Archijob - Studio לוח דרושים | חיפוש עבודה | לוח דירות | יד-2 מערכת הפורומים לימודי עיצוב - לימודי אדריכלות אדריכלים , מעצבים פנים , מהנדסים , קבלנים חברות ומוצרי בניה ועיצוב חדשות וארועים ראיונות אדריכלים ומעצבים חשיפת פרויקטים - אדריכלים ומעצבים סקר שכר אדריכלים מעצבים ומהנדסים תחרויות אדריכלות ועיצוב בינלאומיות הבלוג של archijob מאמרים עיצוב פנים המגזין של archijob archijob פרסום באתר archijob אודות archijob עמוד הבית - archijob קבעו כעמוד הבית שליחת פרויקטים ומאמרים לאתר - archijob יצירת קשר - archijob תפריט עליון

מגזין - עמוד ראשי

מגזינים 2018

מגזינים 2017

מגזינים 2016

מגזינים 2015

מגזינים 2014

מגזינים 2013

מגזינים 2012

2011

2010

Share | שתפו:

 רוצים לקבל את מגזין Archijob למייל ?

הצהרת
השולח:

עיסוק :

שם :

* דוא"ל:


מעצבים גרפיים - תקשורת חזותית עונים על שאלות - מרץ 2011

קצרים מהשטח

צלמים עונים על שאלות - אפריל 2011

יואב גורין
יואב גורין


 

 


הילה ווגמן



 

 


שי אפשטיין



 


אסף אלבוחר


 

 



 


נמרוד פסח סונדרס

1. מה גורם לך לכוון אליו את עדשת המצלמה?

2. עם איזה מהפרויקטים בהם השתתפת את/ה
     מרגיש/ה הכי מזוהה?

3. מה לא תצלמ/י אף פעם?

4. מה פוטוגני בעיינייך בחברה הישראלית?

5. מה הלאה?
 

 

 

 

יואב גורין
בן 34 חיי ועובד בת"א, סיים את לימודיו במחלקה לצילום בקמרה אובסקורה.
כיום מצלם בעיקר STILLIFE.


 
1. מה גורם לך לכוון אליו את עדשת המצלמה?
זה קצת הפשטה או הכללה מסוימת אבל בגדול זה אסטטיקה. אני די קלאסי, אולי לפעמים עם טוויסט, אבל עדיין קלאסי. קומפוזיציה טובה תמיד קונה אותי.משהו תופס לי את העין, בדרך כלל זה צורני, קומפוזיציוני ואז לבנות ת'פריים - זה זז לפה, זה זז לשם...
לחפש, לנסות להבין מה חשוב יותר ומה חשוב פחות.


2. עם איזה מהפרויקטים בהם השתתפת את/ה
     מרגיש/ה הכי מזוהה?
זה פחות הפרויקטים כמו שזה מי שעשה את הפרויקטים. לפעמים נוצר חיבור טוב ביני ללקוח, ואז אני מקבל תחושה שהוא אומר משהו כמו - "אתה הצלם, סומך עליך. תעשה מה שאתה חושב".
בסופו של דבר מתפתחת אצלי מחויבות, מרגיש כאילו זה גם קצת הפרויקט שלי.
חוץ מזה, אין דבר יותר כיף מלעבוד עם אנשים בתחילת הדרך. יש רעב, ים אמביציות, חלומות, זה מדבק. אתה מסיים יום צילום עם טעם לעוד.
סטודיו גרופה והמעצב אריאל צוקרמן זה דוגמאות מעולות.

3. מה לא תצלמ/י אף פעם?
אני לא חושב שיש מה – יש איך! כל דבר הוא ראוי לצילום, אבל אני לא מת על צילום אגרסיבי. זה מתבטא בהרבה דרכים; זה יכול להיות בהגזמה בתאורה, בזווית, זה יכול להיות בעיבוד יתר בפוטושופ. זה יכול להיות היחס למה מצולם.
לא יודע בדיוק לשים על זה את האצבע אבל יש צילומים שצועק מהם משהוא לא טבעי. ברמה העקרונית, אין באמת הבדל בין להאיר חלק חשוך עם קצת תאורה או להאיר את כל הפריים ב6 פלאשים ואין הבדל עקרוני בין לתקן סטיות צבע לבין צילומי .HDR
טעם אישי – זה הכל/ קצת כמו בישול – מינונים, זה הסוד.


