יובל כרמי, אדריכל ומעצב פנים

Yuval@wkDesign.co.il

סקס אדריכלות וקלטראווה

19.10.2004

ישנן לא מעט יצירות אדריכליות שניתן לראות בהן משהו סקסי. במרבית המקרים, המבט הסקסי או הסקסיסטי מעיד יותר על המתבונן מאשר על המתכנן. אבל לפעמים ישנן יצירות שקשה להתעלם מהקונוטציות המיניות שלהן, זו פשוט הדרך בה היצירה נקלטת על ידינו כשאנו מביטים בה מבעד למשקפי הדעות הקדומות שלנו.

אבל השאלה העיקרית היא - מה עושה השימוש בדימויים מיניים לאדריכלות. איעזר לשם כך באחד האדריכלים שביצירותיו יש בהחלט קונוטציות מיניות, סנטיאגו קלטראווה (Santiago Calatrava). בהתאם לצורת הפרשנות המודרנית, לא אתייחס אליו כלל, רק אל יצירותיו.

Alamillo Bridge
ספרד 1992 - חלק מתערוכת Expo 1992.
זכר מובהק

אתחיל בהתבוננות על גשר Alamillo, מבנה פאלי מובהק. עמוד זכרי זקור שנושא עליו את כל הגשר. זה פשוט הגשר שנועד לגרום לך להרגיש קטן... קטן מאד. כאילו הגמדים שקשרו את גוליבר, ישן בלילה, לא תיארו לעצמם איך הכבלים יראו עם זיקפת בוקר של ענק...
אז מה. אחרי כל הבדיחות, השאלות העיצוביות נשארות עדיין פתוחות: מה ההרגשה שלנו כשאנו מסתכלים על הגשר? מה סמל כזה עושה לעיר? לאזור? גשר הוא בדרך כלל קורה אופקית. מה קורה לה כשהאלמנט המרכזי הוא אנכי? איך אנו מתייחסים למבנה שהוא זכרי בבירור? אשאיר את השאלות האלה פתוחות בינתיים.

קלטראווה יודע גם להפוך את היוצרות. מגדל התקשורת ב Montjuic(הר היהודים) בברצלונה נראה כמו תרגיל לסטודנטים. איך להפוך מגדל, מבנה זקוף, חזק וזכרי לכל הדעות, למשהו נשי. איך להפוך עמוד פאלי לאנטנה רכה, חושנית ועגולה. לכאורה התרגיל בלתי אפשרי, אבל התוצאה מראה אחרת. ההצעה שהציע קלטראווה בתחרות העיצוב של המגדל הייתה ללא ספק שונה מכל האחרות. בלי קשר לדרישות היזמים לגבי המבנה מהם חרג (מחיר, מחיר), אין ספק שבתרגיל הדמיוני שהצבנו לו ההצלחה היא מלאה. אם יש במקום אחר בעולם אנטנה בעלת צללית נשית יותר, אני לא מכיר אותה.

 

MONTJUIC COMMUNICATION TOWER
Montjuic Hill, Barcelona, Spain 1989 - 1992
Steel communications tower
Height 136 m
נבנה לקראת אולימפיאדת ברצלונה

