ראיון עם קובי לוי // מעצב נעליים || ראיונות

'אני נותן לעיצוב להחליט הכול. בניגוד לייצור מסחרי שמיועד ללקוח, פה אני נותן לעיצוב ולפנטזיה לקחת את המושכות, האימג' משתלט על הכל'.


מעצב הנעליים קובי לוי

תוך שיטוט אופייני ברחבי האינטרנט, נתקלנו בעיצובי הנעליים הצבעוניים, המושכים והיצירתיים של קובי לוי. ללא דיחוי יצרנו קשר ונפגשנו איתו בסטודיו שלו בתל אביב לשיחה על עקבים, קונספט ועיצוב.
לצערנו, נעליים לא יצאו לנו מזה.

איך הכול התחיל?
למדתי בבצלאל, במחלקה שנקראה בזמנו 'צורפות ואביזרי לבוש'. היום היא השתנתה, אבל בתקופה שאני למדתי זה היה באמת עיצוב סביב הגוף. אני הגעתי בשביל נעליים בעיקר, תמיד מאוד אהבתי נעליים וזה היה קורס יחסית קטן מתוך התואר.

התפתחות הקריירה
אחרי הלימודים התחלתי לעבוד בחברה בחו'ל, ואחר כך התחלתי בארץ ליין קטן לנעלי גברים. בארץ קשה לעבוד כי התעשייה מתפוררת כמו בכל מקום שהוא לא במזרח. העלויות גבוהות וקשה להוציא עיצובים לפועל כמו שאתה רוצה. אבל זה שוק שאשמח לעבוד בשבילו כי לדעתי אין  דברים, אני לקוח שאין לו נעליים שהוא יכול לקנות.
זה גם האתגר בנעלי גברים, איך מכניסים משהו חדש ומעניין שהלקוח יוכל להתחבר אליו- אני זוכר שאחת הנעליים שעיצבתי הייתה סניקר שחור, מבריק ואלגנטי שבסוליה היה פס ירקרק כזה, מאוד יפה ועדין. אבל אפילו הדיטייל הקטן הזה הפריע להרבה לקוחות, ששאלו אם הסוליה יכולה להיות שחורה או לבנה. והרי זה ההיילייט מבחינתי כמעצב..
אחרי תקופה קצרה שעשיתי נעלי גברים התחלתי לעבוד עם רשת שופרא על הליין שולה שאני עדיין מעורב בו היום יחד עם שני לקס.


נעלי מעודדת מרובות הפרטים- העקב נראה כרגל עם גרבי ספורט

מאיפה הגיעה התשוקה לנעליים?
אני לא יודע, גם אני מנסה לפענח את זה! אנחנו שני אחים בבית, וגם אמא שלי לא חובבת עקבים. יש משהו במוצר הזה שהוא פיסולי ומתקשר עם הגוף בצורה הדוקה. רוב התיקים למשל הם פשוט צורה מעניינת עם ידית, לעומת זה בנעל החיבור צריך להיות יותר מדויק. זה כמו פסל נעיל וכך אני מתייחס לזה.

הכנת פעם נעליי עקב לעצמך, כדי לבדוק איך זה מרגיש לנעול אותן?
ברור, לא רק פעם אחת. בהתחלה עוד כשעשיתי את הנעליים לבד בבית, עיצבתי אותן לפי המידה שלי, פשוט כי זאת הייתה כף הרגל היחידה בסביבה. כל הזמן רציתי לראות איך זה נראה על הרגל ואיך זה מתפקד. ואז הראיתי לחברים ולמשפחה ושמתי בקופסה וזהו- אף אחד לא ראה אותן במשך שנים. הקטע של לעצב רק בשביל לעצב המשיך איתי מהלימודים בלי קשר לעבודה והיום אני בהחלט יודע ללכת על עקבים, למרות שאני לא מתרגל את זה יותר מדי.

עד כמה חשוב לך שהנעליים יהיו נוחות?
אני נותן לעיצוב להחליט הכול. בניגוד ליצור מסחרי שמיועד ללקוח, פה אני נותן לעיצוב ולפנטזיה לקחת את המושכות- אם העיצוב דורש שיפוע גדול אז זה מה שיהיה, האימג' משתלט על הכל.
עקבים זה באמת דבר שנותן תחושה אחרת לגוף, אתה צריך להחזיק את עצמך אחרת וזה לא אמור להיות נוח כמו נעליים שטוחות. נשים צריכות ללכת עם נעלי עקב רק אם הן רוצות ונהנות מזה. הנעליים הן פאן, ואם מישהי רק מתענה מזה אז אין טעם.