4. מה פוטוגני בעיינייך בחברה הישראלית?
2שני דברים - השמש והאקלקטיות. אני מת על השמש פה, תנו לי חלק שרוף בפריים ואני מאושר.
אני מאוד אוהב את הקונטראסט שהיא עושה בצילום הישראלי, לפעמים היא חלק בלתי נפרד מהעיצוב של החלל – כאילו היא עוד רהיט- אפשר לזהות שזה צולם פה בשנייה.
והאקלקטיות - לא משנה למי ואיפה אני מצלם יש הרבה פעמים תחושה של קצת חדש וקצת ישן קצת יקר וקצת זול. קצת נעשה מבעל מקצוע וקצת נעשה כקומבינה רק לבנתיים.
משהו עם ניחוח אירופאי ליד מזכרת מניו יורק ומה שקנו בשישי לפני שבוע בשוק הפשפשים.
כיף לראות שבתוך חלל מעוצב שיש בו מלא פריטים ממיטב בתי העיצוב אתה תראה גם משהוא מאיקאה, כירבולית שקנו במבצע בסופר, בבושקה מפורקת לכל הגדלים ונרגילה.
 

5. מה הלאה?
רוב עולם הצילום שלי הוא מסחרי, יש לקוח שבסוף היום צריך להיות מרוצה וכן ירבו .
אבל בתוך זה, כבר הרבה זמן שאני מצלם לעצמי- משהו שהוא אני לגמרי, בלי אילוצים ובלי התחשבויות. מקווה שזה יתגבש לגוף עבודה קריא, קוהרנטי, ומשמעותי.
 

 

 

 

 

הילה ווגמן
בת 27 מרחובות
בוגרת המחלקה לתקשורת צילומית 2010, מכללת הדסה, ירושלים
צלמת
 

 


1.מה גורם לך לכוון אליו את עדשת המצלמה?
אני מכוונת את המצלמה לעבר כל דבר שמחסיר בי פעימה, בין אם זו דמות, תרחיש או רעיון. היום בעידן האינטרנטי, שהכל פרוץ, נגיש וחשוף לעיני כולם, בכמויות מסיביות, אני מבקשת את העולם האינטימי שלי, מציאות שהיא נגישה לי ופועמת בתוכי. הסיטואציות שמתגלות לי אל מול המצלמה הן סיטואציות שהינן בשלב גסיסה, חברות ורעיונות שנעלמו מן העולם, סיטואציות שמקבלות את סופן הקרב. תהליך גסיסה זה מעניין אותי כי יש בו גורם מחייה, גורם מוותר וגורם אשר משלים עם גורלו, מערכת יחסים זו שקיימת ביני לבין הדימוי ובין הדימוי לביו עצמו לא מציבה אופציה אחרת בפניי, אלא לקבל אותו. בעידן של היום האינטימיות נהפכה למושג ומצרך אקזוטי ונדיר, העובדה שיש בידי האינדיבידואל בכל מקום שהוא ליצור, לייצר ולחוות מציאות אלטרנטיבית אינטימית שטוחה, דרך מסך, מחזקת את הצורך שלי במגע, בתחושה ממשית. במציאות בת ימינו, שדברים משתנים במהירות הבזק, הצורך הזה מקבל תנודות חזקות ובעיני הן הולכות להתעצם ככל שנתקבע יותר בתוך מציאות מדומה ומופרדת במסכים. לכן, אצלי, לא חשובה רק הסיטואציה שאני עומדת מולה, אלא גם התהליך הכימי והרגשי שאני מעבירה אותה בתום פעולת הצילום, הפיכה של הדו מימד האישי, לתלת מימד נגיש, מוחשי ואינטימי, וחלילה. תהליך שתחושת הקרבה הופכת את הסיטואציה למסוכנת יותר רגשית אך מפתיעה ומרגשת וביחד עם זאת היא מממשת את תחושת הפיקטיביות שבמגע, שכן גם בסיטואציה הכי קרובה למוחשיות, הממשיות לא מתאפשרת והנגישות שלה חמקמקה יותר מתמיד, היא הופכת לשבריר זיכרון.