אשתמש בשתי הדוגמאות ההפוכות האלה, של גשר (קורה) זכרי ושל אנטנה (עמוד) נקבית, בכדי לטעון כמה טענות. מבין שני האלמנטים הבסיסים באדריכלות - עמוד וקורה, ברור לנו שהעמוד מתפענח כזכר והקורה כנקבה. אין הרבה מה לעשות בנדון, ככה בנויות משקפי התרבות שלנו. אם תאמרו שזו דעה קדומה, אני אענה שהיא משותפת למרבית האוכלוסייה. כמעצבים אנו משתמשים בדעות קדומות בכדי לאפשר פרשנות של היצירות שלנו.
הצרכנים שלנו מסתכלים על בנין ומיד יודעים שזהו מבנה למגורים, מבנה ציבורי, בית ספר (איך?). מעצבים, במידה והם יודעים מה הם עושים, משחקים עם הדימוי שהיצירה משדרת מול תת ההכרה שלנו. מול דימויים חזותיים אחרים. דימויים מתחום האדריכלות ומתחומים אחרים, גם של מין (מגדר) ומין (סקס).
אם אנו משתמשים בדימויים סקסיים בכל מקום אפשרי, למה לא באדריכלות? היתרון העיקרי בשימוש באובייקט מיני הוא הנתיב המהיר אל תת ההכרה שלנו. אנו מקבלים תגובה מיידית מבלי שההכרה שלנו מתערבת. זו הסיבה שמכוניות בפרסומת מושוות לחמוקיים של אישה, ומקדחים הידראוליים פשוט מצטלמים טוב יותר כשבחורות בבגדי ים מחזיקות אותם (אלא מה?).

Lyon-Saint Exup?ry Airport Station
תחנת רכבת, ליון, צרפת 1994

תחנת הרכבת בשדה התעופה של Lyon בצרפת היא דוגמה למבנה נשי מאד. המבנה יוצר מעטפת סימטרית, מעוגלת, מזכירה סוג של מחוך, משולש של חמוקיים. רק חסר להזכיר שהקטר (סמל פאלי מובהק) נכנס לתחנה והדימוי יהיה מושלם.
לעומת המבנים הקודמים, בתחנת הרכבת של מוזיאון האמנות במילווקי משלב קלטראווה את שני האלמנטים יחד. במבנה זה שהוא גם גשר להולכי רגל וגם תחנת רכבת אנו מוצאים זוג, גבר ואישה. הגשר חוזר על האלמנט הזכרי (אם כי מעודן יותר מזה של גשר Alamillo) והתחנה שוב רכה ועגולה. זכר ונקבה יחד. האמת היא שהם רק נוגעים זה בזו ולא קשורים קונסטרוקטיבית. חיים ביחד אבל בלי נישואים.

Milwaukee Art Museum
2001

כשאנו מסתובבים ברחובות העיר, סופגים דימויים חזותיים, אנו אומרים על דברים מסוימים שהם מוצאים חן בעינינו ועל אחרים שהם דוחים אותנו. יהיו שיטענו שזה עניין של טעם, משהו שלא ניתן לניתוח, אבל אני לחלוטין לא מסכים עם טענה זו. הדרך בה אנו קולטים ושופטים את הדימויים האלה היא על ידי הנחתם על דימויים אחרים המוטבעים כבר בקליפת המוח שלנו. דימויים שהונחו שם על ידי הגנים שלנו, וכאלה שרכשנו במהלך השנים.
הגישה הישירה של הדימויים אל תת ההכרה שלנו מאפשרת לנו המעצבים את התקשורת החזותית. צרכני האדריכלות רואים ומפענחים את היצירות שלנו בצורה מיידית, ללא תיווך של ההכרה. מסיבה זו הדימויים המיניים הם בעלי ההשפעה החזקה ביותר והישירה ביותר. אנו נתרגם תמיד (ויסלחו לי הפמיניסטיות) מבנים שיתפסו כזכריים לדימויים של כוח ועוצמה. אנו נקשר תמיד מבנים שיתפסו כנשיים לדימויים של רכות פתיחות ועדינות. המודל המדגים זאת טוב מכל הוא גשר Alamillo אתו התחלנו.
קלטראווה ואחרים עושים שימוש מניפולטיבי בדימויים מיניים החל מרמת המבנה כולו ועד לפרטים המרכיבים אותו. גם אם הם לא עושים את זה במודע, גם אם כקהל צרכנים אנחנו לא קולטים את זה במודע, זה שם.

הכותב:
יובל כרמי
אדריכל ומעצב פנים

ניתן להגיב על מאמר זה ב פורום אדריכלות