|
בניגוד לדעה הרווחת, הבטון
המלוטש (הכולל גריסה, השחזה וליטוש)
אינו באמת חדש; הוא
קיים שנים רבות, ממש כפי שצביעת בטון או
גיוונו אינם דברים חדשים.
ואולם, בחמש עשרה שנים האחרונות, בטון מלוטש – מגוון או שאינו
מגוון – הפך להיות גמר פופולרי של רצפות, ובצדק, בשל סיבות רבות.
המראה של בטון מלוטש הוא בחירה מועדפת, וזאת בשל החומרים הקיימים
בבטון - חול ואגרגטים שהינם חומרים המגיעים
מהטבע ומבטאים חום ומראה טבעי.
בטון מלוטש עולה פחות ועם זאת עמיד יותר מחיפויי רצפה וגימורים
אחרים. בנוסף, תחזוקתו בטווח הארוך זולה יותר.
האפשרויות לגמר של בטון מלוטש הן רב תכליתיות. למעשה, ניתן לאפיין
גמר בטון מלוטש לכל פרוייקט – מגורים, מסחרי, אדריכלי או תעשייתי –
וניתן ליישמו במשטחי בטון חדשים וישנים כאחד. גימור של בטון מלוטש
הפך לסטנדרט ברשתות קמעוניות גדולות.
בטון מלוטש יכול להגיע לדרגת ברק גבוהה
ביותר, כמעט כמו מראה
בין היתרונות הרבים שיש לבטון המלוטש ניתן לציין את העמידות הגבוהה
בשחיקה; קיימות לאורך שנים (יותר מחיפויים אחרים); השתקפות היכולה
לצמצם צריכת תאורה מוגברת הנדרשת כשחיפויי רצפה אחרים קיימים;
ובמיוחד, זהו הגימור היחיד שניתן לחדשו למצבו המקורי בכל זמן (להבדיל
מחיפויים אחרים אותם יש צורך להסיר, ולהתקין חיפוי חדש במקומם).
בנוסף, בטון מלוטש אינו פגיע מנידוף לחות ממשטח הבטון עצמו או
מהתשתית שמתחתיו שלא כחיפויים אחרים שאינם "נושמים".
גימור של בטון מלוטש מגדיל מטבעו את העמידות בפני החלקה (ניתן
להשיג את ההתנגדות להחלקה הנדרשת), זאת מכיוון שבשל היותו של הבטון
ישר מאוד, שטח הפנים של הנעל הבאה איתו במגע גדול יותר ומכאן
אחיזתה רבה יותר. גימור גס של הרצפה וחריצים דקים בה, הם שתורמים
לרצפה להיות חלקלקה. הליטוש מבטל חריצים אלו בבטון.
בטון מלוטש ע"פ הגדרה
ההתאחדות לבטון מלוטש של ארה"ב (CPAA) מגדירה את הבטון המלוטש כ "עיבוד
משטח הבטון באמצעות תהליך מכאני המשתמש באמצעי שחיקה שבו כל שלב
עדין יותר מקודמו ברמה מיקרוסקופית ובהדרגתיות לקראת השלב הבא עד
שמתקבלת רמת הברק הרצויה".
בטון מלוטש הוא תהליך רב שלבי המורכב מסדרות של פעילויות ליטוש.
התהליך מתחיל בגריסה של משטח בטון חדש או קיים ע"י יהלום תעשייתי
גס כדי להשיג רמה אחת מתוך ארבע רמות של חשיפת אגרגטים. לאחר מכן
מלוטש המשטח ביהלום תעשייתי גס פחות כדי להשלים רמה אחת מתוך ארבע
רמות של השתקפות או ברק.
במהלך התהליך, ובשלב הנכון, מיושם מקשיח כימי המשנה את הרכבו
המולקולרי של הבטון. ניתן לגוון את הבטון או לצבוע אותו, הכל בהתאם
לגמר האסתטי הנדרש. בסוף התהליך מיושם בהספגה סילר תואם להגנת פני
השטח מהכתמה ולכלוך.
דוגמה לרמת ברק גבוהה במיוחד
תוצאת עבודה מוצלחת תלויה בשילוב של מדע ואומנות:
• מדע: תכנון תערובת בטון מתאימה, גימור פני השטח, ציוד
מתאים לביצוע העבודה ואיכות הכימיקלים לבטון אותם מיישמים.
• אומנות: מיומנות הקבלן המבצע "לקרוא" את הבטון ו-"להאזין"
לציוד הליטוש תוך כדי העבודה על הבטון, וכן הכישרון האומנותי למסור
את המוצר המוגמר בהתאם לעיצוב הנדרש.
בתמונה: דוגמה לחשיפת
אגרגטים אחידה
מה אינו בטון מלוטש
בטון מלוטש אינו טראצו. בשעה ששניהם דומים במידת מה, בטון מלוטש
וטראצו שונים זה מזה באופן מיוחד. שניהם הנם תערובת של חומרי מליטה
ואגרגטים עם גמר מלוטש, ואולם טראצו הוא חיפוי מעל משטח בטון
שיעובד כגמר מלוטש.