2.עם איזה מהפרויקטים בהם השתתפת את/ה
מרגיש/ה הכי מזוהה?
קשה לי לענות על שאלה שכזו, שכן אצלי זה הכל תלוי תקופה. הפרויקטים שלי מייצגים תקופות שונות, הוויות שונות ותחושות שונות שאני נאלצת להתמודד איתן, גם במבט לאחור. זה כמו השאלה, אם אני מזוהה יותר עם קפקא או דווקא עם בוקובסקי, אז יש תקופות שקפקא מצליח לרגש אותי, יש תקופות שבוקובסקי מחלחל לתוכי, ויש תקופות ששניהם נוגעים לי באותו מקום והמציאות שלי הופכת לחייתית ומורבידית בו זמנית. הכל, באמת, תלוי תקופה.

3.מה לא תצלמ/י אף פעם?
אין בעיני דבר כזה אף פעם, אני סקרנית לגבי כמעט הכל ופתוחה ומוכנה לגלות את כל מה שהעולם מכיל בתוכו ומציב בפניי.

4.מה פוטוגני בעיינייך בחברה הישראלית?
החברה הישראלית היא כה מגוונת בעיני עד לכדי כך שקשה להצביע על דבר אחד שמאפיין את העיסוק של הצלמים הישראלים. אני מאמינה שהעניין העיקרי טמון בחיפוש אחר זהות, מקום, היסטוריה וזיכרון
שכן אלו הם מושגים חמקמקים שמבקשים חיפוש מתמיד.


5.מה הלאה?
לחיות ולחוות.
 

 

 

שי אפשטיין
בן 36, צלם אדריכלות ועיצוב. בוגר לימודי קולנוע וטלוויזיה עם התמחות בצילום במכללת תל-חי ובעל תואר ראשון בחוג לאמנות רב-תחומית והיסטוריה כללית, מאוניברסיטת ת"א. מצלם עבור אדריכלים, מעצבי פנים, מגזינים, חברות ובעלי מקצוע בארץ ובחו"ל.

1. מה גורם לך לכוון אליו את עדשת המצלמה?
כצלם אדריכלות, הבנת האור, ביחס לחלל או אובייקט מצולם, היא המוטיב המרכזי בעבודה שלי. הדרך בה האור חודר, מטיל צללים, מבליט טקסטורה של חומרים ויוצר אווירה, מניע אותי בכל פעם מחדש כשאני שולף את המצלמה ובונה סט לצילום. קומפוזיציה אדריכלית מרתקת, שילובים של צבעים והפשטה של צורות גיאומטריות מרתקות אותי; הם המנוע מאחוריי התשוקה לצילום.
בדומה לבניית פריים קולנועי, צילום אדריכלות הוא בימוי לכל דבר. החלל המיועד לצילום, ניצב במקומו לאורך שעות היממה כשחקן ראשי דומם, ממתין לבחירותיי האמנותיות. כצלם אני מנציח ומפרש את הקיים באמצעות מגוון כלים וטכניקות מורכבות. המטרה הסופית, היא ליצור צילומים אשר יהוו עבור המזמין אמצעי שיווקי מן המעלה הראשונה.