אני התחלתי לעשות את הנעליים לבד בבית. ברגע שזה נוצר זו הרגשה מדהימה וזה ממכר.
בשנת 2010 פתחתי בלוג- רק כדי שיהיה לי נוח יותר לשלוח לינקים לחברים ולהראות להם מה אני עושה. ללא ידיעתי זה הפך לשמועה אינטרנטית והתחלתי לקבל מיילים ממגזינים ומאנשים שרוצים להזמין. וכך בתוך חודש, בבום זה הפך לצונמי של מיילים. הבלוג קיבל חיים משלו, עד שזה הגיע לקליפ של ליידי גאגא- פשוט קיבלתי מייל ממישהו שהציג את עצמו כחלק מהצוות שלה. הייתי בטוח שעובדים עלי, חשבתי שכדי להגיע לרמת פרסום כזאת צריך פמליה שעובדת על שיווק אגרסיבי, וזה מאוד מעודד שעיצוב יכול לעשות דברים בעצמו- בלי 'ארמי אוף אייג'נטס'. בשלב הזה החלטתי שהגיע הזמן לקחת צ'אנס ולפני שנה פתחתי את הסטודיו שלי. יש לי שתי עובדות שעושות עבודה מדהימה ואנחנו מקבלים הזמנות מהאינטרנט ומציגים בתערוכות ותצוגות. אני מקווה שזה יוביל הלאה, אין לדעת לאן. אני לא ידעתי שזה מה שהולך להיות היום.

נעלי ברווז- השראה מהטבע

תהליך העבודה:
אני לא בונה קולקציה- אני עובד לפי אימג'ים. זה יכול להתחיל מרעיון שצץ בראש משום מקום ומתגלגל עד לשלב שאני חושב שזה טוב ומתחיל לצייר את זה ולחפש אימג'ים כדי למצוא פרטים. ואז ממשיך לניסיונות תלת מימדיים עד לביצוע של נעל סופית. וזה יכול גם להיות בחירה בנושא עכשווי , רציני ועם ביקורת, אבל חשוב לי שיהיה בזה הומור, כי ברגע שאנשים נהנים ממשהו אז הם מתקשרים וחושבים עליו יותר.
הליין הזה עובד לפי היצירה- אין קולקציות עונתיות. כל מספר שבועות נוצר דגם לפי השראה חדשה ומרעננת, וזו תמיד סדרה מוגבלת של 20 זוגות.
אני ואורית [אחת העובדות ל.ג.] יושבים ובונים כל דבר לבד. זה כמו ההבדל בין ציור שמן לרפרודוקציה.
בגלל שאנחנו לא מייצרים בכמויות אז למפעלים אין חלק במשחק הזה- הנעליים הן מאוד מורכבות וקשות לביצוע, החלק המאתגר הוא יצור ופיתוח, להביא את הרעיון לידי מימוש.

כמה זמן נמשך תהליך בנייה של זוג נעליים?
אנחנו מייצרים את הנעליים רק לאחר שבוצעה הזמנה שלהן, ואנחנו דורשים בין שבועיים לשלושה למשלוח- תלוי במורכבות של הדגם, כמה זמן יקח לפסל כל חלק, לייבש הכל ולהרכיב את הכול, וזה בהנחה שלא יהיה קריייסיס באמצע. זה מתחיל באמת מכלום- לקחת עץ ולשייף את העקבים, שום דבר לא יוצא ממכונת שכפול.
כרגע אנחנו שני אנשים, ואני לא יודע מה אעשה אם פתאום יזמינו יותר נעליים. אי אפשר לעבוד יותר שעות ביממה ממה שאני עובד היום. אני מגיע ב 7 בבוקר ועובד כל היום.

נעל מדונה היא הנעל היקרה ביותר. זה מטורף כמה זמן אפשר לעבוד על נעל. העבודה עליה נמשכת שבועיים מלאים- צריך לתפור את השיער וליצור פרווה במיוחד, שורה שורה. זה ממש להיות מיני-ספר, צריך לעשות צמות בצורה מאוד תלת מימדית שתחזיק את הרגל בצורה מדויקת. ואז לתפור את הגפה עם השחלות המחוכים והבד המטאלי.


