררה, עם צמחיית שיחים ועצים [בעיקר אקליפטוסים] - לכביש 'נתיבי איילון' בעל שמונה נתיבי אספלט, שני פסי רכבת, רמפות וגשרים.
המגיע ברכב מנמל התעופה בן-גוריון או הנוסע באיילון לאורכו חולף בסביבה מנוכרת ומשמימה. התחושה היא שאפשרות עיצוב שער הכניסה הראשי לתל-אביב ולמטרופולין גוש דן כולה - הוחמצה.
בנוסף למאות אלפי כלי רכב נוסעת באיילון כבר כיום רכבת הפרברים. בשנים הקרובות צפויות להיבנות בו כמה תחנות רכבת, בנוסף לתחנה הקיימת בארלוזורוב ולתחנה שנפתחה באחרונה בגשר השלום.
שטחי התעשייה שלאורך רצועת האיילון מפנים את מקומם למבני משרדים חדשים וגבוהים, ובעתיד יוקמו גם קניוני מסחר ומגדלי מגורים.
אזור האיילון הוא אזור התעסוקה המתפתח כיום בקצב המהיר ביותר במטרופולין גוש דן, והוא גם בעל פוטנציאל הגידול הגדול ביותר בתחומי העיר תל-אביב-יפו.

המצב הפיזי

במשך עשרות שנים היה אפיק נחל מוסררה מקום לזרוק בו אשפה, פסולת וגרוטאות. בשילוב עם בעיית השיטפונות ומטרד היתושים, המקום הפך אזור נחות ומוזנח. בהיותו מחוץ לאזורי המסחר, המגורים והבילוי המועדפים, התמקמו בו בעיקר שימושי תעשייה ומלאכה מטרדיים ומזהמים. הבנייה הזולה והבלתי מבוקרת, ביחד עם הפסולת והגרוטאות, יצרו 'סלאמס' תעשייתי של שכונות ארגזים ופחונים מכוערים, שברובם גם היו בלתי חוקיים.
הקמת 'נתיבי איילון' שיפרה את המצב אך במעט; הכבישים נסללו תוך השקעות מעטות מאוד בתכנון נופי, וללא עיצוב עירוני או אסתטי משמעותי אחר. למעט גשר אחד על פרשת דרכים [בהמשך רח' ארלוזורוב], לא הוקדשה גם לגשרים תשומת לב עיצובית-אדריכלית. הקירות התומכים הרבים היצוקים בטון, כמו גם תעלת ניקוז מי השיטפונות - הם תוצאה של עיצוב מקרי שנוצר ללא קו מנחה אחיד. בכל קטע וזמן של בניית הפרויקט נקבעו עובדות עיצוביות שונות, שהדבר היחיד המאחד אותן הינו האספלט השחור של מסעת הכביש.
התוצאה הוויזואלית הסופית של רצועת האיילון, הנחשפת לעיני מאות אלפי הנוסעים בכביש יום יום, היא של מעבר בקטע עירוני ללא כל ייחוד, הומוגניות, יופי או עניין כלשהו.
שילוט הפרסומת הבלתי מבוקר, שנוצר מיד עם הפיכת הנתיבים לאלטרנטיבת תנועה נוחה [וכמעט בלעדית] לקהל עצום של נהגים ונוסעים, רק הוסיף ל'בלאגן' החזותי הכללי.
במקרים רבים הגודל, הגאומטריה והצבעים של השלטים מגמדים את הבניינים שעליהם הם מוצבים, מעלימים אותם ויזואלית או פוגעים בעיצובם האדריכלי באופן אנוש.
לסיכום - האיילון מהווה כיום דוגמה מצויינת למציאות אדריכלית הנוצרת [למעשה] ללא אדריכלים.

התכניות הקיימות

הבנייה והפיתוח של רצועת האיילון היו בלתי מבוקרים עד כה על ידי העיריות מבחינה תכנונית, עיצובית או ניהולית. הן נעשו על פי תכניות מנדטוריות ברובן, שאין בהן תשובות מתאימות למצב החדש שנוצר במטרופולין כולה.
בעיריות תל אביב ורמת גן נמצאות בהכנה כמה תכניות חלקיות לקטעים שליד רצועת האיילון, וגם זאת בעיקר כתוצאה מלחצי יזמים ואדריכלים המבקשים לקדם פיתוח מוקדים שונים.
אין תכנית עיצוב עירוני ברורה אחת שתקבע עקרונות מנחים או מפורטים לבנייה לאורך האיילון. אחת הסיבות לכך היא התיאום הנדרש בין כמה רשויות מקומיות שונות, שלכל אחת הנהלה, מנגנונים ואינטרסים משלה.

הפתרון האפשרי

הפיתוח המהיר והמבוזר של רצועת האיילון מתבצע, כאמור, יום יום, ללא אפשרות נראית לעין של שליטה תכנונית או ניהולית-צבורית. לכן יש צורך בפתרון פשוט, מידי, זול וישים, שיוכל להביא לשינוי ניכר בחזות רצועת האיילון כולה. הפתרון חייב לכלול מרכיב עיצובי מרכזי אחד שיהיה בקנה מידה מתאים לממדי רצועת האיילון והמבנים שלאורכה.
כדי ליצור אדריכלות טובה אין צורך, כידוע, בהרבה המצאות, צורות, חומרים או פרטים. לעתים גם אין נדרשים אפילו אמצעים כספיים מיוחדים; די במחווה פשוטה וגדולה אחת, שתהיה משמעותית וגורפת, כדי שהאיילון יהפוך ל'פרויקט הגדול' של העיר, המטרופולין והמדינה כולה.
ליצירת מחווה שכזו וליישומה הלכה למעשה נדרש רק 'משוגע לדבר' אחד, עם רעיון אחד; כזה שיקבל גם גיבוי מוסדי מלא ונחוש עד סופו של הפרויקט.

ייעור האיילון

מחווה פשוטה ואפשרית היא 'ייעור האיילון.
'הכוונה היא להחזיר אל גדות האיילון אלפי אקליפטוסים, שצמחו ושיגשגו שם כשעוד היה 'ואדי מוסררה'.
האקליפטוס הוא עץ הגדל בקלות לממדים גדולים [גובהו מגיע ל 25-30 מטרים]; הוא ירוק כל ימות השנה ואין צורך להשקותו. נוף הענפים שלו איננו אטום לגמרי, ויש לו מאות זנים.
נטיעות מסיביות וגבוהות לאורך הנתיבים גם יתרמו תרומה ניכרת לאיכות הסביבה של האזורים הקרובים; אם בסינון מזהמים ואם בהורדת הטמפרטורה בתקופת הקיץ.
אפשר גם להוסיף שעלויות הביצוע הן נמוכות ביותר, והקרן הקיימת לישראל אף הציעה את העצים ב'חצי-חינם'.
החוויה של מעבר בתוך המטרופולין של המדינה דרך כביש 'מיוער', כאשר מאחורי העצים נגלית לסירוגין הבנייה המסיבית שמאפיינת את הערים שלאורכו תהווה את אותו המרכיב העיצובי החסר כל כך באיילון; מרכיב שיאחד את המהומה הוויזואלית הקיימת ואף יגבר עליה; מרכיב שההסכמה על יופיו תהיה רחבה ומובטחת.
לשם כך חייבים רק לבצעו מהר - ו'בגדול'.