2. עם איזה מהפרויקטים בהם השתתפת את/ה מרגיש/ה הכי מזוהה?
אני מניח שפרויקטים בהם מימשתי את התפיסה האמנותית שלי, הם אלו שאני חש איתם הכי מזוהה. החל מבחירת הזוית, האור הטבעי או המלאכותי והעמדת הסטיילינג בסט. צילום אדריכלות לדוגמא כפוף במקרים רבים לתנאי הסביבה – כיווני חזיתות המבנה ביחס לשמש, תנאי מזג האוויר ביחס לעונות השנה, והתכנון עצמו שעשוי להקשות על העבודה. גם החפצים הקיימים בחלל משפיעים על האווירה, על האימפקט של התמונה הסופית. בתוך כך, ישנם פרויקטים בהם כל האלמנטים משתלבים על הצד האסתטי והפונקציונאלי הנכון ביותר לאותו הרגע ואיתם אני הכי שלם. בבית צר וגבוה שצילמתי בקיץ שעבר עבור אדריכל אהד יחיאלי מצאתי עצמי רודף אחר קרני השמש שנעו במהירות מבעד חרכים צרים, לאורך ורוחב הקירות. בתוצאה הסופית הצילומים לכדו את מהותה של האדריכלות, לדו שיח בין החלל הפנימי והחיצוני באמצעות האור. זו העבודה שלי.

3. מה לא תצלמ/י אף פעם?
בתחום צילום האדריכלות אני משתדל לא לצלם חללים או אובייקטים נטולי חן מינימלי או קורטוב יצירתיות מצד מי שברא אותם. אדריכלות ועיצוב שנולדים כתוצאה מפעולת ה-copy paste לא מעניינים אותי.

4. מה פוטוגני בעיינייך בחברה הישראלית?
בכל הנוגע לתחום ההתמחות שלי, המגע עם החברה הישראלית בא לידי ביטוי באמצעות חוויה ישירה של סגנון החיים הקיים. בכל שבוע אני נכנס לבתים, עסקים ומבנים שונים בישראל ומגלה את פניה החדשות של החברה הישראלית שמשתנה במהירות יש לציין. חלק גדול מהפרויקטים פוטוגניים לא בשל היותם ישראלים, אלא בשל רמת האסתטיקה הגבוהה והשפה הבינ"ל בה השתמשו המתכננים. אם יש אדריכלות ישראלית מקורית שהיא פוטוגנית אני חושב שהיא בעיקר היסטורית וכזו שמערבת אלמנטים מזרחיים ומערביים. אגב, לטעמי בכל מה שקשור לשימור אדריכלות ישראלית היסטורית ניתן וחייבים לשפר.

5. מה הלאה?
צלם אדריכלות ועיצוב תלוי לחלוטין במגמות הנוכחיות של התחום. אני צועד במקביל להתרחשויות, מתעד את החיים שסובבים אותנו. עד כמה שאני מבין את החיים, הם ימשיכו להסתובב עוד הרבה זמן ואני אמשיך לתעד את העולם, לעשות אותו קצת יותר יפה ממה שהעין רואה ואסייע לאדריכלים ומעצבים להביא את בשורתם לעולם.
 



אסף אלבוחר
בן 31, בוגר המחלקה לצילום בביה"ס לצילום, מדיה ומוסיקה חדשה "מוסררה" ע"ש נגר, במהלך לימודי תואר ראשון בקולנוע ופילוסופיה באוניברסיטת ת"א. יוצר בסטילס, וידאו וחומר. מתגורר בירושלים.


1. כיוון המצלמה: תמיד נמשכתי אל מקומות שהנראות שלהם מסמלת או טומנת בחובה קונפליקט פנימי, כזה המייצר מרחב של שאלה. מקומות שמתקיים בהם מתח בין קטבים מנוגדים. במיוחד מעניינת אותי הקוטביות שנפרשת בין האדם והתרבות לבין הטבע והזמן המשחית. בתוך אותם מקומות וזירות התרחשות אני מחפש אחר סימנים (איקוניים, אינדקסיאליים וסמליים גם יחד) שייצגו אותם קטבים מנוגדים. מקומות שכאלה גורמים לי לכוון אליהם את המצלמה. הסטאטיות שלהם הולמת את מהות הצילום בעיניי וגם תואמת את ההעדפה שלי לצלם את מה שסבלנותו גדולה משלי. את זה שאינו נחפז ללכת, שנמצא שם בחוץ, שממתין, שנותן עצמו לצילום. המקום הנותן עצמו לצילום מעניין אותי, הצילום ממית את המקום ונותן לו חיי נצח גם יחד. אותם מקומות, מושאי צילום, עוזרים לי לבטא אל פני השטח קונפליקט פנימי של המקום של בו אנו חיים. מקומות כאלה מזקקים משהו מרוח הזמן כפי שאני לפחות חווה אותה.