מטרת התכנון
בתכנון גימור של בטון מלוטש יש להתחשב בשיקולים והחלטת שונות.
ראשית, על מתכנן הרצפה שבחר גמר מלוטש, להבין שהבטון שנוצק עבור
משטח הרצפה הוא הבסיס של הגמר. זהו אינו יישום של חיפוי.
שנית, המראה הבלתי אחיד ומנומר של צבעה האפור של תערובת הצמנט יהיה
טבוע בבטון ויהיה הצבע הסופי של הרצפה, אלא אם כן טיפול בצבע יבוצע
כחלק מהתהליך. אם נדרש צבע מיוחד, ניתן לבצע זאת באחת מהשיטות
לגיוון כדלהלן:
• תוספי צבע: פיגמנטים מינרלים שאינם דוהים, באבקה או בנוזל
המעורבבים בתוך תערובת הבטון במפעל.
• גיוון: חומצות צריבה מסיסות היוצרות ריאקציה עם הצמנט שבבטון
ומיושמות בשטח ע"ג הבטון הקיים.
• צבע: צבע סינטטתי או אורגני טבעי המתמוסס במים או בסולבנט, הממלא
את נקבוביות הבטון בצבע ומיושם בשטח.
שלישית, רמת חשיפת האגרגטים צריכה להיבחר מתוך ארבע רמות חשיפה כפי
שמופיע בפינה השמאלית התחתונה של האיור שלהלן. ושוב, האגרגטים
שייחשפו הינם אלו שמשתמש בהם יצרן הבטון בדרך כלל. אם נדרש סוג
מסויים של אגרגטים, הרי שיש להובילו אל יצרן הבטון במיוחד עבור
הפרוייקט.
האיור שלעיל מפרט את השלבים השונים בתהליך
העיבוד של הבטון. יש לשים לב לכך שהתהליך כפי שמוצג
באיור זה הוא התהליך המלא ואולם לא בכל
פרוייקט מיושם התהליך במלואו. האיור בפינה השמאלית התחתונה מדמה
חשיפת אגרגטים ברמות שונות.
אפשרות נוספת הקיימת לקביעת מראה החשיפה היא ע"י פיזור אגרגט
ספציפי (הנבחר ע"י המתכנן) על גבי הבטון הרטוב וזאת במהלך העיבוד
הסופי בשלב יציקת הבטון. ארבע רמות חשיפת האגרגטים מופיעות בטבלה
שלהלן.
רביעית, רמת ההשתקפות נקבעת מתוך ארבע רמות ברק,
מברק מועט ועד לברק גבוה מאוד.
תהליך הליטוש ביהלומים
הקבלן המבצע מתחיל את תהליך הליטוש בראש ובראשונה בהערכת הבטון
הקיים ובבדיקת מצבו. בתוך כך יילקחו בחשבון חוזקו של הבטון,
ליקויים או פגמים שיש לטפל בהם, מישוריותו של הבטון, הרכבו,
האפשרות שבוצע בו טיפול כגון ציפוי או הספגה כאלו ואחרים – זאת היא
"אומנות" עיבוד הבטון. לאחר הערכה זאת מתחילים להתבצע הצעדים
המעשיים בעיבוד הבטון; אלו, דומים לשלבים המתוארים באיור שלעיל.
חשוב ביותר שקבלן הליטוש יבצע את הליטוש המוגדר כגריסה במלואו או
באופן המירבי שניתן. ההתאחדות לבטון מלוטש של ארה"ב (CPAA) מגדירה
את הליטוש המירבי: "כאשר השטח המלוטש בשלב הנתון הגיע לרמת חלקות,
בה בדרגת היהלום הנוכחית לא ניתן יותר ללטשו, או ניתן מעט מאוד תחת
המכונה הנתונה במשקל הנתון". כאשר הבטון נגרס או מלוטש, יהלומי
הליטוש פועלים אל תוך השטח המטופל ויוצרים בו תלמים. עומק הליטוש
מבוסס על משקל מכונת הליטוש ואילו השלמת התהליך בכל דרגת ליטוש
מתבצעת למעשה עם יצירת פרופיל רצפה החופשי מתלמים. בנקודה זאת,
השטח מוכן לעיבוד של השלב הבא, דרגת יהלום עדינה יותר. כמצויין
לעיל, היעדר תלמים הופך את השטח לעמיד יותר בהחלקה מאשר היה כשהיו
קיימים תלמים אלו.
בשלב
מסויים בתהליך, (שוב, חלק מה"אומנות" של ליטוש בטון; היישום אינו
בהכרח תמיד באותה נקודה כפי שמופיע באיור לעיל) הבטון מקבל טיפול
כימי, הקשחה, אשר משנה את הרכבו המולקולרי ומגדיל את עמידותו של
המשטח.
