'העברים החדשים: - מאה שנות אמנות ישראלית' , ברלין || ארועים

"מאה שנות אמנות בישראל"

תערוכת האמנות הישראלית הגדולה ביותר שהתקיימה מעולם מחוץ לגבולות הארץ נפתחה ב-19 במאי 2005 בברלין. "העברים החדשים: מאה שנות אמנות בישראל" התערוכה מוצגת במרטין-גרופיוס-באו, אחד מאתרי תצוגת האמנות הגדולים והחשובים בגרמניה. הבניין הנמצא קרוב לצ'ק-פוינט צ'רלי, נקודת המעבר שבין ברלין המערבית למזרחית, קרוב מאוד למטה הגסטאפו לשעבר, נבנה במאה ה-19 כבית-ספר למלאכת אמנות וכחלל לתצוגת אמנות. הוא נהרס כמעט לגמרי במלחמת העולם השנייה, כשפצצה של בנות הברית חדרה לתוכו, שוקם בשנות השמונים והפך למוסד מרכזי לתצוגת תערוכות אמנות.

התערוכה מתקיימת כחלק מאירועי ציון ארבעים שנה ליחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה והיא ממומנת בידי ממשלת גרמניה ומופקת בשיתוף פעולה בין המרטין-גרופיוס-באו לבין מוזיאון ישראל, ירושלים, שהתבקש לקחת על עצמו את החסות התוכנית והארגונית של ההפקה.

אוצרי התערוכה הם דורית לויטה-הרטן, אוצרת ומבקרת אמנות ישראלית החיה בברלין, שהציעה את קונצפט התערוכה, ויגאל צלמונה, אוצר ראשי בינתחומי במוזיאון ישראל.

התערוכה מבקשת לתאר את המהלכים שעשתה התרבות הישראלית בניסיונות שלה לגבש זהות לאומית ופרטית ילידית, חדשה, מקורית וייחודית – שונה מנן הזהות של יהודי הגולה. התערוכה המתפרשת על פני יותר מעשרים אולמות והכוללת כשבע מאות מוצגים מבקשת להאיר את השאלות המרכזיות שעיצבו את התרבות הישראלית לדורותיה. היא בנויה על-פי רצף היסטורי ועם זה מתרכזת בנושאי-חתך המגשרים בין תקופות.
היא מתחילה בשחזור של תצוגת יצירות אמנות וחפצים באולמות בית הנכות בצלאל בירושלים במחצית הראשונה של המאה העשרים. באמצעות השחזור הזה תתאפשר הצגת כמה נושאים חשובים, למשל התיאור האמנותי של הגורל היהודי בגולה כפי שגולם ביצירות של אבל פן אשר הוצגו בבית הנכות בצלאל באולם שנקרא "אולם נאד הדמעות". את תפיסת האסתטיקה של הציונות בראשיתה מבטאים חפצים ויצירות שאף בבית הנכות הוצגו באולם מיוחד. כאן גם יוצג סרט שצולם בארץ-ישראל בשנת 1913. לעשרות חפצים שנוצרו בבתי המלאכה של בית הספר בצלאל ושהיו ביטוי חזותי של החזון הציוני בראשית המאה העשרים יוחד אולם נפרד. האולמות הבאים יוחדו למאמצים לגבש סגנון אמנותי מקומי כפי שבאו לידי ביטוי ביצירותיהם של אמנים כראובן רובין, ציונה תג'ר או נחום גוטמן.

אופן תפיסת המזרח בעיני האמנים הארץ-ישראלים בראשית המאה העשרים, תיאורי הערבים כמודלים ליצירת היהודים החדשים – אלה יוצגו גם הם בחלקים הבאים של התערוכה. בניית האדם החדש בישראל – החלוץ והצבר כחלום ציוני – מיוצגת באולם נפרד ואחריו מוצגות האוטופיות הארכיטקטוניות המודרניסטיות של שנות השלושים באמצעות מודלים של בניינים בערים (ובעיקר בתל-אביב) ובקיבוצים שייבנו במיוחד לתערוכה. בכל האולמות הללו מוצבות גם יצירות של אמנים עכשוויים שיוכיחו רציפות של עיסוק בנושא בתרבות הישראלית או ביקורת של האידיאולוגיות שעמדו בבסיס היצירות של העבר. כמה אולמות יוקדשו לתיאורי הנוף הישראלי בידי ציירים מקומיים ולאופן שבו ייצגו התיאורים הללו אידיאולוגיות של חיפוש שורשים והיאחזות במקום. מקום השפה והטקסט באמנות המקומית מוצגים באולמות הבאים. האופן שבו נחרטו חוויות כמו השואה וההגירה לארץ-ישראל ביצירתם של אמנים שונים באה גם היא לידי ביטוי בכמה פרקים בתערוכת "העברים החדשים". המלחמות השונות שזעזעו את המקום הזה כמו הקונפליקטים המקומיים השונים שצרבו את התודעה הישראלית והשפיעו על התרבות בארץ יזכו גם כן לפיתוח נרחב באולמות המרטין-גרופיוס-באו. בחלק האחרון של התצוגה מציגים אמנים שונים יצירות שמבקשות להציע אלטרנטיבות, כמיטב הדמיון היצירתי שלהם, למציאות הנתונה.

בתערוכה מוצגות יצירות אמנות מעשה ידי למעלה משבעים אמנים בתחומי הציור, הפיסול, המיצב, הווידיאו, הצילום והקולנוע. מוצגים בה גם מודלים אדריכליים, כרזות ומסמכים היסטוריים רבים שמתעדים את ההקשר ההיסטורי שבו התממשה היצירה האמנותית. אמנים אחדים יצרו יצירות במיוחד לתערוכה.

מוזיאון ישראל ישאיל לתערוכה קטע שאורכו למעלה משלושה מטרים של מגילת המקדש, אחת החשובות שבמגילות ים המלח, וזו תהיה הפעם הראשונה שקטע כה גדול של מגילה מרכזית נשלח לתצוגה בחו"ל. יחד עמו יוצגו גם חפצים ארכיאולוגיים חשובים אחרים השמורים במוזיאון ישראל.במרטין-גרופיוס-באו, באולם שנבנה במיוחד לתצוגת אוצרות טרויה קרוב לתקופת גילויים. את התערוכה ילווה קטלוג מקיף שיכלול כשבע מאות עמודים ובמהלכה יתקיימו אירועים שונים כמו פסטיבל סרטים ישראלים.

תצלום מאת ליזלוטה גרז'בינה, קפיצה לרוחק,
שנות ה-40, מאוסף מוזיאון ישראל, ירושלים