2. זהות: בקיץ 2009 הוזמנתי ע"י במאית התיאטרון לילך דקל אבנרי לצלם מצגת תמונות עבור האקט המסיים של ההצגה "מישהו בדרך הנה" מאת יון פוסה שעלתה בתיאטרון "תמונע" באותה שנה. המצגת הורכבה מצילומי סטילס של זוגות בביתם הפרטי והוקרנה על גבי שולחן שהיה חלק מהתפאורה על הבמה. מופיעים בתמונות זוגות אנשים ונשים, חלקם קרובים ומשמעותיים בחיי, את חלקם הכרתי רק לצורך הצילומים. כך שבמענה לשאלה "עם איזה מהפרויקטים בהם השתתפת אתה מרגיש הכי מזוהה?" כנראה שאצביע על הפרויקט ב"תמונע". הדמויות המופיעות בו, כנס המחזור המדומיין והמומצא שנוצר על השולחן שעל הבמה של "תמונע" מזוהה עימי ברמה אחרת מכל פרויקט אחר שעשיתי דווקא בגלל הופעת האדם בתמונות. בד"כ אעדיף לצלם דימויים ריקים מדמות אדם. את דמותו מייצגים עבורי אותם סימנים שהשאיר אחריו. באופן זה, דווקא בעבודה לא מאפיינת אני מוצא ייחוס אינטימי וספציפי למי שאני בזכות הופעתם של האנשים היקרים לי. בעולם ה facebook היה הפרוייקט הזה ייצוג לרשת החברתית הפרטית והממשית שלי, זו שיש לה גישה לאותה "זהותי" עימה אני "מזוהה".


3. לא, תודה: לא אצלם תמונה רק כי היא יפה. לא אצלם שקיעה, בטח שלא בים. כנראה שלא אצלם חתולים חמודים (למרות שיש לי אחת). אבל בהנחה שהגבולות המוסריים ברורים (גם לא אצלם התעללות בחתולים ו/או בני אדם) ושלכולנו יש העדפות, טעמים וגבולות אדומים אענה בתשובה שלא אצלם שני סוגי אנשים: האחד הם כל אלה שלא רוצים להצטלם והשני הוא כל אלה שמאוד, אבל ממש - רוצים. כנראה שהסיבה לכך נעוצה בדינמיקה של כח שמופעלת תמיד בין צלם למצולם בתיווכה של המצלמה. מה שבקצרה נקרא "פאפארצי". בכל מה שקשור לאובייקטים דוממים אני הרבה פחות בררן.

4. "פוטוגני", חברתי, ישראלי: אם "פוטוגני" הוא זה אשר "נולד" להצטלם, בעליה של אותה תכונת פלא שמתריסה כנגד האובייקטיביות של המכשיר "מצלמה". מדובר בתכונה חמקמקה ובלתי מושגת שמכניסה רוח במכשיר האובייקטיבי ובאובייקט / סובייקט המצולם. אך זוהי הגדרה חסרה. הגדרה מקיפה יותר ל"פוטוגני" בעיניי, תכיל בנוסף מרכיב המממש את יחודו של צילום הסטילס ביכולתו להפריד רגע אחד מרצף זמני. להתנגד לתנועת הזמן קדימה תמיד. יכולת המספקת לצופה שהות להתבוננות.
בהקשר החברתי- ישראלי "פוטוגני" בעיניי לייצג מאפיינים חברתיים של רוח הזמן והתקופה. תחושתי היא שאנו חיים בזמן רווי, התרבות שאנו מייצרים מסביבנו נפוחה ממידע, ומאבדת קשר במהירות עם עולם ממשי הולך ונעלם. אותו עולם מושג ונעלם עובר גם הוא כעת שינויים עמוקים בכל אשר הכרנו. "פוטוגניים" בעיניי הם מקומות ופרטים שממחישים את ההתנפחות התרבותית הא-נומלית, את תרבות החדש בפני ישן והניילון האינסופי. הכל מתיישן במהירות שיא ונשכח. כל האופן שבו אנחנו זוכרים משתנה וחשוב מכך - כל האופן שבו יזכרו אותנו משתנה גם הוא. "פוטוגני" בעיניי הוא כל מה שמושך את תשומת הלב אל אותם מקומות של תרבות רוויה, על סף פיצוץ. תחושת הסכנה של לפני פיצוץ והחרדה הנלווית אליה, הרמז לחוויה האפוקליפטית של "הממשי", כל אלה מנחות אותי בבחירת
"מה אצלם?".