ההקשחה באמצעות תמיסת ננו-ליתיום מייצרת מעין קריסטלים בבטון
וקושרת את מולקולות הסידן החופשיות הנוצרות כחלק מתהליך האשפרה של
הבטון. ע"י כך גדלה ההדבקה בין הצמנט לאגרגטים, הנקבוביות שבבטון
מתמלאות, קשיותו של הבטון גדלה וכן אטימותו לנוזלים.
בתמונה: רמת ברק 4,
ברק גבוה מאוד. ככל שהברק גדל ההשתקפות גבוהה יותר. ניתן להבחין
בחדות ובפרטים של החפצים השונים
בסיום תהליך הליטוש נדרשת הגנתו בסילר הספגה שאינו יוצר שכבה על
פני השטח אלא מיקרו פילם. הסילר מסוג זה הוא פולימר מיוחד המתאפיין
במולקולות קלות החודרות לפני השטח ומצפות את נקבוביות הבטון
המיקרוניות. סילר זה נחוץ להגנת השטח מהכתמה, חלחול מזהמים
ומהתדרדרות המשטח. כמו כן מספק הסילר עמידות בפני שחיקה, שריטות
ודהיית צבע הבטון בשל קרינה אולטרה סגולית.
הקשר עם בניה ירוקה
בטון מלוטש נחשב למערכת רצפתית "ירוקה" ומקנה נקודות "ליד" רבות
בפרוייקטים בארה"ב. להלן מס' סיבות להיותו של הבטון המלוטש "ירוק".
בטון מלוטש - התחליף ה"ירוק"
לציפויים אפוקסיים בחניונים, קיימות לאורך שנים רבות
• הבטון המלוטש, שלא כמו חיפויי רצפה אחרים שהתקנתם וייצורם באתרים
אחרים ואשר מהם הם מובלים לפרוייקט, מיוצר למעשה בשטח. כמות קטנה
מאוד של מוצרים (יהלומי ליטוש, מקשיחים כימיים ["ירוקים" בפני עצמם]
וסילרים) מיוצרים ומובלים אל הפרוייקט של הבטון המלוטש; לכן איפוא
כמות מאוד קטנה של אנרגיה נצרכת ועוד פחות מכך פליטת זיהום.
• כשחיפויי רצפה שונים מתכלים, יש להסירם ולהיפטר מהם ע"י הובלה
למזבלה או מחזור. הבטון לעומת זאת מוכן לקראת התקנת "חיפוי" חדש
ולמעשה חיפוי חדש כבר מותקן בו – זהו הבטון עצמו, שכן בטון מלוטש
לא מוסר או מוחלף – הוא ילוטש שוב ברמות ליטוש שונות בהתאם למצבו
ואין צורך להקשיחו ע"י כימיקלים מחדש בשל היותו של תהליך ההקשחה
בלתי הפיך.
• בסביבה בה קיים בטון מלוטש, החזר התאורה גדול יותר מאשר בסביבה
בה קיימים חיפויי רצפה שונים, דבר המתורגם לצריכה נמוכה יותר של
חשמל לתאורה. בנוסף וכפי שכבר נאמר לעיל, בטון מלוטש דורש פחות
תחזוקה (ועלותה) מאשר חיפויי רצפה אחרים.
חוסר הוודאות והידע באשר לתכנון התהליך של בטון מלוטש
יש החושבים כי בטון מלוטש הנו לא יותר מאשר סוג של גמר למערכת
רצפתית. ואולם מחשבה זאת הנה תולדה של חוסר ההבנה של תהליך הביצוע
של מערכת הבטון המלוטש. אדריכלים ומתכננים רבים, כמו כן קבלנים
ראשיים ואפילו קבלני מערכות רצפתיות אינם מבינים את התהליך ומה
שנחוץ לבחור ולבצע כדי להצליח בביצוע מערכת של בטון מלוטש.
ההתאחדות לבטון מלוטש של ארה"ב (CPAA) הנו ארגון ששם לו למטרה לשפר
את ההבנה של הבטון המלוטש, לקדם את תעשיית ייצור הבטון בהתאמה
לתכנון תערובות המתאימות לליטוש יהלומים וזאת תוך סיוע בקביעת
תקנים מתאימים והפצת מפרטים.
עוד על ההתאחדות לבטון מלוטש של ארה"ב (CPAA) ומטרותיו ניתן ללמוד
בכתובת האינטרנט שלהלן:
www.concretepolishingassociation.com.
>>>לחצו כאן לעמוד של
טכנוקריט במדריך
החברות של Archijob<<<
איש קשר: אורי
טלפון: 08-9702384
כתובת
אולם התצוגה: מרכז עינב (ישפרו סנטר),
רח' הנגר 14, מודיעין
|
