תערוכה : השמש תידום בין עזה לרפיח || ארועים

חותם
"השמש תידום בין עזה לרפיח" רחל רוגל בתערוכת "חותם"

אוצר: רפי ברביבאי

ב-11 במאי 2004 נכנס כוח משוריין של חטיבת "גבעתי" לבצע פעולה בשכונת זייתון בפאתי העיר עזה. את הכוח ליווו עיתונאים מערוץ 2 שהכינו כתבה על המתרחש. לפנות בוקר, בעת היציאה מהשכונה, גילה הכוח שנגמ"ש מחלקת ההנדסה-פלחה"ן נעלם. סריקה נוספת בשכונה גילתה שהנגמ"ש הושמד לחלוטין כתוצאה מפיצוץ. ששה חיילים נהרגו בפיצוץ צוות פלחה"ן דול"ב של חטיבת גבעתי: סמ"ר עופר ג'רבי, סמ"ר יעקב מרוויצה, סמל אביעד דרעי, סמל יעקב (קובי) מזרחי, סמל איתן מרדכי ניומן, סמל אדרון עמר. מחבלי הג'יהאד האיסלאמי התעללו בשרידי הגופות. בתגובה, צה"ל שלח כוחות חילוץ נרחבים לשכונה במטרה לסרוק ביסודיות את האזור עד שכל שרידי הגופות יוחזרו אל צה"ל ויובאו לקבורה נאותה. צה"ל איים שהדחפורים יעבדו בשכונה והכוחות לא יצאו ממנה עד שלא יוחזרו אליו שרידי הגופות. הפלסטינים נכנעו לדרישה ונתנו את שרידי הגופות לצלב האדום שהחזירם לישראל. מאוחר יותר חשפה סוכנות "רויטרס" סרט וידאו שמתעד חמושים פלסטינים עולים לאמבולנס של אונר"א, שר הבטחון דאז, שאול מופז האשים שאמבולנסים של אונר"א סייעו להבריח את חלקי הגופות מהשכונה אל ידי הג'יהאד האיסלאמי
רחל רוגל

רחל רוגל בתערוכת "חותם"

כמו רישום יומן ובו ההיסטוריה כך רחל רוגל , באופן לא מודע, מבקשת להצמיח ולטפח עמדה של חיוב, קבלה, כבוד ופיוס, קירוב והתקרבות לזולת. סוג של אמנות, שבחרה עמדת התבוננות אנושית, ישירה ואיטית הנתפרת אט אט ליצירה מהחיים .

אילנה גרף מספרת "מה שבולט בעיני בעבודותיה של רוגל, הוא הניגוד העצום שקיים בין החומרים העדינים בהם היא משתמשת: מיני חוטים, בובות זעירות, חרוזים וכפתורים שיוצרים ניגוד חריף למה שמזוהה עם מלחמה, שכול, אבדן, הרג, אסון. היא מטפלת במצב בטחוני, בפלדה, אש, וחפצים גדולים וקרים שמהם עשוייה מלחמה דוקא באמצעים קטני מידות,מיניאטורים עדינים, נשיים. רחלי רוגל יוצרת קולאז'ים יפהפיים, אבל במקום להשתמש בנייר וצבע היא משתמשת בבד ומחט. זו איננה אמנות נאיבית, אלא אמנות הומאנית, המבקשת לעדן ולהרוות אותנו ביופי, באצילות ובתבונה מפותחת. אמנות הומאנית מפוכחת ולא מתנשאת. רוגל יודעת לעבוד בחומר, בידיים ובראש, להציג את העולם תוך שימוש בכפתורים.

אילנה גרף מספרת על רחלי רוגל שהיא אמנית היוצרת באלפי כפתורים ולולאות. כפתורים הם אמצעי של זיהוי. הם מסמלים שייכות, מעמד ומעידים על איכות הבגד: רחלי הצטרפה לפני כארבע שנים לפרוייקט בינלאומי של "כתיבת" יומנים אומנותיים. יומניה עסקו בעיקר בדאגות שמלוות אם לקראת גיוס בנה בכורה.חיילים וכפתורים מוזכרים בנשימה אחת בהקשרים טרגיים של מציאת גופות. כך זיהו את חיילי נפולאון שנהרגו בעכו (ב- 1799), את עשרות אלפי הגופות בקבר אחים בוילנה שמתו בנסיגת צבא נפוליאון ממוסקבה (ב-1812) והחייל הבריטי בפלנדריה (ב-1917). הכפתור, פחות הערך לכאורה, הוא לעיתים האנדרטה היחידה שזוכה לה החייל.

למרות שהיא תופרת אלפי כפתורים בעבודותיה, רחלי אינה תופרת כפתור שנפל מבגד אלא אם כן מדובר בכפתור שנפל מהמדים. רחלי רוגל היא אמנית קונספטואלית היוצרת לבירינתים באלפי כפתורים ולולאות, אוצרת, מרצה ושופטת מעצבי כפתורים בינלאומית שנבחרה בין 60 האמנים המובילים בעולם בנושא החרוז/כפתור (1998). זוכת פרס צילום ממוזיאון ישראל במסגרת התערוכה "לגור בירושלים" (1994) נציגת ישראל באגודת הלבירינתים העולמית. מעצבת הלבירינתים הציבוריים הראשונים בישראל, ברחבת "בית העם" ההיסטורי ברחובות (2003 עבודותיה הוצגו במוזיאונים וגלריות בישראל, ארה"ב, יפן, אנגליה, גרמניה, אוסטריה, הולנד, דרום אפריקה, איי קיימן, גרנד פלה בפריס. היצירות תועדו בעיתונים, מגזינים ובספרים ברחבי העולם. עבודותיה הנראות לכאורה מופשטות מלאות במטענים סיפוריים ולכל כפתור יש הסבר מלא למיקומו לצורתו. רוגל מתעסקת לכאורה באמנות שוליים, באלמנט זניח ככפתור, אך מאות הכפתורים המרכיבים את עבודותיה רוקמים סיפורים בעלי מסר המחבר בין מקורות יהודיים, מיתולוגיים ואירועים אקטואליים מחיי היום יום.

בתערוכת "חותם" רוגל בחרה לאפשר לנו הצצה נדירה לעולמה החוויתי והאסתטי. אין ספק שיצירותיה הם סוג של אמנות בה ההיסטוריה האדם והאמונה משולבים יחדיו והמשאירים בנו הצופים "חותם " ותיעוד מנצח

פתיחה: התערוכה נפתחה ב 12 באפריל 2007
נעילה: 9 במאי 2007

גלריה גבו, בית אמריקה
שד' שאול המלך 35, תל אביב
טלפון: 077-3300141

שעות פתיחה: שני עד חמישי 11:00 עד 19:00 , בשישי 11:00 עד 14:00.