5. הלאה מעכשיו: אני נמצא בתהליך עבודה על תערוכת יחיד שמתוכננת לסוף השנה ואני ממשיך לאסוף חומרים. בהקשר רחב יותר- קיימת בי תקווה מושרשת עמוק לטוב אבל מהלכים, תככים ותהליכים שמתרחשים במדינה שלנו מקשים עליה לצמוח. אני רואה חשיבות עצומה ביצירה עברית, ישראלית, מקומית ועכשווית. עיקר החשיבות הוא ברישום התרבות של דורנו, התערבותנו בצורה ובאופן בהם יזכרו אותנו אחרים. מה שבטוח - קל זה לא יהיה. במציאות של שורה כלכלית תחתונה ויחידה לא קל לאמנות לצמוח. כמעט ולא נותרת לה ברירה מלבד להפוך לסחורה בעצמה. כך גדלה מהותה כסחורה על חשבון מהותה כמוסרת מסר, זהו תהליך מצער בעיניי. מעבר לכך, ובנימה אופטימית יותר - הכוונה העתידית היא לחיות, לאהוב, ללמוד, ליצור ולהתפרנס, לא בהכרח בסדר זה.


רן ארדה
יליד תל – אביב, השכלה ים תיכונית, למדתי קולנוע בארה"ב אך מעולם לא עסקתי בתחום. בתחילת דרכי כצלם עבדתי כצלם עיתונות ואף עסקתי בצילומי אופנה ודוגמנות. לאחר מכן פניתי לשני תחומים עיקריים בהם אני עוסק מזה שנים רבות, צילום עבודות אמנות וצילומי אדריכלות ועיצוב פנים.

 

 



1. מה גורם לך לכוון אליו את עדשת המצלמה?
כאשר אני מקבל אתר לצילום אני מנסה לראותו משתי זויות: האחת מראייתו של האדריכל או המעצב. כלומר, איך הפרויקט בנוי ואיך להבליט ולהדגיש את המיטב שבמוצר הסופי. מצד שני, אני מתייחס לדיירי ובאי הבית החיים בתוך אותו פרויקט.
כאשר אני ניגש לצילום פרויקט אני מסייר בו לצורך היכרות ראשונית. אני בונה באופן אוטומטי במחשבתי מעין תסריט מתמשך של סיפור מצולם בסיקוונס שיראה את החללים הפרטיים והאווירה הספציפית לאותו פרויקט.
האלמנט העיצובי הוא זה שמושך אותי, דברים שאני מזהה בהם תכנון מיוחד.
אני מצלם הרבה אומנות. בעבר צילמתי צילום אישיים, היום אני עובד בעיקר עפ"י הזמנה ומקווה בעתיד לחזור לצילום כביטוי עצמי. היום אני משלב את אהבתי האישית לתחום בתוך כל עבודה שאני עושה.