נעלי ברבור לבן- העקב הוא המקור

איך מזמינים נעליים בלי למדוד?
אני עובד לפי מידות אירופאיות סטנדרטיות, לא צרות מדי. גם באתר יש הנחיות איך למדוד את הרגל בצורה מדויקת. כל זוג נעליים שנשלחות יוצאות עם תעודת מקוריות של הפריט. כל פריט ממוספר לפי הסדרה ותאריך ההשלמה שלו, הוא נעשה במיוחד עבור מי שהזמינה, כך שברגע שמישהו צריך אינפורמציה אנחנו יודעים לאתר את כל הילדים בבתי האימוץ שלהם [צוחק].

חוץ מליידי גאגא, היו עוד מפורסמים שהזמינו את הנעליים שלך?
יש את וופי גולדברג למשל, שאוהבת את הנעליים שלנו, מצטלמת איתן ומעלה תמונות לפייסבוק. יש לה את נעליי הבננה, ואת המסטיקים. היא גם משתתפת בתוכנית האירוח האמריקאית 'The view' והיא מראה אותן גם שם.

את מי היית רוצה לראות נועלת את הנעליים שלך?
אני פשוט רוצה לראות אנשים בנעליים שלי, מה שקורה עכשיו וזה מדהים. מבחינת דמות מוכרת- מדונה, יש לי נעליים שנראות כמוה, אין יותר רמז מזה.

נעלי כריש- הנעליים נעשות בעבודת יד קפדנית

איזה נעליים אתה לעולם לא תנעל?
נעליים משעממות, שאין בהם שום דבר. כמו הנעליים המשרדיות שמכריחים אנשים לנעול. למשל נעליים שחורות וחסרות צורה – never. אני חייב צורה מעניינת, או צבע מיוחד. תמיד אני מתכנן לקנות נעל שחורה ויוצא עם משהו צבעוני. זה לא חייב להיות בולט יותר מדי, אבל שיהיה בו משהו שימשוך לקנות אותו.
מה לגבי סנדלים? אני אישית לא אוהב סנדלי גברים. משהו בפרופורציות לא עובד לי. נעליים פתוחות לגברים זה דבר מאוד מאתגר- גם לקנות וגם לעצב. משהו שם לא עובד ואם זה אובר מעוצב זה מתחיל להיות נשי. ומי אמר שזה ככה? זה סתם עניין תרבותי שלנו. מי אמר שרק אישה נועלת עקבים.? אבל ככה זה מצטייר, אבל תמיד עובדים עם זה שאנשים באים עם ידע, כי אז אנשים יכולים לתקשר עם היצירה שלך. אני עובד עם אימג'ים שיש לכולם בראש- אבל אחרת, לוקח אותם וממצה את הצורה שלהם למשהו אחר.

נעלי מדונה- הנעליים היקרות ביותר בקולקציה

הפעם הראשונה שהזמינו את הנעליים שלך
הפתיע אותי שאנשים קונים את זה. אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי לקוחה שלי, בלייב ולא בטלויזיה עם נעלי מסטיק וזה ממש הפתיע אותי וזה היה מדהים לראות את זה, זה ממש נראה כמו לקוח מסרט מצויר- מסטיק שנמתח וקפא. גם בתערוכה בה הייתי לאחרונה היו שתיים שנעלו נעליים שלי, אחת בנעלי צ'ופסטיק והשנייה עם נעלי הברבורים. אתה רואה שאנשים מסתכלים, ואז מסתכלים שוב. הם מכירים את זה, אבל מסתכלים שוב כי הם לא מכירים את זה ככה.
זה נחמד לראות את המבט השני הזה ואת העניין שזה עושה, כי זה לא רק מושך תשומת לב אלא באמת גורם להתעמקות, ומי שקנתה את זה מאוד נהנית מהעניין שזה יוצר. יש משהו בבגדים שהם אובר דה טופ שיכולים להיות מאוד תחפושתיים, לעומת זאת אביזרים, בגלל שהם קטנים יותר יכולים לתת את הדיטייל הנכון.