2. עם איזה מהפרויקטים בהם השתתפת את/ה מרגיש/ה הכי מזוהה?
אני מזדהה עם כל פרויקט שאני מקבל. תוך כדי העבודה על הפרויקט נוצר לי קשר אינטימי.
למשל, בניין משרדים בשד רוטשילד של האדריכל קוץ בשיתוף משרד נוסף בחו"ל, הוא אחד המיוחדים בנוף התל אביבי שאני מגדירו "גדול על תל-אביב". קשה לראות את ייחודו, גודלו ועיצובו כאשר נמצאים במפלסי הרחובות המקיפים אותו. לקח לי 15-20 יציאות לשטח כדי לבחור את התאורה הנכונה של היום, את הזויות הנכונות, עליתי וירדתי מהבניין פעמים כ"כ רבות שכבר נקשרתי לפרויקט.


3. מה לא תצלמ/י אף פעם?
אין לי תשובה לזה.

4. מה פוטוגני בעיינייך בחברה הישראלית?
למרות שאין זה התחום בו אני עוסק, אני חושב שהאנשים בחברה הישראלית הם הדבר הכי פוטוגני כאן.

5. מה הלאה?
להמשיך ולעסוק בתחום, להתקדם ולהשתכלל ככל שניתן. התחום עבר מהפך אדיר מהשימוש בפילים ובכימיקלים ועבר לתחום הדיגיטלי והצילום הפך להיות נחלת הכלל, עממי והמוני במובן החיובי ודווקא משום כך כאשר רוצים להוציא תוצאות מקצועיות יש ללכת לבעל הידע כדי להפיק את המקסימום ואני מעוניין להתקדם ככל שניתן.


 

נמרוד פסח סונדרס
צלם מערכת "וואלה", בן 29 , נשוי ומתגורר בגבעתיים.
צילום תמיד היה חלק מחיי. גם כמייצר תצלומים וגם כמתבונן בתמונות. לאחר הצבא החלטתי להעמיק בנושא ונרשמתי למחלקה לצילום באקדמיה "בצלאל". מקום זה, על אף, שלא לימד אותי כמעט בכלל על הפרקטיקה של הצילום, נתן לי המון במישור התיאורטי.
סיימת את האקדמיה ב2008. בתחילה עבדתי ב"קסטודיה של ארץ הקודש" בפרויקט תיעודי רחב היקף. בערך לפני כשנה התחלתי לעבוד ב"וואלה" כפרילנס ומצלם כמעט לכל המדורים שבאתר, כך שהעבודה היא מאוד מגוונת וכל יום שונה מקודמו.

 

 


1. מה גורם לך לכוון אליו את עדשת המצלמה?
כשהתחלתי לצלם הייתי יוצא מהבית שהמצלמה טעונה במקסימום 36 תמונות. כל קליק נחשב.
היום אני יוצא מהבית עם מצלמה שטעונה במעל 1000 תמונות. כשניתן למחוק במיידי כל קליק לא מוצלח ולצלם מחדש. הכמות הזאת מאפשרת לי פשוט לירות. להיות אינסטינקטיבי ואימפולסיבי. להתבונן ולהיות מוכן להפתיע את עצמך בדימוי הנוצר מולך בעינית המצלמה.


2. עם איזה מהפרויקטים בהם השתתפת את/ה מרגיש/ה הכי מזוהה?
למען האמת לא השתתפתי בפרויקטים כמעט בכלל, מלבד איזה שניים בתקופת הלימודים. פרויקטים תמיד נראים כדבר מאוד אקטיבי של אנשים שיודעים מה הם רוצים. אני משתמש בצילומים בשביל להבין מה אני רוצה.

3. מה לא תצלמ/י אף פעם?
הצילום הוא פרקטיקה אנושית חדשה יחסית וכך גם חוקי האתיקה של התחום. יש הרבה תחומים אפורים. אך בגדול אמנע מכל צילום שיכול להתפרש כלשון הרע או שיסכן את המצולם שלא לצורך.

 4. מה פוטוגני בעיינייך בחברה הישראלית?
פוטוגניות היא בכלל דבר חמקמק. וגם מאוד סובייקטיבית. בגדול אני מתחבר לדימויים שמעוררים אצלי רגשות של ייחוד מתוך הזיכרונות הפרטיים שלי. דימויים שמחזירים לחיים, רק לרגע, את הילד התמים שבי.