אמא שלי מאוד אוהבת את זה. היא שמחה על מה שקורה ומעורבת, זה כיף לקבל תגובות כאלה כשאתה עושה משהו שאתה אוהב. כיף לראות גם תגובות לא קשורות- למשל של סבתא שלי, היא רואה את הנעליים ולא מבינה מה לעזאזל. זה דור אחר לגמרי,שרואה דברים בצורה מאוד פונקציונלית- למה קונים את זה ולאן הולכים את זה ופתאום היא רואה נעל בצורת בננה. אז היא אומרת- באמת? מישהו קונה את זה? מישהו הולך עם זה באמת? באמת? היא תמיד אומרת את זה ומתפוצצת מצחוק. גם ילדים מאוד אוהבים את הנעליים, הם מיד מזהים ומנחשים וזה כיף לראות את זה.

איזה מעצב נעליים אתה מעריך במיוחד?
אני יותר מסתכל על עבודות מאשר על מעצב מסוים, אבל אלכסנדר מקווין עושה דברים מאוד מרשימים, גם בנעליים וגם באופנה. הוא מאוד אומנותי ועוקב אחרי אימג' ופנטזיה וכמובן שאני יכול לתקשר עם זה.
רנה ואן דן ברג, מעצב הולנדי מאוד מעניין שגם הוא עובד בעבודות יד ובשיתופי פעולה עם מעצבים אחרים. מרלוס טן-בומר, גם היא הולנדית במקור, עובדת בלונדון ועושה נעליים בראייה אחרת לגמרי, של עיצוב תעשייתי. מאוד ארכיטקטוני ולא קשור בכלל לנעליים. ויש את פרגמו ולובוטן, שעושים נעליים מאוד קלאסיות, זה מקסים, משהו אחר לגמרי. אני מאוד אוהב את המוצר הזה אז זה מרתק לראות גם גישות מאוד שונות משלי.


פרט מהרכבת נעלי 'מעודדת'

חלומות לעתיד
הייתי רוצה שזה יגדל, שעניין ההפצה של הנעליים יהיה שפוי יותר מבחינתי, כלומר שיהיו עוד אנשים שיעבדו איתי ובשביל זה אני צריך שיקנו עוד, כמו בכל עסק. אבל הכול מאוד חדש, האתר שלי עלה לאוויר רק במאי האחרון. לפני זה אנשים פשוט פנו אלי דרך הבלוג. לא חשבתי שאפשרי שמישהו בכלל יקנה נעליים יקרות דרך בלוג של מישהו..
המכירה כרגע היא אונליין בלבד, אין נקודות מכירה פיזיות אבל יש כל הזמן התעניינות. כרגע אנחנו עובדים בעבודת יד, כך שזו לא התנהלות מסחרית של נעליים רגילות. זה משהו אחר לגמרי ואנחנו לא רוצים לפגוע בעיצוב ובמה שרואים פה.


הרכבת נעלי מדונה- העבודה על כל זוג נמשכת שבועיים של עבודה אינטנסיבית

מהם הדברים שאתה נמשך אליהם בעיצוב ואדריכלות?
זה לא חייב להיות פרובוקטיבי או צעצועי, אבל זה חייב להיות מעניין וחכם. אני אוהב שהצורה עצמה, הבסיס עצמו, שואב לראות את עצמו מחדש. כשאני מעצב נעליים אני מתחיל מאפס, אין אצלי הגדרה של 'ככה זה נעל', וזה גם מה שאני אוהב לראות במוצר שמעניין אותי. רואים טוב מאוד אם משהו נוצר מה DNA שלו או שלקחו משהו מוכן והוסיפו לו או שינו בו. אני צריך איזשהו טוויסט שגורם לראות דברים אחרים שלא ראית קודם.

טיפ למעצב מתחיל?
קודם כל לדעת מה אתה רוצה לעשות ולא רק לעשות. ברגע שאתה יודע מה אתה עושה ומה יש לך להגיד- תחשוב לאן זה הולך. אם זה משהו מסחרי- מי יקנה את זה, איפה יקנו, במה אתה מיוחד מכל מה שקורה בחוץ. וכמובן לעבוד קשה, לא להיות עצלן וחסר אונים. אם אתה צריך לשבת הרבה שעות ולעשות מודלים בעצמך אז תעשה את זה, תהיה מק'גייוור, תעשה את הבלתי אפשרי מכלום. צריך הרבה דרייב וזה מתחיל בשתי ידיים ומתקדם הלאה. זה פשוט חריצות ועקשנות.

התמונות באדיבות קובי לוי