5. מה הלאה?
תמיד אצלם. אפילו אם אהיה חקלאי.


 

 


חזרה לניוזלטר





יצירת קשר ופרסום באתר

קראו אודות אתר Archijob
פרסום ב Archijob
יצירת קשר
חשיפת פרויקטים
שליחת חדשות
המלצות לשיפור
המליצו לחברים

איתי אלמוג בר פריימריז

חתימה על ניוזלטר

הוספת ארכיג'וב למועדפים

קביעת האתר כעמוד הבית

 

ארכיג'וב-סטודיו

קורס רוויט
Revit

קורס אוטוקאד
קורס סקצ'אפ
Sketchup

קורס ויריי לסקצ'אפ

קורס עיצוב פנים
מכינה לעיצוב
מכינה לאדריכלות
הכנת תיק עבודות
קורס הום סטיילינג

קורס פוטושופ

קורס פוטושופ
לאדריכלים ומעצבים

קורס אילוסטרייטור
קורס אוטוקאד
תלת מימד

 

לימודים וקורסים

לימודי אדריכלות
לימודי עיצוב פנים
תואר שני באדריכלות ועיצוב
לימודי עיצוב תעשייתי
לימודי תקשורת חזותית עיצוב גרפי
לימודי אדריכלות נוף
לימודי הנדסה אזרחית
מכינות לעיצוב ואדריכלות
לימודי אוטוקאד
לימודי פוטושופ
לימודי רישום וציור
לימודי צורפות
לימודי עיצוב אופנה טקסטיל
לימודי צילום

טיפ אוטוקאד

אנשי מקצוע

אדריכלים
מעצבי פנים
מהנדסי בנין
קבלני שיפוצים
אדריכלי נוף
מעצבים תעשיתיים
מעצבים גרפיים
מבצעי הדמיות
בוני מודלים
ניהול / פיקוח בניה

 

לוח המודעות

דרושים
חיפוש עבודה
לוח דירות - נדלן
קונים - מוכרים

 

חברות ומוצרים

ריצוף
דלתות
אביזרי אמבטיה
ריהוט
מטבחים
חלונות
ריהוט משרד
גינה ונוי
תאורה
עץ
ריהוט גן
קרמיקה
אלומיניום
אבן
חיפוי וציפוי
פרגולות
פרקט

 

פורומים

פורום אדריכלות
פורום בניה
פורום עיצוב פנים
פורום בניה ירוקה

פורום ריצוף
פורום אלומיניום
פורום צבעים וטיח
פורום מים
פורום מיזוג אוויר
פורום דלתות
פורום יבוא אישי מסין
פורום פרזול ועץ

פורום תאורה
פורום איטום בידוד אקוסטיקה
פורום גבס
פורום זכוכית
פורום חיפוי וציפוי
פורום שיש ואבן
פורום בית חכם אודיו-וידאו
פורום אנרגיה סולארית
פורום ריהוט משרדי
פורום תמ"א 38
פורום מדרגות
פורום מטבחים
פורום מיגון וממ"דים
פורום מחשבים ורשתות
פורום הדפסות ופלוטרים
פורום אוטוקאד
פורום הדמיות
פורום סקצ'אפ
פורום פוטושופ

 

 

האתר מנוהל באמצעות חברת ארכיג'וב עסקים בע"מ | כל הזכויות שמורות: איתי אלמוג-בר , אדריכל - יוצר האתר  2000 - 2017 ©
טלפון : 03-7467780 | דוא"ל :
webmaster@archijob.co.il  |  כתובת: ארכיג'וב עסקים רחוב הברזל 38 כניסה ב' קומה 2 רמת החייל - תל אביב
www.Archijob.co.il  |  www.Archifind.co.il  |  www.Archijob.biz  |  www.archijob-studio.co.il

Archijob Business ltd operates the Archijob website  |  All rights reserved : Itay Almog - Bar, Architect - Site creator  2000 - 2017 ©
phone: +972-3-7467780 | email:
webmaster@archijob.co.il  | address: Archijob Business , 38 Habarzel st. B